אדם צריך כל דבר, ואפילו הקטן ביותר, אדם הולך בדרך לבית, יתפלל: "ריבונו של עולם, אני בדרך לבית, שיהיה שלום ביני לבין אשתי…", ואשה צריכה להתפלל שיהיה שלום בינה לבין בעלה, "…שנזכה ממש להגיד רק את המילים הנכונות".
אדם שהולך לפגישה, שיתפלל: "רבונו של עולם, תן את החן שלי בעיניך ובעיני כל רואי, בעיני הבן אדם הזה שאני הולך לפגוש אותו". אדם שיש לו עכשיו פגישה בקשר לאיזו עסקה, יבקש: "רבונו של עולם, אם הבנאדם הזה הוא איש ישר וכשר, תעזור לי שהעסקה תצא לפועל, ואם לא תרחיק את האדם הזה ממני". אלו דוגמאות של תפילות, וכל אחד יוסיף מעצמו. בכל דבר, אדם שהולך לעבודה, יבקש: "רבונו של עולם, תרחם עליי שתהיה לי סיעתא דשמיא, שתהיה לי סיעתא דשמיא, שתהיה לי את החכמה בינה ודעת, את העצה בדיוק איך לעשות את זה, את הסיעתא דשמיא…". אדם שהולך ללמוד, יבקש: "רבונו של עולם, שאני אזכה ללמוד, ולהבין מה שאני לומד, ולזכור מה שאני לומד, ולקיים מה שאני לומד…". אדם שהולך למבחן, יבקש: "רבונו של עולם, תעזור לי להתכונן למבחן, תזכה אותי להצליח במבחן…", כל דבר להתפלל! כמו שאמרנו, אדם שצריך בגד, או אוכל לקנות, יבקש: "רבונו של עולם, תן לי את הדבר הזה!", אפילו שאתה כבר הולך לקנות, בדרך, "…רבונו של עולם תזכה אותי לקנות את הדבר הטוב! תרחם עליי!". ואז אדם ממשיך את הכל על ידי תפילה, ואז הוא נקרא אדם. אם לא? אז הוא כמו בהמה. ה' יתברך נותן גם לבהמה את כל מה שהיא צריכה.
רבי נתן מברסלב מספר: "…וכן שמעתי אנכי גם כן מפיו הקדוש על דבר קטן ופחות מאד שהיה קצת מוכרח לי. ואמר: תתפלל על זה להשם יתברך.". לרבי נתן נפל כפתור מהחולצה. קורה שלפעמים בדרך נופל לאדם הכפתור מהחולצה. רבינו ראה אותו בלי כפתור על החולצה, אמר לו 'תתפלל על זה לה' יתברך!' ר' נתן מספר: "…ועמדתי משתומם. כי היה לי לדבר פלא בעיני להתפלל להשם יתברך על דבר פחות כזה. וגם כי לא היה מוכרח ביותר." – ר' נתן לא הבין, 'מה, רבנו אמר לי להתפלל על דבר כזה קטן?!' – "ענה ואמר (בלשון תמה):…" – רבנו אמר בלשון תמיהה – "…אין זה כבודך שתתפלל להשם יתברך על דבר קטן כזה?!".
נסביר את זה אולי קצת בהתבוננות, בינינו נתבונן – אתה לא צריך לבקש על דבר קטן? זה כאילו שאתה אומר 'דבר קטן זה בכח שלי'. מאיפה יש לך כח? 'מה שכבר אין לי כח אז אני אבקש מה' שיתן לי ויעזור לי, אבל עד איפה שהכח שלי מגיע אני לא צריך לבקש! אני יעשה בכוחות שלי!'. – מאיפה הכוחות, זה שלך? אה, זה כוחות מה'? אז אתה צריך לבקש כל דבר! אל תלך בכוחי ועוצם ידי, מקטן ועד גדול אל תלך בכוחי ועוצם ידי! על הכל תבקש מה'! הכל תבקש מה'!
"…ואחר כך ספר מעשה קטנה מענין בטחון אפילו על דברים קטנים מאיש אחד ממז'בוז'. והכלל שעל כל הדברים שבעולם צריכין להתפלל להשם יתברך".
ומה זה נותן לבנאדם? נותן לו לדעת שהכל מה', להתחיל לחיות את המציאות שהכל זה מה', ואין לי שום כח שלי, אין לי כלום, אני בכלל לא נמצא! כל מה שיש לי זה מה'! לכן כל דבר לבקש ואח"כ להגיד תודה רבה.
[שיחות הר"ן אות רל"ד]: "שמעתי בשמו לענין התחזקות בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו. אמר שאפלו אם עוברים ימים ושנים הרבה, ונדמה לו שלא פעל עדין בשיחתו ודבוריו כלום אף על פי כן אל יפל מזה כלל כי באמת בודאי עושים הדבורים רשם. והביא משל כמו מים היורדים על האבן…" – כמו שהמים מטפטפים, ולא רואים שום דבר, ואע"פ כן, בסוף הטיפות עושות את שלהן.
רק להתחזק, לדבר עם ה'!
[שיחות הר"ן אות קנ"ד]: "שמעתי בשמו שאמר…" – רבי נחמן מברסלב סיפר על עצמו- "…שעקר מה שהגיע למדרגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דיקא הגיע למה שהגיע…" – ר' נחמן מברסלב העיד על עצמו, שהגיע למה שהגיע רק על ידי מה? שהתנהג בפשיטות ותמימות, הרבה דיבר בינו לבין קונו, הרבה אמר תהילים – "…ואמר: אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חדוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד:
והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה בבחינת פראסטיק (תמימות ופשיטות) באמת… גם אמר שדבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדרגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה הגיעו למה שהגיעו – אשרי להם".
אז רבנו נחמן מברסלב הגיע למדרגות שלו רק בזכות התמימות והפשיטות שלו.
מעלת ההתבודדות
ר' נתן מספר [שיחות הר"ן אות רכ"ז]: "מצאתי כתב יד החברים. שאמר שטוב יותר שההתבודדות יהיה מחוץ לעיר במקום עשבים כי העשבים גורמים שיתעורר הלב" – מי שיכול, כמובן.
עוד כותב ר' נתן [אות רכ"ח]: "שמעתי בשמו שאמר: בודאי נמצאים כשרים אף על פי שאין להם התבודדות. אבל אני קורא אותם "פלייטיס" מבוהלים ומבולבלים. ופתאום כשיבוא משיח ויקרא אותם יהיו מעורבבים ומבולבלים. אבל אנחנו נהיה דומים כמו האדם אחר השנה שדעתו נוחה ומיושבת היטב כן תהיה דעתנו נוחה ומיושבת עלינו בלי מהומה ובלבול:".
זה ההבדל בין אחד שיש לו התבודדות כל יום לאחד שאין לו התבודדות. המתבודד יש לו יישוב הדעת, יבוא משיח הוא לא יתבלבל.
[אות רכ"ט]: "שמעתי בשמו שהיה מדבר עם אחד מבני הנעורים והיה מחזק אותו מאד מאד בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו בלשון שמדברים בו כדרכו זכרונו לברכה. ואמר לו שבתחילה זה היה עקר התפלה מה שהיה כל אחד מדבר מה שבלבו לפני השם יתברך בלשון שהיו מדברים בו כמבאר ברמב"ם בתחילת הלכות תפלה (תפלה א ב' ד') עין שם שמבאר שם זאת היטב, שבתחילה…" – ז"א בזמן שעם ישראל הלכו במדבר, ואח"כ פה בארץ ישראל במשך הרבה שנים – "…היה זה עקר התפלה וכו'. אך אחר כך ראו אנשי כנסת הגדולה…" – שהייתה ירידת הדורות – "…ותקנו סדר התפלה עין שם. אבל על כל פנים מדינא זהו עקר התפלה." – מעיקר הדין זהו עיקר התפילה. לכן אדם שלא עושה התבודדות אז הוא עדיין רחוק מתפילה, כי עיקר התפילה זה ההתבודדות, זה רמב"ם אומר.
"…על כן גם עכשיו שמתפללין סדר התפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה, טוב מאד להאדם להיות רגיל להתפלל לפני השם יתברך תפלות ותחנות ובקשות מלבו בלשון שמבין…" – אם הוא צרפתי ידבר צרפתית, אם הוא אנגלי ידבר אנגלית, וכו', כל אחד בשפה שהוא מבין אותה – "…שיזכהו השם יתברך לעבודתו באמת כי זה עקר התפלה כנזכר לעיל. ועין במקום אחר בכמה מקומות בדברינו כמה האדם צריך להרגיל עצמו ולחזק עצמו בהנהגה זו שעל ידי זה דיקא באו כל הצדיקים למדרגתם".
[אות מ"ז]: "צריך לזה זכיה גדולה שיזכה לישב עצמו שעה אחת ביום ושיהיה לו חרטה על מה שצריכין להתחרט…" – ז"א שזה פיס, לעשות שעה התבודדות זה פיס! פיס החיים! זו זכיה גדולה שיזכה האדם שתהיה לו שעה אחת ביום יישוב הדעת, שיזכה לעשות חשבון נפש, שתהיה לו חרטה על מה שצריכים להתחרט.
"…כי לאו כל אחד זוכה לישב הדעת איזה שעה ביום, כי היום הולך וחולף ועובר אצלו ואין לו פנאי לישב עצמו אפלו פעם אחת כל ימי חייו…" – שאפילו פעם אחת לפעמים קורה, שאפילו פעם אחת אין לאדם זמן ליישב את עצמו מה התכלית מכל העולם הזה, מה התכלית מכל מה שאני עושה –
תרוץ לדבר עם המלך
"…על כן צריכין להתגבר לראות ליחד לו פנאי לישב עצמו היטב על כל מעשיו אשר הוא עושה בעולם אם כך הוא ראוי לו לבלות ימיו במעשים כאלו. ומחמת שאין האדם מישב עצמו ואין לו דעת, ואפילו אם יש לו לפעמים איזה ישוב הדעת, אין הדעת המיושב מאריך זמן אצלו…" – אפילו אדם יוצא לפעמים שיש לו איזה יישוב הדעת אבל זה רק לזמן קצר מאוד.
"…ותכף ומיד חולף ועובר הדעת ממנו וגם אותו המעט הדעת שיש לו אינו חזק ותקיף אצלו. מחמת זה אין מבינים שטות העולם הזה…" – כי העולם הזה כולו שטות אחת גדולה – "…אבל אם היה להאדם שכל מיושב חזק ותקיף היה מבין שהכל שטות והבל:
בפרט התאוה שיש לכמה בני אדם להיות מפורסם ולהנהיג העולם ולנסוע על המדינה הכל הבל ורעות רוח והוא שטות גדול באמת, כי באמת אין זה שום תענוג ונחת רוח אפילו בעולם הזה כי הוא מלא יסורים ובזיונות. גם כבר הוכיח את אחד מאנשים כאלו שהתאוה להיות מפורסם ואמר לו: הלא לא תוכל אפלו לברך ברכת המזון באמת. כי תצטרך בכל מעשיך לכון שיתקבלו מעשיך בעיני בני אדם ולא תוכל לעשות שום עבודה קלה לשם שמים".
לכן כל העניין הזה שאדם מחפש, כל סוג כבוד שבעולם, מה יהיה לך מכל זה? הרי עיקר התכלית שאדם יזכה ללמוד תורה, להתפלל כמו שצריך, לברך כמו שצריך, להתחבר עם ה', לעבוד את ה' בשמחה, ביישוב הדעת!
כותב רבנו: "…כי מי שירגיל עצמו לנהג הנהגה זו בכל יום על כל פנים שעה אחת בודאי יזכה להתקרב אליו יתברך באמת. ואף אם לפעמים הוא רואה שמקים הנהגה זו ימים ושנים ואף על פי כן עדין לא זכה להתקרבות כראוי אף על פי כן יחזק עצמו יותר ויותר כי סוף כל סוף יועיל לו בודאי (קכז). ואמר שדוד המלך עליו השלום יסד מזה ספר תהלים (קכח). ואמר שעקר התבודדות של דוד המלך היה על מטתו, בעת ששכב על מטתו וכסה עצמו בסדין אז היה מדבר ומשיח כל לבו לפני השם יתברך כמו שכתוב (תהלים ו ז): "אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי" וכו' (קכט). אשרי מי שירגיל עצמו לקים הנהגה זו העולה על הכל:"
