הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • רבי יעקב משולם אורנשטיין זצוק"ל, בעל הישועות יעקב

מלבד גאונותו האדירה היה גם מפארי היחס מצאצאי הגאונים הקדושים החכם צבי והרבי ר' העשיל זי"ע מקראקא וזכה לשתי שולחנות תורה וגדולה במקום אחד שנשא בת גביר אדיר שהעניק לו ממון כדי שיחזיק ישיבה וירביץ תורה לתלמידים בהרחבת הדעת,

כשנתקבל לכהן ברבנות בלעמבערג לא לקח משכורת מהקהילה כי לא היה זקוק לה אחיו היה הגה"ק רבי משה יהושע אורנשטיין זצ"ל אב"ד מארניגראד שחיבר את הספר ים התלמוד עמ"ס בבא קמא ושני הגיסים הגאונים רבי יוסף שאול נאטמזאהן ורבי מרדכי זאב אטינגא זצ"ל הדפיסו את הספר ים התלמוד והוסיפו את הערותיהם בשם מפרשי הים וזה היה הספר הראשון שהדפיסו שני הגיסים,

את ספרו ישועות יעקב הדפיס בתחילה רק על חלק אבן העזר כעבור כמה שנים הדפיס חלק שני על אורח חיים וכותב בהקדמה שבתחילה לא רצה להדפיס את החלק השני על או"ח כי כשהדפיס את החלק הראשון על אהע"ז היו עדיין תלמידי חכמים ולמדנים והם נהנו מהופעת הספר בשער בת רבים אבל עכשיו שירדה התורה פלאים ולומדי התורה נחלשו הרי אמרו חז"ל ברכות ס"ג בזמן שאין התורה חביבה כנס, אבל כיון שהרבה אנשים נכנסו ויצאו בביתו וכל אחד עיין והביט בחיבורו על או"ח שהיה בכתב ידו ובאחד הימים נעלם החיבור ולא נודע איה מקום כבודו והיה לו הרבה עגמת נפש על גודל טרחתו שירדה לטימיון ,וכותב, וידור יעקב נדר לה' שאם הכת"י יחזור לרשותו אז ידפיס הכתבים ואכן לא ארכו הימים שהחזירו הכת"י לביתו וברוב שמחתו מיהר והזדרז להדפיסו ולהוציאו לאור עולם הגם שיש להתפלא במעשה זה דבפשטות כנראה הגנב היה תלמיד חכם ויודע ספר וגנבם מחמת שרצה ללמוד בהם וא"כ כיצד בא לידי ת"ח מעשה גנבה כזה ויתכן שהכל סיבבו מן השמים שיבווא להדפיס הכתבים ע"י מעשה הגניבה ברבות הימים המשיך להדפיס את חיבוריו על חלק יורה דעה וחושן משפט וספריו התקבלו בחיבה והערצה גדולה במדינות פולין וגאליציה ובמשנה ברורה מביא ממנו הרבה פסקים להלכה. הישועות יעקב נפטר ביום כ"ה אב תקצ"ט וזקיני החתם סופר זי"ע הספידו בפני קהל ועדה והחתם סופר נפטר חודשיים אחריו ביום כ"ה תשרי שנת ת"ר ואפשר לתאר איזה רעש התעורר בעולם כאשר שני גדולי עולם ומצוקי ארץ כהישועות יעקב והחתם מופר שהיו רבותיהם של כל בני הגולה נסתלקו בזה אחר זה בחטף הגם שהחת"ס התגורר בפרעשבורג והישועות יעקב התגורר בלעמבערג בוודאי כל העולם נתרעש ונתפחד מהסתלקות הצדיקים וישנם כמה חילופי מכתבים בין החת"ס להישועות יעקב [שיחות מלוה מלכה להגר"נ גשטטנר ח"ב ע" רל"ז]

אהבתו לה'

מסופר על הישועות יעקב שהיה לו בן יחיד חשוב ומופלג וקרוב ללבו מאד, רבי מרדכי זאב, ונפטר בצעירותו, אביו הצטער מאד במיתתו, ולא נחה דעתו מרוב צער על שיכול בנו רח“ל, עד שנסע לרימנוב אל הרבי רבי הערש זי“ע, שהקב“ה ניסה אותו ביותר מעשרה ’עקדות‘, מתו על פניו י“ב או י“ז בנים רח“ל, ואעפ“כ היה עובד את השי“ת בשמחה וצהלה. או אז נחה דעתו של בעל הישועות יעקב. ולכבוד התחזקות זו, כתב את המאמר הנודע בפרשת וירא על פרשת העקדה, ושם כתב, ’מעולם הייתי חושב שאאע“ה עקד מדת האהבה וכך העלה את בנו, אך עכשיו ראיתי שבאמת אין זה נכון, שא“כ היה הדבר קל, כיון שהסיר ממנו רחמי האב וצייר בדעתו שהוא שה וכבש, הרי קל לעשותם, אילו היה מרגיש את שחיטת בנו כשחיטת איל, לא היה מרגיש בצער שחיטת הבן, אלא הוא חשב בלבו בכל רגע, הוא בני יחידי אשר אהבתי, אלא שמלאות רצון הבורא, בוז יבוז לאהבתו, ובזה אמרתי ’ויאמר יצחק לאברהם אביו אבי, ויאמר הנני בני‘ כי שאלתו היה האם המעשה הזה אשר אתה עושה שהסרת ממך מדרגת האב, ואני נחשב בעיניך כאיל [כמו שפירשו צדיקי ווארקי ’והנה איל אחר‘, שהיה בלבו שחיטת יצחק כשחיטת איל, אך לא כן פירשו רוב רבוה“ק] או שעדיין הוא איתו במדרגת אב ומרגיש צער הדבר, אלא שלאהבת ה‘ יבוז לאהבת הבן. ויאמר לו ’הנני בני‘,

בוודאי אהבתי אליך בתכלית השלימות.

וכדברי הישועות יעקב כתב האגרא דכלה, והוסיף שבשכר שהלך אאע“ה אל העקדה יחד עם האהבה הגדולה לבנו יחידו, זכינו לשכר נצחי שאהבת הקב“ה אלינו אפילו בשעה שאנו מקלקלים מעשינו, שהרי כמו שאאע“ה היה לו סיבה להסיר האהבה מלבו, שאז היה עוקד בנו בנקל יותר, ואעפ“כ הגביר האהבה לבנו בלבו, כך כשיש ח“ו איזה סיבה להסיר אהבת ה‘ אלינו ח“ו, אומר הקב“ה, בזכות אאע“ה הריני אוהב אתכם גם במצב הזה. ועפ“ז מבאר לשון התפילה בימים הנוראים ’ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור‘. מה שהעקדה היתה באהבה ורחמים, ולא כאיל אחר, זאת תזכור לנו היום להמתק הדינים ביום הדין, כשבאים בני האלהים להתייצב על ה‘ ולסלק הרחמים ח“ו, כי אע“פ שאין אנו ראויים שתתגלה אהבתך אלינו, עשה נא בזכות אברהם אבינו, שגם הוא היה מעורר בלבו אהבתו לבנו גם בשעה שלא היה צריך לעשות כן.

ראייתו למרחוק

שמעתי מישיש אחד ששמע מפי הגאון רי"ש נתנזון ז"ל שסיפר כי בעל ישועות יעקב גר בלבוב בבית לפקוביץ הסמוך לרחוב שפיטלנא, פעם בקיץ לעת ערב טייל קצת עם בנו הגרמ"ז לאורך רחוב שפיטלנא עד שבאו לבית החיים הישן, אמר בעל ישועות יעקב לבנו מרדכי זאב לעבן, הזה כדאי שתייחד לך מקום בבית החיים, דיבור זה הדהים את בנו הצעיר ואמר: אבא האם חושב אתה לנסוע לארץ ישראל? ענה לא אבל אני כבר יחדתי לי מקום אצל הטורי זהב כידוע נפטר אחר כך הגרמ"ז בחיי אביו כנ"ל

ושוב סיפר רי"ש נתזון שפעם היתה שאלת ריאה, שהשוחטים לא יכלו להכריע בה. הלך אחד השוחטים לרב דמתא הישי"ע לשאול ממנו הלכה. בירר הרב ההלכה והזכיר דעת הטורי זהב אבל הוא לא הכריע כהט"ז, קיבל השוחט פסקו והלך לו לאחר שנים רבות אירעה שוב אותה שאלה זכר השוחט פסקו של הרב, ועל כל זה כיון שהיה נגד פסקו של הטורי זהב, הלך עור פעם להישי"ע לשאול, שמע רבינו השאלה ופסק כהט"ז, נשאר השוחט בחדרו ולא מיהר לצאת אמר לו הישי"ע יודע אני מדוע אתה מתמהמה אתה מתפלא על פסקי לאחר שאתה זוכר כי פסקתי פעם שלא כטורי זהב דע לך שעור מעט אהיה השכן שלו ואינני חפץ להכריע כנגדו, ובאמת יש להשתומם למן זמן הטורי זהב עד הישועות יעקב היתה שלשלת ארוכה של גדולי ישראל שכיהנו ברבנות בלבוב ולא הביאו אף אחד מהם למנוחות על יד קברו של הטו"ז רק את הישועות יעקב ששוכן כבור לימינו וראה בדרשות החתם סופר (קלויזנבורג תרפ"ט כרך ב ע' 740)הספידו על רבינו הישועות עקב שכותב הוא עמד בכח עוזו לשבור מלתעות עמל ולא הרימו ראשם בחייו.[ר' ראובן מרגליות סיני שנת תשי"א ע"מ שנ"ט]

מעלת ספרו

מקובל אצלנו שהרה"ק מצאנז זצ"ל אמר פעם שכל הספרים המקובלים בקרב ישראל מימים קדמונים עד הישועות יעקב ועד בכלל נאמרו ברוח הקודש תהילת חיים ח"א עמ' קל"ו