וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.
וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.
ומדרש רבה ויקרא (פרשה כ"ב פסקה ד'):
"א"ר תנחומא אפילו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא וארעת שעתא וטפת לבירא דמרים ואסחי ואיתסי והיכן היא בארה של מרים א"ר חייא בר אבא כתיב (במדבר כא) ונשקפה על פני הישימון שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא זו היא בארה של מרים."
וכתב מהרח"ו ב'שער הגלגולים' ( הקדמה ל"ז) וזה לשונו:
"בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים."
וכתב בספר 'כף החיים' פלאג'י (סימן ל"א אות נ"ג):
אחר ההבדלה כשסיים כל הפסוקים, ישתה מים שאובים מקודם ההבדלה, או אחר ההבדלה,(כוונת הרב ששאבם קודם ההבדלה או אחר ההבדלה) שהרי כתב הכל בו, וזה לשונו, נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת, תכף שישמעו ברכו, שמצינו באגדה, שבארה של מרים בימה של טבריא, וכל מוצאי שבת מחזירן על כל בארות ועל כל מעיינות, וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה, אפילו כל גופו מוכה שחין, מיד נרפא, ומעשה באדם אחד, שהיה מוכה שחין, והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים, ונתעכבה יותר מדאי, ונזדמנה לה בארה של מרים, ומלאה כדה מאותן המים, כיון שבאה אצל בעלה, כעס עליה, ומרוב כעסו, נפל כדה משכמה ונשבר הכד, ונפלו מטיפי המים על בשרו, ובכל מקום שנתנו המים, נרפא השחין, ועל זה אמרו חכמים, רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו, ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת, עד כאן לשונו. ומכאן תוכחת חיים, לבל יהיה כועס, בכל מקום ובכל זמן, אפילו בדבר שראוי לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח, ובפרט במוצאי שבת, כי כמה בני אדם שהם עצבים וטריאקליס (חולי נפש) והם כועסים, כי הלא תראה כי על ידי הכעס איבד טובה הרבה, שאם לא היה כועס, היה שותה מן המים, והיה מתרפא כל גופו. וזה הוא כונת הכתוב בספר קהלת סימן י"א, והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, שאם היה מסיר הכעס מלבו, היה מתרפא כל בשרו, ונראה דמלבד סגולת רפואת הנפש, למי ששותה מים מבארה של מרים, עוד רבותא יתירה אשתכחת, כי הם מסוגלים לפתוח לבו בחכמת התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכן אמרו על הרב מוהרח"ו ז"ל, שהשקהו מים רבו רבינו האר"י ז"ל מבארה של מרים, ובזה זכה לחכמת הקבלה, ואם כן בעת שתית המים אחר ההבדלה, בעודנו שותה המים, יכוין בדעתו לפסוקי פרשת חוקת, אז ישיר ישראל, עד ונשקפה על פני הישימון, והוא מסוגל להתחכם בתורה, בעזר משדי, ואני נוהג לומר בלחישה אלו הפסוקים על פני המים, קודם ברכת שהכל." (ומה שבירך הרב שהכל כנראה שלא היה סמוך להבדלה ממש שאם שותה יין מכוס ההבדלה ואח"כ שותה מים אינו צריך לברך על המים וזה פשוט).
ואגב אביא עוד מה שכתב שם באות נ"ב וזה לשונו: "אחר ברכת המבדיל, קודם שישתה הכוס כולו ישתה מעט, ויאמר במה יזכה נער את ארחו, עד לא אשכח דברך, שלש פעמים, ואחר כך יאמר יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלהי אבותינו שתצליחני בתורה, על ידי אליהו הנביא זכור לטוב, בכח אותיות יה"ו מאותיות שמך הרמוזים בשמו, ולא אשכח דבר מכל מה שאני לומד בתורתך הקדושה, ותפתח לבי במקרא, במשנה, בתלמוד, באגדה, בספרא וספרי, ובפסיקתא, ובמכילתות וברייתות ותוספתות, ומדרשים, וכל ספרי הפוסקים, מעתה ועד עולם אמן, ואחר כך יראה פניו בתוך היין שבכוס, ויאמר שלש פעמים פסוק כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי, כמו שכתב בספר הזכירה דף ה"ן עמוד ב', דינצל כל השבוע מכל רע, ויכוין בכל פעם בשם אגל"א, וישתה כלו, ובספר מגלה עמוקות, כתב, דיאמר במוצאי שבת ארבעים ותשע פעמים פסוק זכרו תורת משה עבדי, ויועיל לזכירה, יעויין שם."
וכתב בספר 'נגיד ומצוה' (ע"מ כ"ט בדפו"ח):
"כשאני חיים באתי אצל מורי זלה"ה ללמוד ממנו זאת החכמה הלך מורי זלה"ה לטבריא והוליכני עמו ושם היה ספינה קטנה וכשהיינו מהלכין בספינה בתוך המים כננד העמודים של בית הכנסת הישן אז לקח מורי זלה"ה כוס אחד ומילא אותו מים מבין העמודים והשקה לי אותם המים ואמר לי עכשיו תשיג בזאת החכמה כי אלו מים ששתית היו מבאר של מרים ומאז ואילך התחלתי ליכנס בעומק החכמה הזאת."
וכתב בספר 'עמק המלך' ( שער ט"ז פרק י"ח):
"אלא שהחטא גרם, שנשאר התיקון לעתיד לבוא, על ידי משה רבינו עליו השלום, במ' יום שעתידים להיות הצדיקים במדבר העמים [מדרש שיר השירים ב' פסקה כ"ה], ויסבלו רעב גדול עליהם, לתקן המ' שנה שלא שמעו בקול ה', וגרמו פגם ולא תיקון. ויהיו בורחים שמה מפני כובד עול אומות העולם ושמדות וגזירות שיגזרו באותו הזמן על 'שונאי ישראל', ושם יתגלה עליהם משה רבינו עליו השלום, ואור ה' יהיה עליהם לא יסור מהם עד לעולם, וימטיר להם מן השמים ושליו, וענן ה' ילך לפניהם עם בארה של מרים, כי מפני הפגם נאבדו ג' מתנות טובות מהם, ועל ידי התיקון יחזרו"
פלא פלאות