- מקור הדין
המשנה במסכת ידים (פרק א משנה ה) מביאה את מחלוקת חכמים ורבי יוסי האם נטילת ידיים לצורך טהרה לפני הסעודה, צריכה להיעשות מכוח גברא – כוח נותן המים על גבי היד (ע"פ ביאור הר"ש, הרע"ב והרא"ה בבדק הבית על תורת הבית בית ו שער ד).
לשיטת חכמים אין חובת נתינת מים מכוח אדם דווקא, ולכן סוברים חכמים שניתן ליטול ידיים ממים הנשפכים מחבית שהוטתה על צידה, וזאת על אף שחלף זמן רב מפעולת ההטיה והמים לכאורה ממשיכים להישפך מאליהם.
לשיטת רבי יוסי קיימת חובה שמי נטילת הידיים יינתנו מכוח אדם, וממילא שמים הנשפכים מאליהם, כגון מתוך חבית המוטית על צידה, אינם מטהרים את ידי הנוטל.
הר"ש (ידים פ"א מ"ב בביאור הראשון) מבאר כי (לשיטת חכמים) ניתן לומר שגם נטילה מחבית המוטית על צידה מוגדרת כנטילה מכוח אדם, וזאת אף לאחר שחלף זמן רב מפעולת ההטיה ונראה שהמים ממשיכים להישפך מאליהם (ללא כוח אדם), שכן מעשה האדם שפעל להטות גם את החבית וגם את המים שבתוכה גרם לכך ששפיעת המים מהחבית ממשיכה ללא הפסק, ולכן על אף שכביכול פעולת ההטייה כלתה והסתיימה (והמים ממשיכים להישפך כביכול מאליהם), תוצאתה ההטייה לא הסתיימה, ויש בכך כדי להחשיב את המים היוצאים מהחבית כבאים מכוח גברא – מכוח פעולת ההטייה שהופעלה גם על החבית וגם על המים עצמם שמצויים בה אשר ממשיכים להישפך.
- טעם נטילה מכוח אדם
דין נתינת מים מכוח גברא נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' קנט סעי' ז) "צריך שיבואו המים מכח נותן" , כמו כן נפסק (שו"ע סי' קנט סעי' י) שמים הנשפכים מחבית שהיטה אותה אדם, כשרים לנטילת ידיים, משום שמעשה הטיית החבית שהביא לשפיכת המים, נעשה גם במים עצמם שמצויים בחבית (משנה"ב סי' קנט סע"ק סו), וזאת בניגוד למסיר את הברז (או פותח את הברז) שפעל פעולה במחסום שחוסם את המים, ולא פעל פעולה במים עצמם (מג"א סי' קנט סע"ק כא), ולכן נפסק להלכה (סי' קנט סעי' ט) שהנוטל מברז החבית עליו להחזיר ולהסיר מחדש את ברז החבית (או לפותחו) בכל שפיכת מים על היד (ועי' בפסקי תשובות סי' קנט אות יט לענין נטילת ידיים מברז שאינו מחובר לכלי (כגון חבית) אלא מחובר לקיר כפי המצוי כיום).
עוד מבואר בדברי הפוסקים (משנה"ב סי' קנט סע"ק סה) שהמים הנשפכים מהחבית בעודה נטויה על צידה, כשרים לנטילה אף אם האדם שהיטה את החבית לא כיוון בפעולת ההטיה לשם נטילת ידיים, וזאת משום שהנוטל עצמו צריך לכוון לפני הנטילה כנפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' קנט סעי' יג) "ולכתחילה יכון הנוטל לנטילה המכשרת לאכילה"(ועי' במשנה"ב שם סע"ק עה המביא את מח' הפוסקים האם מי שלא כיוון לפני הנטילה צריך לחזור וליטול).
לאור האמור עולה כי, נטילת הידיים צריכה להיעשות מכוח אדם ובכוונה לשם נטילה המטהרת, ומצינו בראשונים מספר טעמים מדוע נתינת המים צריכה להיעשות מכוח אדם (עי' רשב"א חולין קז ע"ב ד"ה מגופת שהקשה מדוע צריך כוח גברא בנטילת ידיים).
הרא"ה (בדק הבית על תורת הבית בית ו שער ד) מבאר כי, חכמים דימו את נטילת הידיים לסעודה לדין קידוש ידיים ורגליים לפני העבודה בבית המקדש, ומאחר שאין הכיור מטהר על ידי טבילת הידיים בתוכו, אלא צריך שהמים יינתנו מתוך הכלי (זבחים כא ע"א "ממנו" אמר רחמנא ולא בתוכו), כך גם בנטילת ידיים לסעודה אין לטהר את הידיים במים הנמצאים בתוך הכלי, אלא יש לתת את המים מתוך הכלי על הידיים, וממילא נדרש כוח אדם אשר יגרום להוצאת המים מתוך הכלי.
לאור דברי הרא"ה נמצאנו למדים כי, נתינה על ידי כוח אדם היא איננה תנאי עיקרי בדין נטילת ידיים, אלא מאחר שיש צורך בנטילה מתוך כלי (כפי הנלמד מטהרת הכיור "ממנו" ולא בתוכו), הרי שנדרש כוח אדם או כוח אחר כגון קוף (לשיטת חכמים מסכ' ידים פ"א מ"ה) שיגרום להוצאת המים מתוך הכלי, וממילא שללא תנאי כוח אדם או כוח אחר לא יכול להתקיים דין ניתנת מים מתוך הכלי (שהוא התנאי העקרי לטהרה כפי הנלמד מטהרת הכיור כאמור).
הבית יוסף (סי' קנט) מביא בשם הגהות מימוניות כי, חובת נטילת ידיים מכוח אדם נלמדת מהזאת מי חטאת שנאמר בהם "והזה הטהור …" (במדבר יט יט), וממילא למדו חז"ל שגם טהרת הידיים לאכילה צריכה להיעשות מכוח אדם (שזהו תנאי עיקרי לטהרה שלא כעולה מדברי הרא"ה לעיל).
הראב"ד (תמים דעים סי' סו הובאו דבריו בתורת הבית להרשב"א בית ו שער ד) כתב שמעיקר הדין אין באמת צורך שהמים בנטילת ידיים יינתנו דווקא על ידי כוח אדם (שהרי אפילו בנטילת ידיים ורגלים במקדש אין חובת נטילה מכוח גברא, אלא יש פסול של נתינת הידיים בתוך הכיור), אלא מאחר שנטילת הידיים צריכה שיעור של רביעית (לכל הפחות) אזי יש חשש כי ללא התערבות של כוח אדם בנטילת הידיים, מי הנטילה לא יגיעו אל כל חלקי היד שיש לתת עליהם מים לטהרם.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.
