א. הרב נולד [בימי החנוכה דשנת תרע"ג בדמשק] לאביו איש הקודש מהר"ר יעקב מונסא זיע"א, שהיה נקרא בפי כל "סבא של בית הכנסת", ע"ש שהיה מגיע לביהכ"נ בשעה 10 בלילה שעתיים קודם חצות, ושוהה שם עד לאחר ערבית ביום שלאחריו, ועוסק כל הזמן בתורה ובתפלה. וזה בכל ימות השנה הרגילים, ובחדש אלול, וימים נוראים וימי השובבי"ם לא היו רואים אותו כלל בבית, כי כולו היה קדש לה'. [עדות רבינו בפדא"א ח"א עמ' שלה].
ב. לא ראה את אמו [מרת בוליסה ז"ל לבית פווירטה] כי נפטרה צעירה לימים. והיתה לו סבתו [אם אביו] מרת נזהה – לאמא.
ג. כשהגיע אביו מדמשק לא"י, הלך ללמוד בישיבת "רחובות הנהר" של המקובל השד"ה, הרב השד"ה היה סגי נהור, ואמר לו הרב אליהו מערבי, יקבל נא הרב את התלמיד החדש, ושאל השד"ה, מי הוא זה, והשיב הרב מערבי, הלא הוא ר' יעקב מונסא, ואמר השד"ה, עתה אני מבין מה שראיתי בחלום את מהרח"ו, ואמר לי, "הזהר בכבוד יעקב אבינו", ואתה הוא ניצוץ של יעקב, ולא תזוז ידך מידי מעתה ועד עולם, ואמסור לך כל תעלומות חכמה…
ד. נשא לאשה את בתו של הגאון המקובל השקדן ר' שלום אזולאי זיע"א, אביו של רבי עמרם השקדן הנודע. [כתבתי אודותיו במק"א בס"ד. ושוב נדפס ספר "שר ההתמדה" אודותיו]. וכה כתב עליו רבינו בהספד שקשר אודותיו:
מיום שהכרתי את הרב ז"ל, גם לפני הנשואין, מעולם לא פסיק גירסא מפומיה, תמיד מתי שנכנסין אליו הספר פתוח לפניו, לומד או כותב חדו"ת, ונזהר משיחה בטילה, ולא אוהב לשמוע שום חידוש מעניני העוה"ז, ואם יזדמן פעמים מי שהוא מדבר על ידו, הוא שותק, אבל אם תדבר לפניו בדברי תורה, אז הוא כמעיין המתגבר, ארי דבי עילאה, ואם יש בדורנו יחידים השוקדים על דלתי התורה יומם ולילה כמו כבוד ר' עמרם גיסי ה' ישמרהו, כל זה בא לו מכח אביו זצ"ל, וזה שאנחנו רגילים לבאר יפה כח הבן מכח האב, כלומר אם תרצה לדעת מאין בא היופי הזה לבן – הוא מכח האב שהוא עצמו היה שקדן עצום, ולכן זכה לבן ת"ח ושקדן כזה. עכ"ל.
ה. כאשר הגיע הג"ר בן צמ"ח עזיאל, הרב הראשי לישראל, אל ראש ישיבת פור"י רב רבנן הג"ר עזרא עטיה זיע"א, וביקש שיציע לו "רב" למשרת הרבנות ב"קהיר" [בעקבות דרישת הקהלה שם] בתחילה הציע ר' עזרא את ר"א מונסא, אלא שאשתו לא הסכימה לזה, ואז הציע לו את מרן הגרע"י זיע"א. [עובדא זו סיפר ר"א מונסא לדודי ר' מנחם או"צ].
ו. הרב הוסמך להוראה בעניני יו"ד ואה"ע עוד בשנת תרח"צ תרצ"ט, ועל תעודת ההוראה שלו חתימי הראש"ל ר' יעקב מאיר, הגריא"ה הרצוג, והג"ר עזרא עטיה, והגרב"צ חזן, ועוד גדולי עולם.
ז. סיפר רבינו זצ"ל [פדא"א ח"ב עמ' שנב]: כאשר גרנו בישיבת פורת יוסף בעיה"ק [בשנת תרפ"ו תרפ"ז] פעם הוזמן כמוהר"ר הצדיק הרב [אברהם יצחק הכהן] קוק ז"ל לדרוש בביהכנ"ס חורבת רבי יהודה החסיד בעיר העתיקה ברחוב היהודים דרוש של שבת הגדול, אמר לי מור אבי ז"ל, בא ונלך לשמוע את הרב קוק ז"ל, כי מור אבי ז"ל לא הכיר אותו בפנים, רק שמע מאנשים המספרים על המחלוקת שבין הרב זוננפלד לרב קוק, הלכנו לביהכנ"ס של החורבה, והגענו שם לפני שהגיע הרב לביהכנ"ס, וכשהגיע ונכנס ומור אבי ז"ל ראה את פניו, אמר לי, בא נלך הביתה, כל מה שמספרים עליו הוא לשון הרע, אני מסתכל ורואה אור השכינה על פניו, בקשתי [ממר אבי] שנחכה קצת לשמוע את הדרוש, ואמר לי, אין צורך, כי מה שרציתי לדעת כבר ברור לי, נלך הביתה לעשות סעודת שבת קדש. זכותם תגן עלינו אמן. עכ"ל.
ח. כאשר הדפיס רבינו את ספרו "פדה את אברהם" נתן ביד נכדו [ידידי רא"ם שליט"א] ספר עם הקדשה אל מרן הגרע"י זיע"א, וסיפר לי נכדו, שמיד כאשר הגישו לידי הגרע"י, אמר לו כך, תאמר לסבא שלך שאני מזכירו כל יום בתפלה "אברהם בן בוליסה"…
ט. זכורני שעקבתי אחרי הספר הנ"ל בספריית הגרע"י באותה תקופה, וראיתי שבכמה דברים כתב בגליונות הס' הערות בכתב ידו, כמדומה היה זה על שיעור הפרשת חלה, וזמן ברכת הדלקת נר שבת, [שמעיד שנהגו לברך אחרי ההדלקה], ובענין ברכת מעין ז' בליל פסח שח"ל בשבת, וכיו"ב. ואהבתם היתה תקועה זב"ז, כי המחלוקת היתה לש"ש.
י. הטעם שקרא לספרו "פדה את אברהם" [אשר מקורו בישעיהו (כט, כא) "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם" וכו'], מספר הרב בהקדמת הספר:
וקראתי שם הספר "פדה את אברהם" משום מעשה שהיה, שדודי אדון שלמה מונסה ז"ל היה גר באלכסנדריה של מצרים, והיה לו שותף יהודי מעדן, ושותפו בא לביקור זייארה במקומות הקדושים והתאכסן בבית אבי ז"ל, ושמע את קולי כשהייתי שר בשירת הבקשות ומצא חן בעיניו, והציע לאבי שהוא האורח מוכן לקחתני למקהלה של עבדול ווהב במצרים, והבטיח לו חמש לירות זהב של אותם זמנים, ובטוח הוא שכשאהיה במקהלה יתנו לאבי יותר כסף ואז אהפך לזמר גדול ובעל שם עולמי ושכרו בצדו…
אבי ע"ה התרגש מהדברים ואמר בקול בוטח, לא באתי מחו"ל לארץ ישראל לגדל את בני ל"זמרת הארץ", אלא לגדלם על ברכי היהדות בתורה וירא"ש, ואח"כ הלך האורח לדרכו למצרים. נמצא שבזכות סרובו של אבא ז"ל נשארתי בת"ת ובישיבה, והוא פדה אותי מרדת שחת ולכן קראתי שם ספרי פדה את אברהם על שם הנס וכו', מר אבי ועט"ר [ר' יעקב] זיע"א פדה אותי מרדת שחת, תנצב"ה, לכן ראוי לקרא את דברי תורה של החיבור הזה "פדה את אברהם".
יא. הרב ניצל את כשרונו המבורך לזמר ולהלל לכבוד ה', וכמ"ש "כבד את ה' מהונך" – אל תקרי מהונך אלא מגרונך, [אמנם ליתא דבר זה בחז"ל לפנינו, אך כ"כ רש"י במשלי (ג, ט). וע' כה"ח (סי' נג ס"ק כד וס"ק נד). ע"ש]. ורבים היו באים לשמוע את קולו ב"שושנים לדוד" בערב שבת שהיה קורא את "שיר השירים" בקול נעים. [והגרע"י בשו"ת יביע אומר ח"ט כמדומה כותב עליו "נעים זמירות ישראל"].
יב. בימי ילדותי כמדומה היה זה בעת שחזרתי מהת"ת או כשהייתי הולך ל"שיעורי ערב" [של "מפעל תורה ודעת"], הרב בענות קדשו פנה אלי בהיותי ברחוב ושאל אותי מה למדת היום, ואמרתי לו מסכת ב"ק דף ג ע"ב, והתחיל להרצות הסוגיא של "מאי מבעה" ושאל אותי שאלות קלות באופן שהיה ברור שאצליח לענות… והכל כדי לעודד ולדרבן את הילד לתורה.
יג. בימי נערותי זכיתי להדפיס את הספר "פדה את אברהם" של ראב"ד איזמיר מהר"ר אברהם פאלאג'י, יחד עם מרן הגרי"ח סופר שליט"א [שהנחני בכל עניני ההדפסה, והמריצני לכתוב הערות וחידושים על הספר וגם הוא הביא לי תוספת כתובה דיליה], והלכתי לרבי אברהם עם הספר, ואמר לי בצחות, "אני יש לי פדה את אברהם שלי"…
יד. כמה פעמים ראיתי שבאים לביתו חולים או בני משפחותיהם ומבקשים ברכות, והיה נותן סוכריות לברכה, או שהיה ממלא מים בבקבוק ומייחד עליו יחודים, ואומר לתת לחולה לשתות מן המים ויוטב לו.
טו. בכל יום ששי היה נוסע לתפלת מנחה על יד הכותל המערבי, [וזכינו להצטרף עמו ברכב פעמים הרבה], והיה עומד במקום קבוע ומתפלל בדביקות מיוחדת. [ועוד חכמים ספרדים הרבה היו באים למנחה בע"ש, ובמק"א הרחבנו מפי סו"ס שהאבות באים מחברון אל הכותל ביום ששי אחרי חצות היום].
טז. לא אשכח את המעמד הנורא פ"א בעת כניסתו לכותל ביום ששי הגיע מאן דהוא [בדמות איש חרדי] וביקש ברכה לזש"ק, ואמר לו הרב בקול טענה "תשמור טהרת המשפחה ואז יגיע הבן", ואותו איש בוש מאד בפרט שכמה אנשים שמעו את דברי הרב, אחד מהנוכחים אמר לרבינו שיש כאן הלבנת פנים וכו', השיבו הרב, "אני לא ילד, אני יודע מה שאני עושה"… [וכמדומה שלאחר תקופה נולד לו בן].
יז. פעם אחת שאל אותי בן דודי יצחק או"צ הי"ו איך מצליח להתרכז כ"כ בתפלתו, שעומד בלא תזוזה כלל כאילו הוא עמוד ברזל קבוע בקרקע, וידו הימנית על השמאלית ע"ג לבו ועיניו עצומות, ואמר לו הרב, "וכי אתה חושב שזה מתחיל בעת שאני אומר ה' שפתי תפתח, צריך כל היום להיות דבק בה'"…
יח. פ"א לאחר המנחה בכותל נגש אליו יהודי בעל סבל גדול ובכה בדמעות שליש על בעיותיו וצרותיו הקשות, הרב אמר לו במתק שפתיים, "אם עכשיו היית רואה את הגלגולים, לא היית שואל כלום, לא היית בוכה, יש גלגולים יש דברים נסתרים", וחזר על הדברים הללו לעצמו כמה וכמה פעמים.
יט. ביום פטירתו נתאספו חכמי ואנשי ירושלים ללוותו ויצאה הלויה מישיבת שושנים לדוד, וזכרוני שאמרו אז, שהרב אמר שיכולים בניו ללכת אחר מטתו, ואינו חושש למנהג ירושלים הידוע שלא הולכים אחר מטת האב, כיון שלא היה לו חשש מצד פגה"ב.
הוא היה אומר…
כ. אדם שקם לתפלת שחרית בנץ החמה, חייב לדאוג לילדיו אח"כ, וילך עמהם לתפלה במנין המאוחר כדי לחנכם, ואם לומד בזמן הזה, לאו שפיר עבד, כי פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה, וע"ז אמרו בברכות (ה ע"א) "יתלה בביטול תורה", שהיה לו לבטל ולא ביטל. [פדא"א ח"א עמ' טז].
כא. בנדרים (פא ע"א) איתא, "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". בני עשירים יש להם מורה פרטי ולא עמלים קודם השיעור להכינו, כי הוא מכניס להם הכל לפה, וגם בשיעור לא מדקדקים היטב כי סומכים על המורה שיעזרם בעת הצורך, לא כן בן העני שאין לו אפשרויות אלו והוא עמל היטב, ולפום צערא אגרא. [חידוש שכתב הרב בפדא"א ח"א (עמ' קסט) ששמע מר' נסים אלישר].
הוגש ע”י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א. מאוצרו של אחיו הרב יקותיאל אוהב ציון שליט"א מרבני העיר טבריה.
יישר כח זכינו להכירו