ויכוח סוער בבית הכנסת: מה כבר יכול להיות הבעיה במייפל? המומחה מסביר

ר׳ יוסף נכנס לבית הכנסת מיד אחר תפילת שחרית וידיו מלאים בתופינים ומגדנות משקים ומשקאות ממינים שונים ובגוונים מעורבבים מכל הסוגים חריפים ומתוקים מוגזים ומחליקים ותוך כדי אמירת עלינו נפרסים הם על שתי השולחנות שחוברו יחדיו למטרה נאצלת זו, עריכת אזכרה הארבע עשרה לאביו ע״ה ברוב פאר. כראוי וכיאות.

אט אט מצטרפים אנשי המנין זה עדיין מקפל תפיליו וזה עסוק בקיפול טליתו וברכת מזונות וברכת שהכל נשמעים מכל עבר, לחיים לחיים! תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ושיהיה מליץ יושר וכו.

עד שלחשוש נשמע מהצד הימני בו עומד ר׳ יהודה הערש: באיזה כשרות עוגת המייפל? ועוגיות הריבה הקנויות? שואל ר׳ שניאור אהרן, לא ברור, מנסה ר׳ חיים לייזער בעקימת משקפיו והידוקם הדק היטב לעיניו העולים על מצחו המיוזע, המדבקה שעל העוגיות בלויה ואותיותיה אינן קריאות.

מה כבר יכול להיות בעוגת מייפל? בעוגיות ריבה? צועק ר׳ שיעה נחום. אפשר לאכול אל תעשה מזה ענין. פוסק במבינות רצינית הניבטת על פניו.

אתה מבין בכשרות? שאלו ר׳ דניאל ור׳ שאול מותיקי המנין, לא צריך להבין בכשרות כדי לדעת שעוגת מייפל ושעוגיות ריבה אין להם שום בעיית כשרות צריך רק להיות בר דעת ענה ר׳ שיעה נחום. ממש לא. כן צריך להבין, לא צריך להבין, ובית השם כמרקחה.

מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן מבקש לגדוע את הנוהג שיש בקרב חלק מציבור שומרי טהרת השולחן היהודי אשר מביעים דעתם בקלות הדעת לגבי כשרות מוצרים בקול תרועה גדולה באמרם לכל המתעניין משפט מצמרר ״מה כבר יכול להיות ב….״

לדברי הרב רייכמן יש מקום לשרש את הגישה לכשרות מוצרי מזון בכשרות נמוכה או כאלה אשר הם בלי כשרות בכלל רח״ל בטענת שווא ללא הבנה בתחום ללא ידע מקצועי בייצור המזון וחומרי הגלם המורכבים בעידן הטכנולוגי.

נו ומה כבר יכול להיות בעוגת מייפל שאלנו? ומומחה הכשרות מאלפנו בינה.

למשל 'סירופ מייפל' מיוצר משרף של עץ הגדל במקומות קרים. יש עונה של שלושה חודשים שבה חותכים חתך בעץ והשרף נוטף לתוך דלי. אוספים את השרף, המכיל כשלושים או ארבעים אחוזי סוכר, ומבשלים אותו כדי לרכז את התמצית.

העצים שמהם מיוצר הסירופ גדלים בחוות קטנות. בכל חווה אוספים את השרף, מעמידים אותו בסיר גדול העומד מתחת כיפת השמים, ומכיוון שהסוכר כשהוא רותח יוצר קצף רב, נדרש שומן שיפחית את הקצף. בחוות אלה נוהגים לשחוט דבר־אחר (בשר חזיר) ולהניח את גוש בשר גדול מעל הסיר בו מתבשל המייפל, השומנים מטפטפים לסירופ ונמסים, ומונעים גלישת הקצף, ובסיום הבישול מפרידים בין הבשר לבין הסירופ.

הסירופ נשלח למפעל לגמר מלאכה עירהוב ביקבוק ושליחה. אנו יודעים שנים ארוכות שאוספים את השרף המבושל מ- 6,500 חוות שונות ואין אפשרות לשלוח משגיח פיזית לכל מקום ומקום לכן מסתמכים בגופי כשרות פחות טובים על העובדה שכל בעל חווה חותם על מסמך שבו הוא מצהיר שכל המרכיבים שבהם הוא משתמש הם אורגניים. natural. וזה טעות היות ושומן מן החי גם נכלל בהגדרה של טבעי.

וכך כתב לי חבר לפני כמה שנים בבהלה. שמעתי מקרובת משפחתי שהסיחה לפי תומה את שראתה בעיניה, לפני כ20 שנה הלכה לסיור במפעל שמייצר סירופ מייפל טבעי בארה"ב ושם ראתה את הדברים. עץ המייפל מוציא הרבה שרף שטעמו מתוק אבל לא ראוי למאכל כמו שהוא, וצריך להרתיח אותו עד שמשתנה המרקם והוא נהיה ראוי למאכל. הבעיה היא, שהשרף הוא חומר טבעי שמשתנה מאד מעץ לעץ ומזמן לזמן, ואין דרך לבדוק מלכתחילה כמה זמן הסירופ צריך לבעבע עד שהוא נהיה מוכן. עוד בעיה, שאם מרתיחים אותו אפילו לזמן ארוך יותר במשהו יותר מהנצרך, האיכות שלו יורדת משמעותית. מה שעושים לפתור את הבעיה, מרתיחים עד שהמומחה רואה בעיניו שזה הגיע לגוון הרצוי, ובאותה שניה צריך להפסיק את ההרתחה שזה יתחיל להתקרר בבת אחת.

המציאות היא באותו מפעל, שזורקים לשם גוש ענק של בשר חזיר קפוא. כנראה שבשר החזיר נותן לזה טעם במשהו ולכן עושים כך ולא למשל גוש ברזל קפוא. על הצנצנות של אותו מפעל כתוב סירופ מייפל 100% טבעי.

ומה עם ניפוי הקמח שואל אותנו הרב? נו, יש היום קמח מנופה ענינו לעומתו, לא צריך לנפות קמח היום בזמנינו כלל ב״ה, ככה? תמה הרב רייכמן על הבורות שהפגנו לעיני כל. זה ממש לא נכון. קובע מומחה הכשרות.

את הקמח המנופה אורזים באריזה המלאה בגז מיוחד שמונע את התפתחות החרקים. בקמח זה ניתן להשתמש ללא ניפוי גם אם אוחסן זמן רב בחוץ ובתנאי שהאריזה אטומה לחלוטין (אפשר לוודא זאת כשלוחצים על האריזה ובודקים שלא יוצא ממנה אויר). אם האריזה אינה אטומה לחלוטין דין הקמח כקמח רגיל הטעון ניפוי.

לאחר שנפתחה האריזה יש לשומרה בקירור, ובמידה והיתה למעלה מ24 שעות מחוץ לקירור – יש לנפות את הקמח. (תלוי קיץ חורף)

ויש אריזה בואקום – בשיטה זו לאחר ניפוי הקמח מרוקנים את האויר מהאריזה. היעדר החמצן באריזה אינו מאפשר לחרקים להתרבות בקמח. קמח זה נחשב כנקי מחרקים כל עוד אריזת הואקום תקינה, אם יש אוויר בשקית – דינו כקמח רגיל הטעון ניפוי.

לאחר שנפתחה האריזה יש לשומרה בקירור, ובמידה והיתה למעלה מ24 שעות מחוץ לקירור – יש לנפות את הקמח.

ומה לגבי הפרשת חלה בלי ברכה לאחר האפיה מעוגה בחושה באם היא מכילה שיעור של 1.250 ק״ג קמח.

ועוד שאלות ובעיות כשרות רבות ישנן בכל הדברים שעליהן מחוסרי הידע טוענים בקולי קולות – מה כבר יכול להיות ב….?!

בכלל מאיפה זה נובע שאנשים אומרים ופוסקים ומתדרכים בלי שהם יודעים באמת או מבינים בכלל בתחום הכשרות, וזה נכון בכל תחום. למד לשונך לומר איני יודע ובפרט כשאתה באמת לא יודע.

ובעוגיות ריבה? הוספנו להקשות. מה הבעיה באמת?

על כל זה בפרק הבא בע״ה.

למידע ולהתייעצות:
טלפון: 052-7112543
וואטסאפ: 054-7694615
דוא״ל: [email protected]