הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א, סנגורן של ישראל, ביקש פעם אחת להמליץ טוב על עם ישראל. יצא לרחוב, והחל לתור אחרי דבר מה – איתו יוכל לעלות לטובה את זכרונם של עם ישראל לפני הקב"ה.
והנה, רואה הוא אדם ההולך להתפלל בבית הכנסת, עם הטלית והתפילין בידו.
היה זה בימות החורף הקרים, כפי שחווינו ב"ה בשבוע החולף בארץ ישראל, ואותו יהודי היה איש עני ומסכן, שרץ ללא נעליים לרגליו וללא מעיל על גופו, תוך כדי שגופו מתחלחל מרוב קור, אל בית הכנסת.
עצר אותו הרה"ק מברדיטשוב ושאלו: "מדוע אתה רץ ברחוב בקור העז? למה שלא תישאר בבית, ותשמור על עצמך שלא תצטנן?".
הגיב לו העני בפליאה, "והרי אני צריך להתפלל…".
ניסה שוב הרבי: "ומדוע לא תתפלל בביתך?".
השיב העני: "אבל בבית הכנסת, אזכה להתפלל במניין ולשמוע קדושה וברכו".
הרים רבי לוי יצחק את עיניו לשמיים – ואמר: "ריבונו של עולם, ראה כמה חזקים בניך בעבודת ה'. כמה שלא ניסיתי לשכנע את היהודי שרץ יחף בקור שלא יילך להתפלל, והוא סירב לשמוע בקולי".
כאשר סיפור זאת להרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א, נענה ואמר: הלא מקרא מפורש הוא בפרשתנו, פרשת יתרו.
"היה אתה לעם מול האלוקים", תהיה אתה זה שמשכנע את העם להיות מול / נגד האלוקים, לשכנע אותם שלא יקיימו תורה ומצוות, ואז, כאשר בני ישראל לא ישמעו לך, "והבאת אתה את הדברים אל האלוקים", ללמד זכות על עם ישראל.
***
הבעיה שלנו מתחילה בכך, שבדרך כלל, לא רבי לוי יצחק מברדיטשוב הוא זה שמנסה לשכנע אותנו לא לקיים מצוות, או אפילו גרוע מכך, לעבור על רצון הבורא – אלא אותו מלך זקן וכסיל. והוא, פעמים רבות מידי, דווקא כן מצליח במלאכתו.
כיצד יכול האדם להתגבר על התאווה המשתוללת בו ולהצליח לקיים את כל המצוות?
השבוע, נקרא בפרשה על מתן תורתנו. עומדים בני ישראל במדבר סיני, באחדות, מול ההר שהשפיל את עצמו ושומעים מפי הגבורה את הדיברות הראשונות. "אנכי ה' אלוקיך", ו"לא יהיה לך אלוקים אחרים".
בספר התניא, מסביר האדמו"ר הזקן זיע"א, כיצד באמצעות הבנת דיברות אלו, יכול כל יהודי להגיע למצב בו הוא מצליח להתרחק לחלוטין מן החטא, אפילו עבירות קלות, ואפילו רק ביטול מצוות עשה כמו ביטול תורה – ולקיים את כל המצוות.
כל יהודי אוהב את הקב"ה ומוכן למסור את נפשו למען קדושת שמו. עובדה: במהלך הדורות, בתולדות ימי עם ישראל חקוקים בדם מעשיהם של רבבות יהודים, תלמידי חכמים ופשוטי עם, צדיקים ורשעים, שהעדיפו למות על קידוש השם ולא לכפור חלילה בה' אחד ולהשתחוות לעבודה זרה.
אהבה זו, קיבלנו בירושה מאבותינו, בזכות עבודתם. אמנם, אנו לא רואים את אהבת ה' בהתגלות, אלא היא מוסתרת מאיתנו, ועלינו לגלותה. כאשר אנחנו עומדים בפני ניסיון: "המר את דתך או שתמות" – הלב שלנו מזדעזע, האהבה מתגלית, ואנו לא מוכנים להתנתק מהקב"ה, חי החיים.
כעת, בדיבור הראשון של עשרת הדיברות, "אנוכי", כלולים כל רמ"ח מצוות העשה, ואילו בדיבור השני, "לא יהיה לך", כלולים כל מצוות הלא-תעשה.
כיצד נבין זאת על מנת לשנות את התנהלות החיים שלנו? הבעל שם טוב הקדוש, מסביר את הפסוק 'לעולם ה' דברך ניצב בשמיים', כך: אומן העושה כלי, אינו זקוק לקשר מתמיד עם הכלי. מהרגע שהוא סיים להכין את השולחן, הגביע או הבניין – הרי הם עומדים בזכות עצמם. העולם לעומת זאת, מתהווה בכל רגע מחדש באמצעות עשרת המאמרות איתם ברא הקב"ה את העולם.
בואו ננסה להבין עד כמה הדיבור שלנו נחשב לעומת המציאות שלנו. לכל אדם יש את כח הדיבור, כח בלתי מוגבל כמעט. האם ניתן להגיד כי דיבור אחד של האדם הכחיש את כח הדיבור שלו? וודאי שלא. הדיבור, הוא מוגבל יחסית לכח המחשבה של האדם – שיכול להרהר הרבה יותר מכפי שהוא יכול לדבר. המחשבה, נוצרה מכוחות השכל והמידות של האדם – שהם התעוררו מהמחשבה הראשונית שלו.
רואים אנו כמה הדיבור הבודד שיוצא מאיתנו, רחוק מאיתנו.
אצל הקב"ה, אינו כן. הדיבור מיוחד עימו כמובן, שגדר הדיבור אצל הקב"ה אינו אלא לשבר את האוזן, אבל דיבורו ומחשבתו של הקדוש ברוך הוא מיוחד בתכלית הייחוד במהותו ועצמותו יתברך. גם אחר שיצא דיבורו יתברך אל הפועל בבריאת העולמות, כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות, ואין שום שינוי כלל לפניו יתברך – וכך אנו אומרים מידי יום בתפילה: אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם.
כאשר מבינים כי העולם כולו מאוחד עם הקב"ה (ולהבנת העניין לעומק יותר מומלץ ללמוד בספרי חסידות), עולה השאלה כיצד יש בכלל אפשרות לעשות רע בעולם הזה, מהיכן יש כח לקליפות?
כדי לברוא את העולם, היה עניין של 'צמצום', כפי שמביא האר"י הקדוש, כי אומנם העולם קשור עם הקב"ה לחלוטין, אך האור האלוקי מצומצם ומוסתר על מנת שהעולם ייראה כמציאות נפרדת לעיני הנבראים. כחלק מכך, ועל מנת לשמור על האפשרות של הבחירה החופשית של האדם, יש גם כח לקליפות ולסטרא אחרא.
בלשון הזוהר הקדוש, רמ"ח מצוות העשה נקראות בשם 'איברי המלך'. על התורה כתוב כי 'אורייתא וקודש אבריך הוא כולא חד'. כאשר יהודי לומד תורה ומקיים מצוות הוא מתאחד באיברי גופו, במחשבתו ובדיבורו אל הקב"ה.
וזה לעומת זה, כאשר אדם חוטא, הוא נפרד מהקב"ה. "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות", את רוח השטות מסביר האדמו"ר הזקן בתניא, כשטות המשכנעת אותו כי הוא יכול לחטוא, לעבור על רצון ה', ועדיין להישאר מחובר אל הקב"ה ולא להתנתק ממנו.
אך האמת היא כי האדם, גם אם הוא עובר רק עבירה שנדמית בעיניו לעבירה קלה, הוא באותו רגע כופר באחדותו של הקב"ה, בכך שהוא מרשה לעצמו ללכת אחרי הסטרא אחרא והקליפות, והוא אף בדרגה נמוכה מהם – שכן הם עושים את רצונו יתברך, ואילו הוא עובר עליה.
כך, כאשר האדם יבין כי בסופו של דבר, כל מצווה שהוא מקיים כלולה בדיבור 'אנוכי', וכל קיום מצווה ולימוד תורה הוא מתאחד עם הקב"ה. ומנגד, כל עבירה שהוא עובר עליה כלולה בדיבור 'לא יהיה לך', והוא נפרד מהקב"ה, הוא יוכל להגיד ליצר הרע, "אני לא שוטה", ואין לי כל כוונה לשמוע בקולך.
ויש כאן גם טענה הגיונית אל האדם, שמבין כי בכל חטא הוא מתנתק מהקב"ה ובכך כופר באחדותו יתברך: הרי תהיה מוכן למות על קידוש ה' בשביל שלא להיפרד מה'. לא תוכל להתאפק מתאווה אחת קטנה בשביל כך?
***
כאשר נכנסו הרומאים לבית המקדש הם חיפשו יהודי שיוציא להם את כלי הקודש. הם מצאו את יוסף משיתא, שהסכים בתמורה להבטחת הרומאים כי כל כלי שיוציא ראשון – יהיה לו למתנה.
ניתן לתאר את דרגתו הרוחנית של אותו יוסף, שנכנס לקרר את האמבטיה הרותחת עבור הרומאים שפחדו להיכנס בעצמם ולבזוז את בית המקדש, והוציא לעצמו את המנורה.
אמרו לו הרומאים: "אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו"; היכנס שוב וקח לך חפץ אחר. יוסף משיתא סירב לעשות זאת שוב ואמר: "לא דיי שהכעסתי לאלוקי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שנייה?!". הוא סירב לכל ניסיונות השכנוע, ומסר את נפשו על קדושת ה'.
סיפור נוסף בסגנון דומה, יש בסיפורי העיירה היהודית על אותו יהודי שעל קברו נכתב כי היה 'גנב קדוש', שכן למרות שגנב – סירב להמיר את דתו בתמורה לחייו, והסכים כי יהרגו אותו אחרי שנתפס גונב מהכנסייה הנוצרית.
רואים אנו את הכח שיש ליהודים פשוטים, כאלה שלא מקפידים על קלה כבחמורה, המסכימים למסור את נפשם בשביל שלא להתנתק מהקב"ה ולא לכפור בו. כאשר נבין כי בכל עבירה שאנו עוברים אנו מתנתקים מה' וכופרים באחדותו, יהיה לנו תוספת כח לעמוד בפני הניסיון הבא.
מה פתאום משתמשים בתמונה כזו לתוכן אשר כזה? רוצים ללמד סנגוריה על כלל ישראל ומראים תמונה של תפילין שחוללו ע"י הנאצים ימ"ש?
מה אתה רוצה?! לא ברור…
רואים יהודי
שלא מתבייש להניח תפילין
היהודי הזה אולץ ע"י הגרמנים ימ"ש להניח את התפילין לאחר שחוללו על ידם. מעשה זה היה אחד מתוך סידרת התעללויות באותו יום בעיר אולקוש בפולין.
כל מצווה מקרבת אותנו להקב"ה!!
מצחיק שהכותרת סותרת את הדברים שמדברים בשם הרבי מברדיצוב, כנראה ליטאי של מידת הדין כתב את הכותרת, תפסיקו עם הגהינום ודומיהם, תתחילו לחשוב טוב וחיובי, ורק נרגיש ונחיה גן עדן בעולם הזה, יש אפשרות כזאת , רק תחליטו לצאת מהעצבות שלכם, ולהפסיק להיות שכלתנים, אלא להיות יותר עם רגש, כך נבין כמה הקב"ה רוצה רק להשפיע עלינו רחמים עם כל הטוב
דרכן של כותרות לעורר את הקורא ולכן לפעמים הן מנוסחות בצורה כזו, פרובוקטיבית, המושכת את הקורא לראות מה כתוב. וכידוע ליודעים…