- מקור הדין
מובא בגמרא מסכת ראש השנה (לג ע"ב – לד ע"ב), כי חכמים ורשב"ג נחלקו האם מי שיכול ויודע להתפלל בעצמו, רשאי הוא לצאת ידי חובת תפילה בשמיעתו את תפילת שליח הציבור (מדין שומע כעונה),
לשיטת חכמים תפילת שליח הציבור נועדה להוציא ידי חובת תפילה רק את מי שאינו בקיא בתפילה ואינו יכול להתפלל בעצמו, וממילא כל מי שבקיא בתפילה ויכול להתפלל, חייב הוא להתפלל בעצמו, ואין לו לצאת ידי חובת תפילה בשמיעתו את חזרת הש"ץ.
רשב"ג סובר, כי גם מי שבקיא ויודע להתפלל בעצמו, רשאי הוא לצאת ידי חובת תפילה באמצעות שמיעת חזרת שליח הציבור את התפילה.
למסקנת הגמרא (עי' ב"י או"ח סי' קכד) בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים (שנפישי בברכות ואינן שגורות) הלכה כרשב"ג, ולכן כל החפץ בכך רשאי לצאת ידי חובה בשמיעתו את חזרת הש"ץ, ואילו בתפילות כל השנה הלכה כשיטת חכמים שרק מי שאינו בקיא ואינו יכול להתפלל בעצמו, רשאי הוא לצאת ידי חובת תפילה בשמיעתו את חזרת הש"ץ, כך גם נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' קכד סעי' א) ביחס לתפילות כל השנה "לאחר שסיימו הציבור תפילתן יחזור שליח ציבור התפילה שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו." ובהתייחס לתפילות ראש השנה (ויום הכיפורים) נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' תקצא סעי' א) כי "יתפללו הצבור בלחש תפלת מוסף תשע ברכות, ושליח צבור יתפלל גם כן עמהם בלחש" ומבאר המגן אברהם שעל אף שבתפילות ראש השנה ויום הכיפורים היחיד רשאי לצאת ידי חובת תפילה בשמיעתו את תפילת חזרת הש"ץ, אך לכתחילה פסק השולחן ערוך שראוי להתפלל בעצמו, שכן יש קושי להאזין לכל תפילת השליח ציבור ובפרט שנהוג כיום לומר פיוטים בחזרת הש"ץ.
- תפילה וחזרת הש"ץ שונים מדין שאר הברכות שבהן המברך מוציא את השומע ידי חובה
מקשים הראשונים (ר"ן ר"ה דף יא ע"ב מדפי הרי"ף) מדוע נתקנה תקנה מיוחדת ששליח הציבור יחזור על התפילה כדי להוציא את השומעים ידי חובה, והרי קיימא לן (ר"ה כט ע"ב) שהשומע ברכה מפי המברך (ואפילו שהמברך אינו חייב בברכה) יכול הוא השומע לצאת בכך ידי חובה (ככל שהתכוון לצאת), וממילא ניתן לצאת ידי חובת תפילה על ידי שמיעת התפילה מחברו (ואין לכאורה צורך בתקנה מיוחדת של חזרת התפילה על ידי שליח הציבור).
מתרץ הר"ן, כי שונה התפילה משאר הברכות, שכן התפילה עניינה הוא בקשת רחמים ולכן על הבקיא להתפלל בעצמו ולא לשמוע את התפילה מאחרים (ירושלמי ברכות פ"ג ה"ג), וזאת בניגוד לשאר ברכות שגם הבקיא רשאי לצאת ידי חובה בשמיעה מאחרים, אך בלית ברירה, מי שאינו בקיא ואינו יודע להתפלל בעצמו, רשאי הוא לצאת ידי חובת תפילה על ידי שמיעתה מחברו.
הרי"ץ גיאת (מובא בב"י או"ח סי' קכד) חולק על הר"ן וסובר, כי לא ניתן לצאת ידי חובת תפילה באמצעות שמיעת התפילה מחברו, וזאת אף מי שאינו בקיא ואינו יודע להתפלל בעצמו, הנימוק לכך הוא משום ששונה התפילה משאר הברכות בכך שהיא נאמרת בלחש ואין לאומרה בקול רם (ברכות כד ע"ב, שו"ע או"ח קא סעי' ב) וממילא שאין השומע יכול ורשאי להאזין לתפילת חברו שצריכה להיאמר בלחש, מלבד שליח הציבור שניתקן באופן מיוחד, שעליו לחזור על התפילה בקול רם כדי להוציא את השומעים ידי חובת תפילה (להלן יורחב הביאור מדוע שליח הציבור מוציא את השומעים ידי חובה למרות שחזרתו על התפילה נעשית בקול רם).
לאור האמור עולה, כי לשיטת הרי"ץ גיאת יש הכרח לתקן את תפילת שליח הציבור, וזאת כדי לאפשר לצאת ידי חובת תפילה למי שאינו בקיא ואינו יודע להתפלל בעצמו (שכן לא ניתן לצאת ידי חובה על ידי שמיעת התפילה מחברו), אלא שיש לבאר כיצד ניתן לצאת ידי חובה בתפילת שליח הציבור והרי לשיטת הרי"ץ גיאת התפילה צריכה להיאמר בלחש, ואין השומע רשאי ויכול לצאת ידי חובה בשמיעת תפילת חברו הנאמרת שלא בלחש.
ונראה לבאר את שיטת הרי"ץ גיאת כדברי האחרונים (מאמר הרב יעקב פרלוב זצ"ל קובץ ישורון ח"ב), כי חזרת שליח הציבור על התפילה בקול רם, מוגדרת כתפילת הציבור וכפי שהרמב"ם (הלכ' תפילה פרק ח הלכ' ד, פרק ט הלכ' א – ג) מבאר שתפילת הציבור נעשית באופן שאחד מהמתפללים אומר את התפילה בקול רם, ושאר הציבור מאזינים ומכוונים לצאת ידי חובה (בניגוד לתפילה בציבור שהיא תפילה במנין עשרה לפחות אשר מתפללים בלחש כל אחד לעצמו), וממילא התקנה ששליח הציבור יחזור על התפילה בקול, היא איננה תקנה מחודשת לגמרי, אלא היא תקנה לקיים את תפילת הציבור כשיטת הרמב"ם (ושיטת הרי"ץ גיאת).
- טעמים נוספים לתקנת חזרת הש"ץ
לאור האמור עולה, כי חזרת הש"ץ נתקנה כדי להוציא ידי חובת תפילה, את מי שאינו בקיא ואינו יודע להתפלל בעצמו (לשיטת חכמים) או כדי להוציא ידי חובה את מי שחפץ בכך (לשיטת רשב"ג) וזאת באופן ששליח הציבור חוזר על התפילה בקול רם ומקיים את דין תפילת הציבור כשיטת הרמב"ם (וכשיטת הרי"ץ גיאת).
הרא"ש (מגילה פרק ג סי' ז) וכן הטור (או"ח סי' קכד) מבארים, כי חזרת הש"ץ נתקנה גם כדי שהציבור יענה קדושה ומודים, ובערוך השולחן (או"ח סי' קכד סעי' ג) הוסיף לבאר שעניינה של חזרת הש"ץ הוא אף כדי שהכהנים יישאו כפיהם ויברכו את עם ישראל.
כתב הרמ"ע מפאנו (סי' קב שאלה השמינית) כי גם כיום שכולם בקיאים ויודעים להתפלל בעצמם, בכל זאת מצוי שהכוונה בתפילת הלחש קשה על המתפלל, וממילא ניתן לתקן את התפילה (שנאמרה בחוסר כוונה) על ידי שמיעת חזרת הש"ץ, תוך שהשומע מתכוון בליבו לצאת ידי חובה בתפילת שליח הציבור.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד אין בהם הוראת הלכה למעשה כלל.
