ערב פורים שמח לכולם
סוד התחפושת
בחג הפורים ובמיוחד בסיפור המגילה אנו מוצאים התייחסות מוגברת לנושא הלבוש והמלבושים: מרדכי היהודי לובש לבוש שק כחלק מתעניתו ולא מתבייש להופיע עטוי שק גם כשהוא עומד בשער המלך, ובזמן אחר – הוא יוצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב.
מרדכי נשאר אותו מרדכי, אך בכל פעם הוא לובש בגד המתאים לנסיבות, ויודע להחליף אותו כשצריך.
גם מנהג ישראל להתחפש בחג פורים עניינו לבוש. מה משמעות התחפושת? זהו לבוש שמכסה על המהות האמיתית שלנו ומסתיר אותה.
לבושי הנפש שלנו – הדיבורים, המעשים ולפעמים גם המחשבות, הם סוג של תחפושת. לפעמים הלבוש תואם את האדם עצמו, ולפעמים – הוא רק תחפושת.
הבגדים שמתאימים ליהודי הם מחשבות דיבורים ומעשים של עשיית טוב על פי רצון ה'… ומנוגדים להם מעשים מחשבות ודיבורים לא ראויים, שהם לבושים המסתירים.
בפורים נוהגים להתחפש כדי להזכיר לנו שכל החיים אנו בתחפושת. גם הקב"ה התחפש בחג הפורים. וכפי שהגמרא אומרת: "אסתר מן התורה מניין? ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". אסתר מבטאת את ההסתרה של ה' בגלות. בכל מגילת אסתר לא נזכר שמו של הקב"ה. ועם זאת, בתוך ההסתרה – הקב"ה בעצמו נמצא, כפי שפירש הבעש"ט: "ואנכי אסתיר אסתיר" – בתוך ההסתרה נמצא ה"אנכי", בטוב האין־סופי שלו.
כשילד קטן רואה תחפושת מפחידה, הוא נבהל, ולעומתו, מבוגר שרואה אותה – צוחק. ככל שהתחפושת מבהילה יותר, הצחוק שהיא מעוררת גדול יותר, וכמוהו העניין והרצון לראות מי מסתתר מאחוריה…
הבנת עיקרון זה שהלבושים הם רק חיצוניים לנו, תביא את האדם לידי שמחה אמיתית. פעמים רבות הסיבה העיקרית שמונעת מהאדם להיות שמח אינה קשורה לבעיות שנמצאות מחוצה לו אלא לתדמית שלו בעיני עצמו: אדם המלא בתחושה פנימית שיש לו מקום וערך בעולמו של הקב"ה, ויש משמעות לעבודתו ושליחותו בעולם – שרוי ממילא בשמחה. לעומתו, אדם המרגיש שאין לו מקום וערך, שלאיש לא אכפת ממנו והוא לא משמעותי לסביבה – רבים הסיכויים שיתמלא ברגשי נחיתות בעיני עצמו, וממילא יהיה בעצבות.
מצד האמת, לכל אדם יש ערך שאיננו מותנה ומקום שלם בתוך העולם. הבעיה מתחילה להיווצר כאשר אנו מסתכלים על עצמנו במבט חיצוני בלבד, הבוחן רק את ה'לבושים' ולא רואה את האמת הפנימית שבנו.
כדי להיות שמח לא צריך להתעלם מהחסרונות אלא להפסיק לחשוש מהם. הכיצד? נבין שהם חיצוניים לנו ואינם חלק ממהותנו. כשאדם שם לב שהבגד שהוא לובש מלוכלך, הוא לא נכנס להיסטריה. בהזדמנות הראשונה הוא מחליף אותו באחר, ואת הבגד המלוכלך עצמו הוא דואג לכבס ולנקות.
כך עלינו להתייחס לחסרונות ולטעויות שלנו. הבגד התלכלכך? אין מה להצטער, צריך פשוט להחליפו. נעשה תשובה ונחליף אותו. הלבוש לא מגדיר את המהות שלי: הוא חיצוני לי, ואני יכול לשנות אותו ולתקנו. גילוי הלכלוך איננו צריך לצער, אלא לשמח: טוב שגיליתי את הלכלוך. כך אוכל לנקות את הבגד ולהתהדר בלבוש לבוש חדש ונקי.
המהות והערך שלנו אינם תלויים בלבוש החיצוני. לכל אחד מאיתנו יש נשמה אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, מעולם האצילות, שהוא עולם של אלוקות ללא שום פגם ורע – "לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהלים ה, ה). הנשמה המגיעה משם "טהורה היא". המהות האמיתית שלנו היא אלוקות.
אומנם הנשמה ירדה לעולמות הנבראים – בריאה יצירה ועשייה, שבהם יש היווצרות של 'קליפה' ורע, אך עולמות אלו נקראים בשם 'לבושים' (כמאמר תיקוני הזוהר ב"פתח אליהו": "לבושין תקינת לון..") – משהו חיצוני לנו שאיננו מגדיר את המהות שלנו.
הגישה שלנו אל החסרונות והקלקולים של ה'לבושים' יכולה להיות כבדה וקשה ויכולה להיות ריאלית ומתוקנת. הראייה הנכונה – דווקא היא – תאפשר לנו להיות שמחים.
כפי שבגשמיות, אנו מכבסים את הבגדים בכל יום מחדש, ואיננו מסתפקים בכביסה חד־פעמית, כך ברוחניות: העבודה על לבושי הנפש – גם היא צריכה להיעשות בכל יום מחדש. זהו האתגר שלנו כאן, והעבודה וההתמודדות עימו מביאות אותנו לידי שמחה גדולה.
פורים מלמד אותנו להסתכל נכון על התחפושת, על ההסתרה, על הטבע. להסתכל בעיניים בוגרות ולא ילדותיות. להתבונן ולדעת שמאחורי המסכה יש מישהו שבחר לעטות אותה על עצמו ולהסתתר מאחוריה.
מרדכי היהודי לא התרשם מהמסכה של המן. הוא הבין שהיא אינה אלא תחפושת ויש מסר אלוקי שעומד מאחוריה: הקב"ה רוצה שנעשה תשובה וקורא לנו להתעורר. כך כל יהודי צריך לפקוח את העיניים ולא להתרגש ממאורעות הגלות והצרות, ולדעת שמאחורי כל ההסתר בעולם הזה, הנקרא בלשון הקבלה והחסידות "פרסאות" (כמין חידה לא מובנת), מסתתר עומק נפלא, וצריך רק לפתור את החידה ולגלותו.
(מתוך הספר 'מועדים ומודעות')
לא להיבהל מתחפושת
בפורים אתה רואה מולך אנשים בתחפושות שונות: זה מחופש לליצן, זה למפלצת, זה לחיה, זה לסתם-משהו-לא-ברור. אבל לא יעלה על דעתך לכעוס או לרגוז: הרי זו רק תחפושת!
גם בחיים אנו פוגשים הרבה אנשים 'מחופשים': זה מחופש לקמצן, זה לגס-רוח, זה לחצוף, זה לסתם אחד שלא איכפת לו משום דבר. אולם אין זו דמותם האמיתית של האנשים. זו רק 'תחפושת'. עמוק בתוך הלב, כל אלה הם יהודים חמים, מלאי טוהר ויופי. אין צורך לכעוס ולרגוז. צריך פשוט לגשת אליהם בעדינות, להסיר את ה'תחפושת' ולחשוף את הנשמה הטהורה שבפנימיותם…
וזו המשמעות האמיתית של אהבת-ישראל!
פורים כל הזמן
היה פעם יהודי שתמיד היה שמח, ובמיוחד היה מגלה שמחה יתירה עם כניסת חודש אדר. שאלוהו: הרי פורים הוא יום אחד בלבד, ולמה אתה שמח חודש שלם?
השיב היהודי:
"אני אסביר לכם. בצעירותי תמהתי למה החליט המן-הרשע להרוג את כל היהודים ביום אחד דוקא? ומה היה איכפת לו אם ייהרגו היהודים בכמה ימים? אלא לא לחינם נקרא שמו 'המן- הרשע'. בסתר ליבו הוא חשש שמא יעשה הקב"ה נס ועצתו תופר, ואז יעשו היהודים את היום הזה לחג. לכן קבע את הגזירה ליום אחד בלבד, כדי שאם יהפוך היום הזה לחג, לא יהיה אלא חג בן יום אחד בלבד.
"אבל אני הרי מבין את מחשבתו של המן-הרשע ולכן אני שמח כל החודש וכל השנה"…
דלפון הכלכלן
המדרש מספר, שעשרת בני-המן ניתלו על העץ משום שהם היו אלה שיעצו לאביהם לשחד את המלך אחשוורוש בעשרת אלפים כיכר כסף ולהשמיד את היהודים.
נשאלת השאלה: הסבר זה יכול להתאים לשמונה מבני המן. אבל אין ייתכן ש'וייזתא', הידוע כטיפש מטופש, יהפוך פתאום ל'יועץ', ואחיו השני, 'דלפון', העני המרוד, יהיה מעורב בעיסקא פיננסית בגובה עשרת אלפים כיכר כסף?
אלא שכאשר מדובר בעשיית צרות ליהודים, נעשה 'וייזתא' לחכם גדול וגם 'דלפון' נהיה מומחה לענייני כספים…
יודע את מקומו
רבי יוסף שאול נתנזון, רבה של לבוב, ראה פעם בפורים אדם עשיר יושב בבית המדרש ומתעמק בסוגיה סבוכה בגמרא. ניגש אליו הרב, סילק מלפניו את הגמרא וגער בו: "מקומך היום אינו בבית המדרש אלא בביתך, ליד קערה מלאה מטבעות, כשביתך פתוח לעניי העיר".
גימטריה
את האימרה "חייב אדם להתבסם בפורים עד שלא ידע להבחין בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'", יש לפרש כך: 'ארור המן' בגימטריה עולה 502, וזו גם הגימטריה של 'ברוך מרדכי'. צריך אדם להשתכר בפורים עד שלא יוכל לעשות את החשבון הזה.
אין חדש תחת השמש
רבי מאיר שפירא מלובלין פגש פעם כמה מצירי ה'סיים', הפרלמנט הפולני. קרא אחד מהם: מה היהודים מתלוננים תמיד? מה שעושים עבורם הוא די והותר! השיב רבי מאיר: במגילת אסתר מסופר שאחשוורוש שאל את עבדיו: "מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה" (על שהציל את חיי המלך). ענו לו עבדיו: "לא נעשה עמו דבר" – די לו בכך שאין מתעללים בו.
תזכורת ל'המני' זמננו
הגמון אחד שאל את רבי יהונתן אייבשיץ: תורתכם ציוותה עליכם לא לנקום ולא ליטור, ואילו אתם נוטרים שינאה להמן וחוגגים את מפלתו מדי שנה. השיב רבי יהונתן: אנו חוגגים את פורים כדי להזכיר ל'המנים' של ימינו את מפלתו של המן הראשון.
למה חמישים אמה?
שאלו את רב-פורים: מדוע הכין המן למרדכי עץ גבוה 50 אמה; האם 30 אמה לא הספיקו? השיב ה'רב': למעשה, הכין המן את העץ עבור עצמו, והרי אמרו חז"ל: "מרחיקין את הנבלה מן העיר חמישים אמה".
להודות להמן
כטוב לבו של 'רב פורים' ביין, קם ואמר: עלינו להודות להמן. ראה האגגי ההוא שאין לעם ישראל חג עליז כפורים, בא לאחשוורוש ואמר לו – "ישנו עם אחד… ודתיהם שונות מכל עם" – כלומר, העם היהודי, חגיו באים לו "מכל עם", מן העמים שבתוכם הוא חי: פסח בא לו מפרעה, וכדומה. ואילו "את דתי המלך אינם עושים" – רק המלך אחשוורוש טרם נתן להם סיבה לחג. לכן, "אם על המלך טוב ייכתב לאבדם", וחזקה עליהם שיינצלו מן הגזירה, וכך יהיה להם חג מאחשוורוש.
תשובה כהלכה
כומר אחד שאל את רבי יונתן אייבשיץ מפראג: מדוע בכל החגים, אתם עורכים את סעודת החג בערב החג, ובפורים אתם עורכים את הסעודה ביום?
גם אני תמה עליכם, השיב רבי יונתן, שכל חגיכם מתחילים ביום ואילו את חג הולדת 'משיחכם', אתם מתחילים בלילה. אלא תשובה אחת לשתי השאלות: פורים בא לנו מידי גוי, ולפיכך אנו נוהגים בו מנהג גויים, ואילו חגכם, שבא לכם מידי יהודי, אתם נוהגים בו כיהודים"…
לא השאיר קדיש
מדוע אומרים 'קדיש' אחרי קריאת כל המגילות – שיר השירים, רות וקוהלת – ואילו אחרי קריאת מגילת אסתר אין אומרים 'קדיש'? כי המן לא השאיר אחריו 'קדיש'.
שמחת ה'מתנגד' כעצבון ה'חסיד'
חסיד ו'מתנגד' התווכחו. אמר החסיד: ה'מתנגדים' שרויים תמיד בעצב ולא נברא פורים אלא כדי להוציאם לשעה קלה מעצבונם. התריס כנגדו ה'מתנגד': ולא נברא תשעה באב אלא כדי להוציא את החסידים ליום אחד מן העליצות. שמע את השיחה שלישי ואמר: שניהם טועים, שכן דומה שמחתו של ה'מתנגד' בפורים לעצבונו של החסיד בתשעה באב.
ביאור על קם רבה ושחטיה לרב זירא עפי מגילה דף ז ומדוע כיפורים הוא כפורים
איך מרדכי היהודי ביטל ליל הסדר ושונאיהן של ישראל התחייבו כליה על שנהנו מאחשוורוש
מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק איך קבלו גרים מעמלק
