האדמו"ר רבי יהושע רוקח זצ"ל נולד בשנת ה'תקפ"ה כאשר נולד, אמר עליו אביו לרעייתו: "ילד גדול נולד לנו – אשר אורו יזרח מסוף העולם ועד סופו". בפעם אחרת התבטא אביו ואמר: "גם ממני מנסה בני להסתיר את עצמו, על אף כי ידעתיו, שמלא הוא רוח חכמה כיהושע בן נון". כבר בצעירותו ניכר בחוכמת התורה שבו, כאשר חיבר 'שיטה מקובצת' על סדר נזיקין ותרי"ג מצוות בחרוזים. ב-כ"ז אלול ה'תרט"ו נפטר אביו, ולמרות היותו צעיר הבנים החמישי, ורק בן שלושים הוכתר למלא את מקום אביו ושימש כאדמו"ר השני בשושלת בעלזא, תפקיד אשר מילא כארבעים שנים. מגדולי המנהיגים החסידיים באירופה. בימיו הפכה חסידות בעלזא לאחת החסידויות הגדולות. גאון אדיר.
אלפים נהרו אליו להתברך מפיו ולהיוושע עד שהיו אומרים שבדרכים המובילות לבעלזא לא צומח ירק ועשב, בגלל העגלות והאנשים הרומסים אותו. בעל רוח-הקודש. מלומד בנסים. קירב כל יהודי. אף על פי כן לחם בתנועת ההשכלה ובשנת ה'תרל"א הקים את תנועת 'מחזיקי הדת' וייסד את העיתון החרדי הראשון 'קול מחזיקי הדת'.
אביו: האדמו"ר שלום רוקח ה'שר שלום', מייסד שושלת בעלזא. אמו: הרבנית מלכה. נשותיו: הרבנית רבקה מרים זיווג ראשון- בתו של ר' שמואל אשכנזי מצאצאי ה"חכם צבי", חתנו של ר' יצחק מאיר מז'ינקוב, בנו של ר' אברהם יהושע העשיל, ה"אוהב ישראל" מאפטא, הרבנית שרה מירל בתו של ר' אברהם יהושע העשיל מבאזיליה. מילדיו: חמישה בנים וארבע בנות. מביניהם: ר' שמואל מסיקאהל, ר' ישכר דוב הזקן מבעלזא, ר' נפתלי מנאוואריא ור' יצחק מאיר מרעדים. מספריו: • מהר"י ר"ת מורנו הרב רבי יהושע • באורי הגנוז.
באחד הימים הגיעה אשה ממצרים הרחוקה אל הרבי, וסיפרה, כי בנה יחידה ל"ע חולה מאוד, עד שהרופאים התייאשו מחייו. "ה' יתברך ישלח דברו וירפאהו" – אמר לה הצדיק. כאשר יצאה מן הקודש פנימה, סיפרה לנוכחים את דברי הרב. "אל תוותרי. שובי אל הרבי, ובקשי ממנו שיבטיח לך כי בנך יבריא מחוליו! עלייך לעמוד על כך שתקבלי הבטחה ברורה מהצדיק!".
נכנסה האשה שוב אל הרבי. אך הפעם ביקשה: "שהרבי יבטיח שהילד יבריא!". לאחר דקות אחדות ענה לה הצדיק: "בואי מחר". השעות נקפו, והלילה ירד. הגבאי עמד כהרגלו על משמרתו, סמוך לחדר קודשו של הרב. לפתע נשמע קול אדם הבוקע מתוככי חדרו של הרבי. הוא חידד את אוזניו, מתאמץ לשמוע האם הן אינן מטעות אותו. ושוב הקול נשמע בשנית. "מי נמצא שם?!", תהה, "ואיך הוא נכנס לכאן?!". הוא התקרב אל הדלת והציץ פנימה. סקר את החדר והתבונן, מבקש למצוא את האיש, שנכנס אל הרבי באמצע הלילה, מבלי שהוא יבחין. אך הוא לא ראה איש. ושוב נשמע קולו של הצדיק: "האם אתה מסכים לפשרה?"- "כן" – השיב הקול האלמוני. הגבאי שפשף את עיניו, אך לא
ראה איש. אולם הרב חזר ללימודו והקול פסק. למחרת הגיעה האשה אל הצדיק. "האם את עשירה?" התעניין הרבי. "כן" – השיבה. "במה את עוסקת?" הוסיף הצדיק לשאול והיא ענתה. "האם היו לך שותפים במסחרך?" – חקר הרבי. "כן". "האם השותף חי?" – "לא". "ואשת השותף חיה? והאם היא בעלת אמצעים או ענייה?"- "היא חסרת אמצעים". "ובכן" – אמר הרבי. "דעי לך, כי בעלך ובעלה של האשה היו בעבר שותפים, ובעלך נשאר חייב לו סכום כסף, ולפיכך, התעורר קטרוג מלמעלה על משפחתך. עתה שלמי לאשתו של השותף את סכום הכסף, התרעומת שלו תסור מעליך ומעל בנך, וחיה יחיה!". כעבור תקופה הגיע מכתב ממצרים לבעלזא, ובו ההודעה המרנינה מאת האשה: "בני הבריא לחלוטין!!!".
האסון נפל על ר' שמחה ביום בהיר. בנו, נחום, ללא כל סיבה הגיונית חדל לפתע לראות. בצר לו פנה אל גדולי הרופאים למצוא מזור, ותרופה לבנו, אולם ידם קצרה מלהושיע. הם עצמם, הרופאים, לא מצאו את הגורם, שהוביל לעיוורונו של הבן, כל הבדיקות היו תקינות. הסיפור למעשה אירע אך ימים אחדים לאחר פטירת האדמו"ר שלום רוקח. בני הקהילה חשו יתומים, אולם התנחמו בבנו החמישי של הרב, הרי הוא הצדיק ר' יהושע. מעמד ההכתרה היה מרגש ביותר. בין הנוכחים ניתן היה לראות את ר' נחום, האוחז בידי בנו העיוור.
ביקש הוא לגשת אל הרבי ולהתברך מפיו. במקום שכלו כל הקיצין- עדיין ניתן בכוח האמונה להושיע. "רבי!" קרא ר' שמחה אל הצדיק, שזה עתה הוכתר לאדמו"ר. בבכי מר סיפר על בנו שהתעוור בפתאומיות, ועל ייאושם של הרופאים. "וכי מלאך ה' אני?! וכי תחת אלוקים אני?!" הייתה תגובתו של הרבי. ר' שמחה לא נבהל. "רבי, אני אספר לכם סיפור, ואז הרבי כבר לא ידחה אותי". וכאן פתח וסיפר: 'ילד קטן היה שמחה, כאשר אביו הוביל אותו אל ה"שר שלום" מבעלזא, כדי שיבחן אותו בלימוד. שמחה הרצה את דבריו בשטף, ועמד בבחינה בשלמות. בחדר נכחה הרבנית הצדקת מרת מלכה. מלבה פרצה לפתע אנחה, השוברת חצי גופו של אדם. "על ולמה את נאנחת?" שאל
אותה בעלה בפליאה. והיא השיבה: "יהי רצון שאזכה לבן נוסף, כמוהו!" – וכוונתה על הילד שמחה. "אל תדאגי" – השיב הרב, "ייוולד לך בן שיאיר על פני תבל וקצווי ארץ!…ואז נולד הרבי" – המשיך ר' שמחה בסיפורו. "ואני לא שכחתי את הדברים הללו, אשר וחקוקים על לבי שנים רבות. הנה רואה אני כי התגשמה ברכת אביו הקדוש, והוא זכה לבן שמאיר את העולם… ולכן אבקש שהרבי ירפא את בני!". "אם כן הדבר- אמלא את בקשתך!", קרא הרבי, "רק אל תגלה זאת לשום אדם!" נטל הצדיק את מטפחתו, העביר אותה על עיניו של הילד – ומיד חזר אליו מאור עיניו! אי אפשר לתאר את שמחתם של האב והבן. כל אנשי העיר השתתפו בכל לבם בשמחה הגדולה. מאז התפרסם שמו של הצדיק כאיש מופת, עושה נפלאות בקרב הארץ.
