נטילת ידיים (מלבד לדבר שטיבולו במשקה) נקבעה לפני סעודה שאוכלים בה פת או לפני אכילת פת הבאה בכיסנין (מיני מאפה) בשיעור של קביעת סעודה (וכגון לחמניות שברכתן מזונות), אך אין חובה ליטול ידיים לפני אכילת שאר דברי מאכל כגון פירות וירקות, וכנפסק בשו"ע (או"ח סימן קנח סעיף א): "כשיבא לאכול פת שמברכין עליו המוציא יטול ידיו אפילו אינו יודע להם שום טומאה ויברך על נטילת ידים. אבל לפת שאין מברכין עליו המוציא, כגון לחמניות (פי' סטורט"י בלע"ז) דקות, או פת הבאה בכסנין (פי' פת עשויה עם צוקארו ושקדים ואגוזים) ואינו קובע סעודתו עליהם, אין צריך נטילת ידים."
ומבאר הכסף משנה (הלכות ברכות פרק ו הלכה א), כי חובת נטילת ידיים לפת ולא לשאר אוכלין, נלמדת מדברי הגמרא במסכת חגיגה (יח ע"ב) שמיישבת סתירה לכאורה בין שתי משניות, שכן המשנה במסכת חגיגה (פרק ב משנה ה) אומרת שיש חובה ליטול את הידיים לפני אכילת חולין, ואילו המשנה במסכת ביכורים (פרק ב משנה א) אומרת שיש חובה ליטול ידיים לפני אכילת מעשר וביכורים, וממילא משמע שאין חובה ליטול ידיים לפני אכילת חולין על סתירה זו לכאורה, מתרצת הגמרא (חגיגה יח ע"ב) כי המשנה במסכת בחגיגה שמחייבת נטילת ידיים לחולין עוסקת באכילת פת, אך המשנה במסכת ביכורים עוסקת באכילת פירות אשר לפני אכילתם אין חובת נטילת ידיים.
לאחר שהוברר כי חובת נטילת ידיים לסעודה מתייחסת לאכילה שמברכים לפניה את ברכת המוציא (כגון פת או מיני מזונות כדי שיעור סעודה) יש לברר מהו שיעור האכילה (של הפת או מיני המזונות ככל שנקבע עליהם סעודה) שמחייב נטילת ידיים בברכה (ולענין אכילת כזית עי' או"ח סי' קנח סעי' ג ומשנה"ב סע"ק י).
נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' קנח סעי' ב): "יש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא פחות מכביצה יטול ידיו ולא יברך" מקור דברי השולחן ערוך הם בספקו של הרוקח (הלכ' סעודה סי' שכח וכמבואר בב"י או"ח סי' קנח) האם אכילת פת בשיעור הפחות מכביצה מחייבת נטילת ידיים.
צדדי הספק הם האם תקנת חז"ל לנטילת ידיים מתייחסת לכל אכילה שמברכים לפניה המוציא (כמבואר לעיל שנט"י נתקנה לפני אכילה המחייבת המוציא) וממילא תקנת נטילת ידיים חלה גם על פת הפחותה מכביצה משום שמברכים עליה המוציא (כשיטת רבי מאיר בברכות מט ע"ב), או שמא חכמים לא תיקנו נטילת ידיים לאכילה הפחותה מכביצה שכן תקנת הנטילה היא משום סרך התרומה (חולין קו ע"א) ומניעת טומאת אוכלין (תרומה), וממילא באכילת פת הפחותה מכביצה שאין בה דין טומאת אוכלין, לא נתקנה חובת נטילת ידיים.
ומבאר הגר"א (ביאור הגר"א או"ח סי' קנח סע"ק ב) כי אומנם פת הפחותה מכביצה מקבלת טומאה (כדברי המשנה במסכ' טהרות פרק ב משנה א), אך הרוקח סובר שטומאת פחות מכביצה היא מדרבן, וממילא ייתכן לומר שחכמים לא תיקנו נטילת ידיים לאכילת פת שדין טומאתה הוא מדרבנן (עי' תוי"ט טהרות ב משנה א המביא את מח' הראשונים לענין טומאה בפחות מכביצה).
לאור פסק השו"ע, כי על אכילה הפחותה מכביצה יש ליטול ידיים, אך אין לברך על נט"י משום ספקו של הרוקח, כתבו הפוסקים (פסקי תשובות סי' קנח סע"ק ו) כי יש להקפיד בכל סעודת פת לאכול מיד לאחר ברכת המוציא, פת בשיעור כביצה, וזאת כדי שלא להיכנס לספק ברכת נטילת ידיים לבטלה, שכן על אכילת פת הפחותה מכביצה אין לברך מספק.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.
