- מקור הדין
הגמרא במסכת ברכות (טו ע"ב) אומרת "לא יברך אדם ברכת המזון בליבו ואם בירך יצא" ומבארים הראשונים (רש"י ד"ה בליבו; רבינו יונה ח ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה גמ') כי לא ניתן לברך בלב (במחשבה) שכן הרהור לאו כדיבור (עי' ב"י סי' קפה שכך מבאר את שיטת רש"י והר"י), ולכן דברי הגמרא שאין לברך בליבו משמעם שאין לברך ללא השמעת המילים לאוזנו בדומה למי שמברך בליבו שאין הוא שומע את מילות הברכה, אך בדיעבד אם ביטא את המילים בשפתיו אך לא השמיע לאוזנו, יצא ידי חובה.
לאור דברי הראשונים עולה כי לכתחילה יש להשמיע לאוזנו את ברכת המזון, אך בדיעבד גם אם לא השמיע לאוזנו, יצאר ידי חובה.
עוד עולה מדברי הראשונים (רש"י ורבינו יונה) כי לא יוצאים ידי חובה ב"אמירת" ברכת המזון בליבו ללא ביטוי שפתיים.
הרמב"ם (פ"א מהלכות ברכות הלכ' ז) חולק על רש"י ורבינו יונה וסובר שניתן לצאת ידי חובה בהרהור של ברכת המזון בליבו ואף שלא ביטא את המילים בשפתיו שכן לשיטת הרמב"ם הרהור כדיבור (עי' ב"י סי' קפה שכך מפשר את שיטת הרמב"ם), וממילא דברי הגמרא שאין לברך בליבו מתפרשים באופן שלכתחילה יש לבטא את ברכת המזון בפיו, אך בדיעבד ניתן גם לצאת ידי חובה בהרהור הלב.
להלכה פוסק השו"ע (או"ח סי' קפה סעי' ב) "צריך להשמיע לאוזנו מה שמוציא בשפתיו ואם לא השמיע לאוזניו יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו"
(יוער כי במקרה שנאמרה ברכת הזימון, על המסובין לשמוע את ברכת המזון מפי המזמן או לברך עימו בלחש (שו"ע או"ח סי' ר סעי' א) ויש לעיין כיצד ינהג מי שקשה לו לכוון באמירת הברכה בלחש או בשמיעה מפי אחר (עי' משנה"ב סי' קפג סע"ק כד-כב ופסקי תשובות סי' קפג אות טו) ואכמ"ל).
- ברכת המזון בשמחה וסגולתה לפרנסה בכבוד
המשנה"ב (סי' קפה סע"ק א) מביא בשם ספר החינוך כי כל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויים לו כל ימיו בכבוד, והמדקדק יזהר לברך לכתחילה מתוך הספר ולא בעל פה ובסע"ק ג הוסיף כי ראוי לברך בקול רם שכן הקול מעורר את הכוונה.
מובא בפוסקים בשם הזוה"ק (ויקהל רי"ח א) "וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא, הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא וכו' וכד סליק מהאי עלמא אתר אתתקנא ליה גו רזין עלאין בהיכלין קדישין".
ובשם האר"י ז"ל (בשעה"מ פ' עקב) מביאים הפוסקים כי "כל כמה שמברך בעין טובה ושמחה יתירה כך נותנים לו מזונותיו בשמחה ועין טובה".
יש להקפיד שלא לרמוז בידיו או לקרוץ בעיניו באמצע ברכת המזון וכמובא בשולחן ערוך (או"ח סי' קפג סעי' ח) בשם האורחות חיים כי, דין ברכת המזון כדין תפילה, וממילא שאין להפסיק באמצע ברכת המזון ברמיזה בעיניו או בידיו כפי שאין לעשות כן באמצע תפילת שמונה עשרה.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראות הלכה למעשה
