- הכל יודך
הפיוט הכול יודך מופיע כבר בסדרו של רב עמרם גאון וכן הפיוט מוזכר בדברי הראשונים [אור זרוע סי' מב, אבודרהם סדר תפילת שחרית לשבת, הכל בו סי' לז] וממילא שהפיוט הכל יודך נאמר כחלק מברכת יוצר אור כבר מתקופת הגאונים.
כתב הטור בהלכות תפילת שחרית של שבת (או"ח סימן רפא) כי בברכת יוצר אור שהיא הברכה הראשונה מברכות קריאת שמע מוסיפים שבח ותהילה להקב"ה, אך הטור איננו מזכיר אלו שבחים ותהילות יש להוסיף מלבד התייחסות לפיוט קל אדון.
האור זרוע (חלק ב – הלכות שבת סימן מב) מזכיר את הפיוט הכול יודך כחלק מהזמירות והשבחים שיש לומר בשבת. "ותקנו רבותינו והוסיפו מזמורים לכבוד השבת כגון השמים מספרים כבוד אל כו' לדוד בשנותו את טעמו כו' נכון כסאך מאז כו' ומכאן ואילך מסיים כשאר ימים ומדלג מזמור לתודה. ועוד תקנו נשמת כל חי. ובמקהלות. הכל יודוך."
עוד כתב האור זרוע כי יש עניין גדול לומר את השבחים והמזמורים בשבת שכן ביום השבת ישראל משבחים ומהללים את הקב"ה במקום מלאכי השרת שמהללים ומשבחים בימות החול וממילא ניתן ללמוד על גודל וחשיבות אמירת המזמורים והשבחים. "ונ"ב דה"ט שהוסיפו אילו שבחות בשבת דאשכחן שלא בחר הקדוש ברוך הוא ביום השבת בשבחות של מלאכי השרת כ"א בשבחות ישראל דאמ' במדרש שש כנפים שש כנפים לאחד מלאכי השרת משוררים כל ימות השבוע משורר בכנף את יומו דהיינו ששה כנפים לששה ימים ביום השבת אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אין לנו כנף שנשורר לפניך תן לנו כנף שביעי ונשורר לפניך היום א"ל הקדוש ברוך הוא יש לי כנף אחד בארץ שמשורר לפני היום שנאמ' מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק: ונ"ב דהיינו דכתיב את ה' האמרת היום כלומר ביום המיוחד דהיינו שבת וה' האמירך היום שחפץ בך יותר ממלאכי השרת"
הרמ"א (או"ח סי' רפא) פוסק שאומנם בשבת יש להוסיף מזמורים ותהילות כל מקום לפי מנהגו, אך אמירת הפיוט הכול יודך אינו חובה ואם טעה אין מחזירין אותו "ונוהגין להרבות בזמירות של שבת כל מקום לפי מנהגו ובכל דבר אם לא אמרו אין מחזירין אותו מלבד אם לא אמר לאל אשר שבת וכו' מחזירין אותו…"
- א-ל אדון
הפיוט א-ל אדון מוזכר בדברי הזוהר (פרשת תרומה (דף קלב ובפרשת ויקהל דף רה עמוד ב) וכן הוא מובא כחלק מסדר תפילת השבת בסידור רב עמרם גאון ובסידורי רבותינו הראשונים.
האבודרהם (בסדר שחרית של שבת) מבאר את מעלותו של הפיוט וכי יש בו אריכות דברים על גדלות הקב"ה בבריאת העולם " ובזה האריך הרבה לספר בו גבורת האל וגדלו בבריאת העולם והמאורות."
עוד כתב האבודרהם (ברכות קריאת שמע) כי הפיוט אל אדון הנאמר בשבת כחלק מברכת יוצר אור והפיוט אל ברוך גדול דעה שגם הוא נאמר כחלק מברכת יוצר אור של ימות החול, מיוסדים שניהם על סדר האלף בית כדי להודיע שקיום השמים והארץ הוא רק בעבור התורה היוצאת מכב' האותיות "ומה שתקנו לומר אלפא ביתא ביוצר של חול ושל שבת, להודיע כי לא נתקיימו שמים וארץ ותולדותיהם אלא בעבור התורה שנאמר (ירמיה לג, כה ושבת פח, א) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. והתורה כולה יוצאת מאותיות אלפא ביתא כ"ב אותיות, וזהו שאמר הכתוב (שיר הש' א, ד) נגילה ונשמחה בך, ואומר במדרש חזית בך בכ"ב אותיות שכתבת בהן את התורה, והפוך כ"ב ויהי' בך."
במטה משה (עמוד העבודה שבת, ראש חודש, ברכת הלבנה סימן תמז) הרחיב לבאר את הרמזים שבפיוט אל אדון על פי דברי האבודרהם וז"ל: "כתב אבודרהם (עמ' קסז) וז"ל, אל אדון על כל המעשים תמצא בחרוז ראשון עשר תיבות, אל אדון על כל המעשים הרי ה'. ברוך ומבורך בפי כל הנשמה הרי ה'. ואין לומר ברוך הוא ומבורך. והחרוזים האמצעים מן גדלו וטובו עד שבח נותנים לו בכל חרוז ח' תיבות, סך הכל ע"ב. וחרוז אחרון יש בו י"ב תיבות שבח נותנים לו כל צבא מרום, תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקודש, הרי י"ב, לרמוז שע"י שם של ע"ב אותיות מסר את התורה שיש בה עשרת הדברות, לשנים עשר שבטי ישראל, כמו שנאמר במתן תורה (שמות יט, ט) הנה אנכי בא אליך בע"ב הענן ע"כ. וכן היה נוהג מורי מהר"ש ז"ל, שלא היה אומר ברוך הוא ומבורך רק ברוך ומבורך. גם לא היה אומר חסד ורחמים לפני כסא כבודו, רק חסד ורחמים לפני כבודו, דצריך להיות רק ד' תיבות. ועוד דכבר אמרו זכות ומישור לפני כסאו (שו"ת מהרש"ל סי' ס"ד)."
- לא-ל אשר שבת מכל המעשים
הפיוט לא-ל אשר שבת מכל המעשים אין מקורו בדברי הגמרא ובמדרשי חז"ל (עי' פמ"ג סי' רפא סע"ק ג) אך כבר בסידור רב עמרם גאון נזכר הפיוט כחלק מסדר התפילה בברכת יוצר אור של שבת וכן הפיוט מופיע בסידורי רבותינו הראשונים.
למרות שכאמור אין מקורו של הפיוט בש"ס או במדרשים יש לפיוט חשיבות מיוחדת משום שמוזכרת בו קדושת השבת מה שאין מוזכר בשבחים הנוספים שנתקנו לומר בתפילות השבת (ערוך השולחן או"ח סי' רפא סעי' ו).
בדברי הראשונים (כלבו סימן לז) ובפוסקים (אליה רבה סי' רפא סע"ק יב) מבואר כי הפיוט מבוסס על השבחים שאדם הראשון ופמליה של מעלה אמרו בשבת בראשית של בריאת העולם וז"ל הכל בו "לאל אשר שבת ביום השביעי נתעלה וישב, לכל בריה ובריה ברא הקדוש ברוך הוא שר ובליל שבת בראשית ישב על כסא כבודו וקראן כולם ובעמדם לפניו עמד מכסאו להושיב בו שר של שבת, וזהו תפארת עטה ליום המנוחה שכבוד גדול עשה לו שהושיבו על כסאו לפני כל השרים ובראותם כך עמדו ואמרו שירות ותשבחות לשר של שבת בא הקדוש ברוך הוא והראה אותה שמחה לאדם הראשון כשראה לכל אחד ואחד שהיה משבח לשר של שבת פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת, אמר לו הקדוש ברוך הוא לו אתה אמרו שירה ולי אתה אמר שירה, כיון ששמע שר של שבת שטוב בעיני ה' לומר שירה מיד ירד מן הכסא וצוח טוב להודות לה', וענו כולם ולזמר לשמך עליון זהו שבח של יום השביעי אותו הכבוד שעשה לו הקדוש ברוך הוא זהו שבחו, ויום השביעי משבח וכו' כלומר כל מה שבאותו מזמור טוב להודות לה' לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו אלו השרים שענו כולם ואמרו ולזמר לשמך עליון, ואין לפתרו לענין אחר שהרי אין יצור מפאר ומהדר לאל כי אם ישראל ומהו כל יצוריו אלא ודאי האמת כאשר פתרתי, עכ"ל ה"ר נתן ז"ל."
חשיבותו הרבה של הפיוט לא-ל אשר שבת עולה גם מדברי הראשונים (אור זרוע סי' מב) הפוסקים כי במקרה שהמתפלל טעה ולא אמר את הפיוט לא-ל אשר שבת מכל המעשים וכו' הרי שיש לחזור ולאמרו.
כשיטת האור זרוע פסק הרמ"א (או"ח סי' רפא סעי' א) כי בשאר השבחים אם לא הזכיר אין צריך לחזור ולאומרם, אך בשבח של לא-ל אשר שבת מכל המעשים יש לו לחזור ולאומרו, אך כבר כתב המשנה ברורה (סימן רפא ס"ק ג) כי אין לחזור לברכת יוצר אור אלא יש לומר את הפיוט לאחר תפילת העמידה, אך אם נזכר לפני שחתם בברכת יוצר המאורות כתב המשנה"ב כי אפשר שמותר לחזור לתחילת הפיוט.
וז"ל המשנה"ב (סי' רפא סע"ק ג): "אין הכונה שמחזירין אותו לברכת יוצר אור אלא לאחר תפלת ח"י יאמר כך בלי ברכה ויתחיל משבח נותנים וכו' משא"כ שאר זמירות אם שכח אין חיוב לאמרן אחר התפלה. ואם נזכר קודם שאמר בא"י יוצר המאורות שלא אמר לאל אשר שבת אפשר דיש לחזור ולהתחיל מלאל אשר שבת [פמ"ג ע"ש שנשאר בזה בצ"ע]. כתב הח"א מ"מ נ"ל שלא ידלג לכתחלה הנוסח דלאל אשר שבת או הכל יודוך כדי להתפלל בצבור שהרי כ"ז נזכר בזהר ש"מ שנוסח ברכה כך היא."
