רבי מנחם מנדל מורגנשטרן ה'שרף מקוצק': נולד בשנת ה'תקמ"ז בגוראי פולין. אביו התנגד בחריפות לחסידות על אף שחמיו, היה תלמיד הבעש"ט, חינך את בנו המחונן על ברכי התורה. רבינו נשלח לזמושץ' לישיבתו של הרה"ג ר' יוסף הוכגילרנטר ובהיותו כבן שלוש-עשרה שנים בלבד, כבר היה בקי בש"ס ומפרשיו. בהיותו כבן עשרים התחתן ועבר להתגורר בטומשוב ורבינו ביקש ללמוד את פנימיות התורה הקדושה ולכן הלך ללמוד אצל ה'חוזה מלובלין'. בעת ישבו בבית חותנו בטומשוב נמשך לחסידות. בהמשך התקשר עם ר' יעקב יצחק מפשיסחא. לאחר פטירת ר' שמחה בונם בשנת ה'תקפ"ז 5088 רוב תלמידיו בחרו ברבינו לרבם. לאחר כשנה עבר לקוצק ורבינו ייסד את חסידות קוצק וכן עמד בראשה כאדמו"ר.
איש אמת. תבע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר פשרות, אף מתוך התנגשות עם החברה הסובבת. האווירה בחצרו של רבינו הייתה ביקורתית, תוך הדגשת לימוד תורה ברמה אינטלקטואלית גבוהה ובחינת האדם על פי מעלתו בלימוד תורה ולא לפי ייחוסו המשפחתי. הדגיש בפני תלמידיו שמטרת לימוד התורה היא רק לתקן את הלב ולהחדיר בו את אהבת הזולת במקום האהבה העצמית הטבועה בו מלידה. בעל רוח-הקודש. במשך עשרים השנים האחרונות לפני פטירתו הסתגר בחדרו כאשר נכדתו הביאה את ארוחותיו ודרך חור בדלת שמע את התפילה בבית-המדרש. לעתים נדירות יצא. בפסח האחרון לפני הסתלקותו כאשר הגיע לסדר אמר בפנים מאירות: "בשנה הבאה לא אשב כאן יותר". נפטר בכ"ב שבט ה'תרי"ט ציונו בפולין. חי כ-72 שנים. בנו, ר' דוד מילא את מקומו כאדמו"ר.
אביו: ר' יהודה לייבוש היילפרין שם המשפחה הוחלף לאחר דיכוי המרד הפולני. אימו: הרבנית אסתר עטא. אשתו: מרת גליקל בזיווג ראשון- בת ר' אייזיק ניי ומרת חיה בזיווג שני- אחות אשתו. בניו: ר' דוד כל ילדיו מזווג ראשון נפטרו למעט ר' דוד, ר' בנימין ור' משה ירוחם. בנותיו: מרת שרה צינה נישאה לר' אברהם בורנשטיין מסוכטשוב, מרת ברכה נישאה לר' דב זאב הכהן רפפורט מקוצק. מרבותיו: ר' יוסף הוכגילרנטר מח"ס 'משנת חכמים' מזמושץ, ר' יעקב יצחק הורביץ ה'חוזה מלובלין', ר' יעקב יצחק מפשיסחה ה'יהודי הקדוש' ור' שמחה בונם מפשיסחה. מתלמידיו: ר' יצחק מאיר אלתר ה'חידושי הרי"ם', ר' חנוך העניך מאלכסנדר, ר' לייבלי נכדו של ר' עקיבא אייגר. ר' מרדכי יוסף ליינר הרבי מאיז'ביצה. בנו, ר' דוד. חתנו, ר' אברהם בורנשטיין מח"ס 'אבני נזר' ו'אגלי טל' ומייסד חסידות סוכטשוב. מספריו: אמרותיו קובצו ע"י תלמידיו בספרים: • אהל תורה • אמת אמונה.
כאשר הגאון רבי בונם מזיכלין הגיע אל רבי מנחם-מנדל מקוצק, נסחף מיד לתוך עבודת ה' הנלהבת של החסידים והזניח מעט את התמדתו בתורה. ראה אותו הרבי ופנה אליו בשאלה: "אומרים שלמדן הוא מי שמילא את כרסו בש"ס ובפוסקים. מדוע אומרים 'כרסו' ולא 'ראשו'?". שתק רבי בונם. השיב ה'שרף' מקוצק: "כשם שהכרס מתמלאת מדי יום, ומיד מתחדש רעבונה, כך הלמדן צריך להיות רעב בכל יום מחדש ללימוד התורה. מי שהתמדתם פגה – אין מקומם אצלי".
מובא בספר "השרף", על תולדות הרבי מקוצק זיע"א, מסופר באחד הפרקים על שנותיו הצעירות, בהן שהה בבית מדרשו של ה'חוזה מלובלין' ר' יעקב יצחק הורביץ: הצעיר מנחם מנדל, התובע שלימות, לא הסתגל לאווירת לובלין ההומייה, גמר אומר בנפשו לנוטשה ולעבור לבית מדרשו של ה'יהודי הקדוש' ר' יעקב יצחק מפשיסחה. עתה עליו לחכות לזוג תפילין אשר הזמין מפשוורסק.
שלוש זוגות תפילין השאיר אחריו בכתב ידו רבי משה מפשוורסק זיע"א, בעל "אור פני משה". האלמנה דרשה בעד כל זוג הון רב, שלושה שקלי זהב. את כל הכסף שאימו שמה באמתחתו, מסר רבי מנחם מנדל לחסיד מפשוורסק, למען יביא לו זוג תפילין בנסיעתו הקרובה ללובלין.
חזר אותו חסיד והתפילין בידו, מסרם לרבי מנחם מנדל והוסיף כלאחר יד: "בגלל התפילין הללו עברתי על "לא תחמוד", לא יכולתי להתאפק והנחתי אותם". מיד החזיר לו רבי מנחם מנדל את התפילין ואמר: "קח אותם, שוב אין לי צורך בהם. תפילין שהכשילו אדם ב'לא תחמוד' ו'בשאילה שלא ברשות'- אינם עבורי".
בימיו של האדמו"ר רבי מנחם-מנדל מורגנשטרן מקוצק התפרסם ספר שתיאר בצבעים קודרים את הצרות והייסורים הרבים שיבואו על העולם לפני בוא המשיח. אנשים רבים, שקראו את הספר, נבהלו, והיו ששאלו את דעתו של הצדיק על הספר. עיין הצדיק בספר ואמר: "יודע אני שמחבר הספר חייב למלא את רצונו של הקב"ה, אבל לא מצאתי באף מקום שבורא עולם חייב למלא את רצונו של המחבר".
מאמרותיו:
- כאשר יש לאדם על מה לצעוק ורוצה לצעוק אך איננו יכול לצעוק – זוהי הצעקה הגדולה ביותר.
- כדי להציל את סדום שלא תהפך, היה צורך בעשרה צדיקים, ואילו כדי להפוך עולם ומלואו – די בשוטה אחד.
- כשם שאין לך דבר ישר כסולם העומד בשיפוע – כך אין לך שלם כלב נשבר.
נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.
