מצוות משלוח מנות באמצעות שיר ובדיחה • הרב יהודה שטרן

• מקור הדין

לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו (מגילת אסתר ט' כב') הגמרא במסכת מגילה (ז ע"א) לומדת מהפסוק "ומשלוח מנות איש לרעהו" כי כדי לקיים את מצוות משלוח מנות יש לתת לפחות שתי מנות לאדם אחד וכפי שנאמר בפסוק מנות שהם רבים, לרעהו שהוא אחד, דברי הגמרא נפסקו להלכה בשו"ע (או"ח סימן תרצ"ה סעיף ד).

• טעם מצוות משלוח מנות

נחלקו הפוסקים מה הדין במקרה שאדם שלח לחברו משלוח מנות, אך חברו סירב  לקבל את המשלוח. הרמ"א (או"ח סי' תרצ"ה) פוסק כי השולח יצא ידי חובת משלוח מנות למרות הסירוב, והפרי חדש פוסק כי בשל הסירוב השולח לא קיים את המצווה.

ומבאר החתם סופר כי הרמ"א והפרי חדש נחלקו מהו גדר הדין של משלוח מנות, האם מטרת המצווה היא שיהיה לכל אדם אוכל בכדי לקיים את מצוות סעודת פורים ולכן יש לשלוח מנות הראויות למאכל (וכך סובר לכאורה הפרי חדש) או שמא מטרת המצווה היא להרבות אהבה ואחווה וזאת אנו עושים כנגד דברי המן שישנו עם אחד מפוזר ומפורד (וכך לכאורה סובר הרמ"א) ונבאר את הדברים:

תרומת הדשן נשאל האם ניתן לקיים את מצוות משלוח מנות על ידי נתינת מתנות שאינן מיני מזון והשיב  על כך שלכאורה לא ניתן לצאת ידי חובת המצווה בנתינת מתנות אלא צריך לתת דווקא מיני מזון.

כראיה לדבריו מביא התרומת הדשן את דברי הגמרא במסכת מגלה (ז ע"ב) שאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין היו מחליפים ביניהם את סעודת הפורים שלהם כדי לקיים את מצוות משלוח מנות,  וממילא מוכח שמטרת המצווה שיהיה למקבל המשלוח אדם די מזון בכדי לקיים את מצוות הסעודה.
אבל רבי שלמה אלקבץ בספרו מנות הלוי סובר שבאמצעות משלוח המנות אנו מרבים אהבה ואחווה כנגד מה שנאמר ישנו עם מפוזר ומפורד.

על פי הנאמר לעיל מבאר החתם סופר ששיטת הרמ"א היא כדעת המנות הלוי שטעם מצוות משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבה ואחווה וממילא בעצם מעשה שליחת המתנות חברו כבר יודע שהשולח אוהבו ובכך מתרבה עוד יותר האהבה והאחווה ביניהם ומשום כך אין כל נפקא מינא אם חברו ניאות לקבל את משלוח המנות או לאו ובכל גווני השולח קיים את מצוות משלוח מנות.

אבל הפרי חדש סובר כדעת התרומת הדשן שטעם מצוות משלוח מנות הוא כדי שיהיה לכל אחד אפשרות לקיים את מצוות סעודת פורים, ולכן במקרה של סירוב לקבל את המשלוח לא נתקיים טעם המצווה והשולח לא יצא ידי חובת משלוח מנות.

• חידוש הב"ח שניתן לקיים משלוח מנות בעצם הסעודה

כאמור לעיל הגמרא במסכת מגילה (ז ע"ב) מספרת כי אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין החליפו ביניהם את מנות המאכל של סעודתם, ובפשטות (וכך מבואר בר"ן) ההחלפה נעשתה בו זמנית כדי לקיים את מצוות משלוח מנות, אך לשיטת רש"י ההחלפה לא התבצעה באותה השנה, אלא בשנה הראשונה אביי בר אבין נתן לר' חנינא ובשנה שלאחר מכן ר' חנינא נתן לאביי בר אבין.

הקשה הב"ח (סי' תרצ"ה) כיצד לשיטת רש"י אביי בר אבין ו-ר' חנינא קיימו את מצוות משלוח מנות, שהרי הם לא החליפו ביניהם באותה השנה את מנות המאכל, והתינח שנותן המתנה באותה השנה קיים את המצווה, מפני שנתן לחברו, אך מי שקיבל ולא החזיר באותה השנה אלא בשנה שלאחר מכן, כיצד יצא ידי חובת המצווה.

ומבאר הב"ח כי טעם מצוות משלוח מנות הוא כדי שיהא שש ושמח עם אוהביו ורעיו וכדי שישכין ביניהם אחווה ורעות, לכן אם אחד סועד עם חברו ומתרבה ביניהם האהבה והאחווה הרי שניהם מקיימים בזה מצוות משלוח מנות ונפטרים הם משליחת מנות אחד לשני מפני שטעם המצווה מתקיים כפי שניתן ללמוד מדברי הגמרא שבשנה אחת אביי בר אבין שלח לר' חנינא את סעודתו ובשנה השנייה ר' חנינא שלח לאביי בר אבין ובכל זאת בכל שנה שניהם קיימו את מצוות משלוח מנות.

אבל לשיטת הר"ן שאביי בר אבין ור' חנינא החליפו מנות זה עם זה באותה השנה, לכאורה סברתו היא שטעם מצוות משלוח מנות הוא בכדי שיהיה לכל אדם די צורכו לקיום סעודת פורים וממילא ברור שעצם הסעודה המשותפת אין בה בכדי לקיים את מצוות משלוח מנות אלא המצווה מתקיימת רק כאשר האחד נותן לשני את צורכי הסעודה.

• מצוות משלוח מנות במילי דבדיחותא ובשירה

מתוך הדברים עולה כי לשיטת המנות הלוי והב"ח שמטרת מצוות משלוח מנות היא כדי להרבות אהבה ואחווה, ייתכן שגם המספר לחברו מילי דבדיחותא או השר ומזמר לחברו את שערב לאוזנו, יוכל לצאת ידי חובת המצווה מפני שמרבה בזה אהבה ואחווה ביניהם.

אך לכאורה להלכה נראה שאין יוצאים ידי חובה במילי דבדיחותא וכדו' שכן פסק השו"ע (או"ח סימן תרצ"ה סעיף ד)  שמצוות משלוח מנות מתקיימת דווקא במנות אוכל ולא בדברים אחרים.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראות הלכה למעשה