הגאון רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, נולד בלונטשיץ שבפולניה בערך בשנת ש'.
רבו המובהק היה המהרש"ל. תקופה מסויימת שהה בלבוב (למברג) ושימש שם כראש ישיבה, ומשנת שס"ד כיהן כעוזרו של המהר"ל ברבנות העיר פראג וכראש הישיבה בה. ולאחר פטירת המהר"ל בשנת שס"ט מונה לרב העיר.
היה ידוע כדרשן מופלג. חיבר חיבורים רבים בענייני מוסר ויראת שמים, אך התפרסם בזכות ספר דרשותיו 'עוללות אפרים', ובעיקר בזכות פירושו 'כלי יקר' על התורה, שנוסף לפרשנות מעמיקה של הכתוב יש בו התייחסות רבה לענייני מוסר; על שמו הוא מכונה 'בעל הכלי יקר'. היה פעיל בעסקי ציבור, וחבר 'ועד ארבע הארצות'.
העמיד תלמידים רבים, הידועים שבהם הגה"ק ר' יום טוב ליפמן הלר (בעל 'תוספות יום טוב') והגה"ק ר' שבתי הלוי הורוביץ בן השל"ה (בעל 'ווי העמודים').
חיבר עוד ספרים רבים, ביניהם ספר הדרשות 'עיר גבורים', 'עמודי שש' – דרשות בענייני מוסר ותלמוד תורה, 'שפתי דעת' על התורה ו'אורח חיים' על המועדים.
נתבקש לישיבה של מעלה ביום ז' אייר בשנת שע"ט.
סגולה נפלאה בעת בכיית הילד בשעת ברית מילה
איתא בעוללות אפרים (סי' תט"ו), דיכוין כל אדם בעת בכי הילד הנימול מיסורי המילה, שיכלול בזה גם תפילתו, כי קול זה של הילד הנימול עולה בלי מונע מכל קליפה, וע"ז נאמר (תהלים ו, ט-י) "כי שמע ה' קול בכיי" כלומר, שומע ה' בכי הילד הנימול, ואז היא עת רצון – "שמע ה' תחנתי ה' תפלתי יקח" והיא עצה נפלאה.
[הגהות הגה"ק רבי אליהו גוטמאכר – מסכת שבת (קל.)]
משל נפלא מבעל העוללות אפרים
הרב בעוללות אפרים (מאמר קמא) כתב, כי מדת הסתפקות גם כשמונח על הארץ הוא ישן מיד, מה שאין כן באחרים וכו'.
וכיוצא בזה שמעתי, אמת משל היה, בעשיר אחד מליטא, שהי' הולך בדרך עם סוחרי מדינתינו, ובמלון הם הציעו כרים וכסתות, והוא הי' מונח בארץ לישן, רק המרדעת תחת ראשו, והי' ישן מיד, מה שאין כן הם. ושאלו פיו מהו זה, והשיב כי מה שיש לו הוא שלו ומניח לו לישן, מה שאין כן הם מה שיש להם אינו שלהם וכו', ודפח"ח.
ולי נראה הטעם, שזה העושר עיקר תענוגו בעשרו הוא בביתו שהכל שלו, ויותר שממעט בתענוגיו בדרך וממעט ההוצאה, ירויח בסחורה יותר להתענג יותר בביתו. מה שאין כן הם בבואם לביתם יחטפו הבעלי חובות, זה חומס וזה רומס, ואין כל תענוגיו רק בדרך שאינו בביתו, ואם ירבה בשינה אימתי יתענג, מה שאין כן העושר שהכל שלו, וכנ"ל.
וכך הוא בנמשל, מי שטרח בערב שבת, בעולם הזה, כדי שיאכל בשבת בעולם הבא, וכל תענוגיו שם לעולם הבא, א"כ כל מה שממעט בכבודו ובתענוגיו בעה"ז, יהי' מופנה מכל צד להרויח בסחורתו בעה"ז, שיסגל תורה ומעשים טובים לעולם הבא להתענג שם בשבת שכולו שבת. מה שאין כן מי שהוא בעל חוב, שחייב בחטאיו, וכל תענוגיו בדרך בעולם הזה, כי אין לו שום בית שיתענג שם בביתו בעולם החיים הנצחי בלי גבול ומצר, רק בעולם הזה שיש לו גבול ומצר.
ובזה יובן, כך היא דרכה של תורה וכו', ועל הארץ תישן וכו', אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ר"ל, באדם שעושה הכנה לעצמו שיהי' לו כל טוב לעולם הבא, כי שם ביתו העיקרי, א"כ לדידי' אשריך בעה"ז, בין בעקו ובין ברווח לשמחה יחשב לו, ואשריך בעה"ז כי גם על הארץ תישן בקל כדי שימעט מהנאתו מכבודו בדרך, שיתענג יותר בביתו, וק"ל.
[תולדות יעקב יוסף- פרשת ויחי]
דברי הכלי יקר בענין סגירת בתי הכנסיות
ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה. לשון זה צריך ביאור כי איך יתכן לומר שהקללה עצמה תהיה לברכה, אע"פ שבאו במקום הקללות ברכות מעין הדברים שרצה לקללם מ"מ אין הקללה עצמה לברכה, גם קשה על מה שארז"ל (סנהדרין קה ע"ב) מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו לקללם כו' ומסיק כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות כו' שנאמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה. קללות לא נאמר כו' משמע רק אחת מהם נהפכה לברכה, וקשה מה נשתנה ברכה זו מזולתה, ועוד מאי משמע מלשון הפסוק שדוקא בתי כנסיות חזרו לברכה:
והביאור לכל זה הוא, שבלעם קוסם היה והיה רואה באצטגנינות של ישראל שהיה מורה על כל הדברים הללו שבקש לקללם בו לא יהיה להם בתי כנסיות כו', לא תהא מלכותם מושכת כו', וידוע שאין הקב"ה משדד המערכה בעבור זכותם של ישראל כ"א במקום שאין שום דרך להסב פני המערכה לטובה אבל במקום שיש לקיים משפט המערכה ולפתרה על דרך אחר אזי אין הקב"ה משדדה, דוגמת כוכב ששמו רעה שהיה עולה לקראת ישראל והיה מורה על דם הפכו הקב"ה לדם מילה וכארז"ל (שבת קנו.) האי מאן דנולד במזל מאדים להוי טבחא כו' כמבואר למעלה בפר' בא (י י) וכל הקללות שמנה שם בגמרא לא תשרה עליהם שכינה, לא תהא מלכותם מושכת, לא יהיה להם זיתים וכרמים כו', בכולם לא היה שום דרך לפרשם לטובה כדי לקיים משפט המערכה וישראל לא יהיו ניזוקין, על כן הוצרך הקב"ה לשדד המערכה מהוראות אלו מכל וכל לפיכך חזרו כולם לקללה כשחטאו ישראל ולא היה בידם זכות העומד בכחו נגד המערכה.
אבל בהוראת לא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, לא הוצרך הקב"ה לשדד המערכה כי היה מקום לקיים משפט המערכה שלא יהיה להם בתי כנסיות אבל לטובתם הוא, והיינו כדרך שפירש"י משכנותיך ישראל שהם ממושכנים בעונם שנאמר (איכה ד יא) כלה ה, חמתו ויצת אש בציון. וזה ודאי טובה גדולה שיכלה ה' חמתו בעצים ואבנים ואנחנו נמלטנו כי מי שיש לו משכון ליתן אותו בחובו אינן גובין ממנו נפשות, והיינו הך שנאמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי נוסח הקללה עצמה שהיא לא יהיה להם בתי כנסיות נתהפכה לברכה כי ע"י שלא יהיה להם בתי כנסיות ינצלו הנפשות, והיינו שאמר בלעם מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. ר"ל טובתכם הוא שהם משכנותיך ממושכנים עליך ואתה ניצול ולפיכך לא חזר דבר זה לקללה שהרי נתקיימה משפט המערכה ולא שודד, על כן אין שייך לומר שתחזור הוראת המערכה לקדמותה כשאין ישראל זוכין
