הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • רבי שמואל סאלנט זי"ע

הילולת רבי שמואל סאלנט

הרב  רבי שמואל סלנט זצ"ל: נולד ב-ב' בשבט שנת ה'תעק"ו  .נפטר ב-כ"ט באב בשנת ה'תרס"ט .חי כ-93 שנים. באותו יום בו נקבר ר' שמואל היה יום קיץ לוהט והחמה יקדה בעוז בשמי ירושלים. כשחזרו המלווים מהלווייתו התקדרו לפתע

השמים וממטרים עזים נתכו ארצה. הכל הרגישו שאף שמי ירושלים לבשו קדרות והורידו את "דמעותיהם", לנוכח הסתלקותו של הרב הנערץ והאהוב שהיה לבני ירושלים לאב רחום כל ימי חייו. שימש שד"ר. ראש אב בית-דין. רבה של עדת האשכנזים בירושלים במשך 70 שנה.

אחד מגדולי רבני היישוב הישן. על שמו נקראה שכונת "קריית שמואל" בירושלים. עוד בצעירותו התפרסם בשם 'העילוי מקיידן' ולמד בסלנט אצל ר' צבי ברוידא. בגיל 13 נשא לאשה את בתו של ר' שמעון קיידנר. השידוך לא עלה יפה, ולאחר כשלש שנים הוא התגרש. בצדקותו, המתין עד שגרושתו תינשא לאחר, ולאחר מכן חיפש שידוך לעצמו. כאשר אביו הזדמן לעיירה סלנט, סיפר לו רב העיירה, רבי צבי ברוידא, שר' יוסף זונדל מסלנט החליט בליבו ליעד את ר' שמואל לבתו, והאב הסכים מיד.

בתחילה לא רצה לעלות לארץ ישראל, למרות הפצרות חותנו שהחליט לעלות לירושלים. כעבור כשנתיים, כאשר חלה במחלת לב קשה, המליצו לו הרופאים לנסוע לארצות חמות. בעקבות זאת החליט לעלות לירושלים. בדרך לירושלים התעכב מספר חודשים בקושטא עקב המלחמה שהתנהלה אז בין מוחמד עלי ובין הסולטאן והתיידד שם עם משה מונטיפיורי ששהה בקושטא לרגל עלילת הדם בדמשק עם הגיעו לירושלים מונה בה לאב בית דין, וכיהן בתפקיד זה כשיבעים שנה. כמו כן יסד את "וועד כל הכוללים".

חלק מפעולותיו: הקים את נחלת שבעה. הקים ועד כללי "כנסת ישראל". היה ממונה על החברה. ממייסדי בית החולים "ביקור חולים" בירושלים. הקים את ישיבת "עץ חיים".

הרב ניחן בחכמה עצומה ולא אחת היו הנוכחים משתוממים ומתפעלים מכך. במחשבתו הזכה ידע מדי פעם בפעם לרדת לעומקם של דברים ולהגיע לחקר האמת. פעם אחת בערב שבת בעת שהגאון ישב בביתו ועסק בתורה עם כמה מבחירי תלמידיו מישיבת "עץ החיים" נכנסה ילדה

קטנה אל הבית ובידה תרנגולת שחוטה. ר' שמואל הפסיק את השיעור ושאל את הילדה לרצונה. "אמי ביקשה, שהרב יראה את התרנגולת ויפסוק אם היא כשרה", אמרה בקול מבויש. ר' שמואל בדק את התרנגולת, אחר פנה ואמר לילדה: "לכי הביתה ואמרי לאימך שתשלח אלי את התרנגולת השנייה ששחטה". הלכה הילדה וכעבור שעה קלה חזרה ובידה התרנגולת השנייה שאכן הייתה טעונה "שאלת חכם". ראו זאת תלמידיו ותמהו: "ממש רוח הקודש". השיב להם ר' שמואל: "אין כאן רוח הקודש כלל. כשראיתי את התרנגולת הראשונה, והנה אין בה כל שאלה וכל בעיה, אמרתי בלבי, הרי לא ייתכן שישלחו תרנגולת שאין בה שאלה כלשהי, אין זאת אלא שבוודאי שתי תרנגולות היו, ובטעות שלחו עם הילדה את התרנגולת הראשונה, ואכן צדקתי בהשערתי".

פעם בימי הגאון הצדיק ר' שמואל סלנט, פרצה מגפה בקרב נשות הקהילה, נשים צעירות רבות נפטרו בעת לדתן בזו אחר זו, מגפה משונה זו הטילה מורא ופחד על אנשי היישוב הישן בירושלים, כולם נזעקו לביתו של המרא דאתרא רבי שמואל סלאנט בדמעות ושחו לפניו את קורות היום האחרון ואת מספר הנשים המוטלות בית החיים והמוות. הם הציעו לכנס בדחיפות את כל הקהל לצורך אמירת ספר תהלים לביטול רוע הגזרה. הרב הישיש הקשיב לדבריהם בכובד ראש והרהר למשך דקות מספר, לבסוף דחה את דבריהם, "זה לא יועיל" הכריז, "עיקר התשובה היא שינוי המעשה!!! תחילה עלינו לברר בשל מה באה עלינו הרעה הזו, ורק כאשר נבער את הרעה מקרבנו ונשפר מעשינו יש תועלת בתפילות לכפר ולמרק מה שקלקלנו בעבר. בלא זה הרינו כטובלים ושרץ בידנו".

הרב כינס את בית דינו והוחלט לערוך "שאלת חלום" לצורך בירור בשל מה באה עליהם הרעה הזאת. וכך עשה, התאספו אנשי ירושלים ויקיריה, הרב, חברי בית-הדין, מקובלים וקדושים ואנשי מעשה וכינסו שלשה ימי צום ותפילות שבסופם נערך כנס מיוחד ל"שאלת חלום". בחסדי ה'יתברך נענו הרבים בתפילתם והתשובה לא איחרה לבא: "נסתלקה שכינה מישראל בגלל השלייף [החגורה של הנשים]". באותם ימים החל מאן דהו למכור לנשות הקהילה חגורה שהידקה את בגדיהן וגרמה להבליט את צורתן ולמשוך את העין להתבונן, מיד יצאה הוראה מבית- דינו של הרב להסיר את החגורות". ואכן, בנות ישראל הכשרות אשר לא ידעו עד כמה דבר זה מהווה מכשול להרהור וקטרוג הסירו מעליהן את השלייף, והמגיפה נעצרה באחת, ויהי הדבר לפלא גדול.

תושבי ירושלים היו כבר רגילים לכך שדבריו של ר' שמואל הם בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". לא אחת היו תושבי העיר עדים לכך שכל דבריו של רבם מתקיימים במלואם- כאילו הייתה 'רוח הקודש' מדברת מתוך גרונו. מעשה בחתן שהיה בן יחיד להוריו, וימים אחדים סמוך למועד החתונה חלה ונפל למשכב. יום לפני החופה הורע מאוד מצבו של החתן עד שרופאו הביע חשש לחייו. אמו מיהרה לביתו של ר' שמואל וסיפרה לו בהתייפחות קורעת לב על מצבו הקשה של בנה יחידה. והוסיפה, שמחר הוא מועד חתונתו. "לאיזה שעה נקבעה החופה?", שאלה ר' שמואל. כשאמרה האם את שעת החופה, אמר לה הרב: "הרגעי נא, בנך ילך מחר בשעה המיועדת לחופה. רק זאת אבקש, שלפני החופה לא ילך אל הכותל המערבי, כמנהג החתנים". לאור הבטחתו של ר' שמואל נרגעה האשה לחלוטין וחזרה לביתה בלב שקט. הפתעתה של האם לא איחרה לבוא, בנה החולה פקח את עיניו, ומשעה לשעה הלך מצבו והשתפר. למחרת בשעה היעודה עמד החתן תחת החופה, לשמחתם הלך מצבו והשתפר. למחרת בשעה היעודה עמד החתן תחת החופה, לשמחתם העצומה של כולם- כשרבי שמואל מסדר את הקידושין.

ר' שמואל סלנט כאב את החורבן, ובהספד על האדר"ת הוסיף ואמר: "נתנו לי דירה מול הכותל המערבי כדי לכבד אותי, אבל לא ידעו שבכך מקצרים לי את החיים", משום שבכל יום הוא רואה את המקדש חרב… הרב נודע בידידותו עם משה מונטיפיורי עוד מתקופת מסעו של הרב שמואל סלנט לארץ ישראל, במכתב ששיגרו לו רבני ירושלים, הרב אוירבך והרב סלנט (מיום כ"ב בתמוז תרל"ה כתבו לו לרגל הגעתו לירושלים: "כל ששת מסעותיך לארץ הקודש קודש הם, והמסע השביעי קדש קדשים הוא… ומה נכבד היום הזה, יום נגלית בהדר כבודך על הר זה קנתה אהבתך". כוונתם היתה להר הבית בביקורו של משה מונטיפיורי שם, אך יש אומרים שלא היתה דעתו של הרב נוחה מזה שעלה למקום האסור בטומאה.

"פעם אחת לקח אחד מבני הישיבה כוס תה בהשאלה מחברו ותוך כדי השימוש בה, נפלה הכוס ונשברה.

ישבו באותה שעה במסיבה מגדולי החכמים של ירושלים והחלו לדון ולהתפלפל אם הוא חייב לשלם או לאו. אם זה נקרא 'מתה מחמת מלאכה' אם לאו.

החליטו להביא את השאלה בפני רבי שמואל מסלנט. הוא פסק כי הוא פטור מלשלם ומסיבה אחרת שהפליאה את הלומדים בפשטותה. הוא אמר כי בסך הכל הכוס שווה פרוטות אחדות וטובת הנאה של השימוש איננה שווה פרוטה. לנגד עיניו עמדה השאלה להלכה ולמעשה ולא מצא ענין בפלפולים".

[מפי הרב ש. סלנט בשם הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל]

הובא בספר שמואל בדורו.