פטירתו של רשכבה"ג מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי זצוקללה"ה הכתה כרעם ביום בהיר. העולם היהודי על כל גווניו ועדותיו התעטף באבל כבד על הסתלקותו של קודש הקדשים, בהלוויה ההמונית שנערכה בבני ברק, צעדו אחר מיטתו מאות אלפים אשר הגיעו לחלוק כבוד אחרון למנהיג הדור אשר ישב בקיטונו הצר ברחוב רשב"ם 23 בבני ברק והאיר לעולם כולו, ולדרים עליו.
רגע לאחר הסתלקותו לגנזי מרומים, חזרנו לארכיון, לכתבת מגזין חג הסוכות האחרון שם סיפקנו הצצה נדירה ובלעדית לשנות ההנהגה של רשכבה"ג מרן שר התורה. בכתבה שטחנו את שנותיו הראשונות, את האמירות המופלאות של מרן הרב שך אודותיו, וגם על חינוך הילדים, חוק סדרי לימודיו ושעות קבלת הקהל, בהם זכו רבבות לחזות בפניו הקדושות ולהתברך ממוצא פיו. אמנם הכתבה הזו כבר פורסמה אך נדמה כי היא רלוונטית מתמיד דווקא בעת הזו, דווקא כעת שרבים רוצים להבין מי היה המלאך הזה, דווקא בשעה הזו שהמונים מחפשים נחמה.
"ברא כרעא דאבוה"
שעת לילה מאוחרת. חברי הכנסת של מפלגת 'דגל התורה' עמדו שם מסביב לשולחנו הצר, ראשיהם כפופים, ליבותיהם הולמים, והתרגשות מיוחדת ניכרת על פניהם. בראש השולחן ישב הדור הצורה, מוחו חרוש קמטים, מצחו נשענת על כף ידו, גמרא עבת כרס פתוחה אל מול עיניו המושפלות אף הם כלפי מטה. קול תקתוק השעון חתך את הדממה המעיקה ששררה באותו הלילה בחדר המפורסם שברחוב רשב"ם 23.
"היה זו כמין מעמד קבלת עול ההנהגה", סיפר לימים אחד שהיה מעורב באותו פגישה לילית עלומה. היה זה מיד לאחר הסתלקותו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זיע"א, המגזר החרדי כמו עצר את נשימתו, נדמה היה כי עולם התורה עצר מלכת. מבין האנשים שחשו על בשרם ממש את הסתלקותו היו המה חברי הכנסת של מפלגת 'דגל התורה'.
הם הורגלו שבכל ספק שהתעורר על שולחנם, בכל שאלה שהגיעה לפתחם נחפזים הם היו מגיעים לרחוב חזון איש 5, שם בבית הצר הם היו שוטחים את השאלות, את הספקות, והם היו מקבלים תשובות ברורות, חדות כתער. אבל אז באה השמש בצהריים. מרן ראש הישיבה איננו.
מאז ומעולם הבית ברחוב רשב"ם 23 היה לשם דבר. כבר בשנת תשמ"ט פקע שמו של בעל הבית – רשכבה"ג מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק'"ל בעולם כולו. מרן ראש הישיבה הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זיע"א ביקש לצרפו באורח פלא למועצת גדולי התורה עם הקמת תנועת 'דגל התורה', צעד לכשעצמו הוכיח כבר אז את כוחו הרב שהיה לו לעילוי הפלאי מרחוב רשב"ם 23.
לאחר שמרן הגר"ח סירב, הורה הרב שך לצרפו כ"בעל דעה שאינו חבר", שיש להתחשב בדעתו גם אם לא השתתף בישיבות מועצת גדולי התורה
אבל נדמה, כי שמו של מרן שר התורה יצא לתהילה עוד קודם לכן. אם נצביע על נקודת הזמן שבו העולם כולו נחשף לדמותו הטמירה, היה זה בהיכל בית המדרש לדרמן בבני ברק מיד לאחר הסתלקותו של מרן בעל ה'קהילות יעקב' זיע"א. בהיכל בית המדרש הצטופפו גברים ונערים, בחורי חמד לצד ילדי חיידר וכרו אוזניהם לשמוע את מילות ההספד על צדיק הדור שעלה לשמי מעלה, ממרן ראש הישיבה הגרא"מ שך שהגיע לבכות את לכתו.
קולו של מרן ראש הישיבה עלה וירד, גופו רטט, עיניו היו לחות מדמעות. אבל אז הוא אמר את המשפט הבא, משפט שנחקק היטב בדפי ההיסטוריה של הציבור החרד לדבר השם בעולם כולו. "הסטייפלע'ר זכה והניח אחריו בן כמותו", זעק מרנא הרב שך, "ברא כרעא דאבוה", המשיך ראש הישיבה וציטט את דברי הגמרא הידועים.
היושבים כולם שפשפו את עיניהם כלא מאמינים. הרב שך הוא לא אחד שמפריז בשבחים ובתארים, בטח שלא בשעת הספד על הסטייפלער. יחלפו ימים, שבועות ושנים עד שהעולם כולו יזכה לחזות בפלא האדיר הזה, פלא שלא היה כמותו מאז ומעולם. פלא מהלך היושב בחדרו הקט בטבורה של העיר בני ברק ושמו הולך לפניו מקצה העולם ועד סופו.
"להפיל" את העול
ובחזרה לאותה פגישה לילית ברחוב רשב"ם 23 בבני ברק. חברי הכנסת החרדיים של 'דגל התורה' הרגישו כי הם צריכים פשוט "להפיל" את עול הנהגת המפלגה על כתפיו הרחבות של שר התורה. הם ידעו שהוא תמיד ברח מזה, תמיד הפנה אותם למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זיע"א. אך כעת ראש הישיבה איננו.
וכך, בחדר הקטן הם הפנו את השאלה הציבורית הראשונה בכדי לקבל את הכרעתו של גדול הדור. מרן שר התורה הבין את המשמעות. הבין שפסו אמונים, שהדור נותר יתום. הוא הצטנף בכסאו, עצם את עיניו ממושכות ואז הרים את עיניו וענה בחמש מילים את התשובה לשאלה הציבורית הראשונה שהופנתה אליו אי פעם. דף חדש בדפי ההיסטוריה נפתח.
כשאנו מנסים להתחקות אחרי הנהגתו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי, אי אפשר שלא לעלעל בדפי ההיסטוריה לימי ההקמה של תנועת 'דגל התורה' בידי מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך. כאשר יצא הרב שך אל כינוס היסוד של תנועת דגל התורה שנערכה בבניני האומה בירושלים בחודש תשרי תשמ"ט, הוא נסע ברכב מקורבו הרב שמואל אפשטיין, שהיה המנהל של עיתון 'יתד נאמן'.
כשיצאו מן הבית הורה לו הגרא"מ שך שיעבור דרך רחוב רשב"ם 23. לפליאתו של הנהג המסור השיב מרן הרב שך, שמי כמוהו הבין את מהות הדברים עד עומקם: "אנחנו נוסעים לאסוף את רבי חיים, אני צריך אותו לצידי במעמד כזה". ואכן בתיעודים המפורסמים מהמעמד ההיסטורי, נראה מרן הרב שך נכנס לאולם כשידו נתונה בידו של מרן הגר"ח וכך הם עלו יחד אל בימת הכבוד.
קצת לאחר מכן, בעצרת שהתקיימה ברחובה של העיר בני ברק לטובת המפלגה, כשהתבקש הגרא"מ שך לשאת דברים, שאל האם מרן הגר"ח נמצא, כשהשיבו לו שהוא נשאר בביתו, אמר שישלחו לקרוא לו ויודיעו לו שאמר, שאם הוא לא מגיע, הרי שהוא, הגרא"מ שך לא יישא דברים.
מיד הוזעק הרב שמואל אפשטיין מי שהיה גם מקורב לגר"ח, והלך למסור לו את הדברים. כאשר שמע זאת שר התורה נטל הוא את מעילו ויצא אל העצרת. כשפתח הגרא"מ שך את משאו אמר: "יושב כאן אדם גדול, אולי הגדול ביותר שיש בעולם, בהלכה ובכל דבר, כאמרם ז"ל "איזהו תלמיד חכם ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה", דרך ארץ שיהיה להמון בפניו".
למפרע הוברר מהי הסיבה שמרן הרב שך לא הסכים להתחיל במשאו בלי נוכחותו של מרן הגר"ח, יצוין כי הגר"ח היה אז בשנות השישים לחייו, וכבר אז ביקש בכך למשוח את הגר"ח למנהיג תחתיו. אלא שהגר"ח חמק מהמטלה, והצליח לדחותה לעוד כשלושים שנה, עד אחרי מחותנו מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זיע"א.
חדר שינה וקבלת קהל
הנהגתו של מרן שר התורה חצתה מגזרים, חוגים ועדות. כזו שלא ראינו אצל אף מנהיג חרדי אחר. אל ביתו שברחוב רשב"ם בבני ברק עלו מידי יום אלפי מבקשי ברכה ועצה. בגרם המדרגות הצר היה ניתן לראות אברכים ליטאים לצד חובשי כיפה סרוגה, ישישים לבושי גרטל חסידי לצד חילונים מקועקעים. כולם רצו לחזות בפלא הזה. כולם רצו להתברך ממנו, אפילו אם רק יברך במשפט קצרצר. העיקר לזכות ולנשק את ידיו.
דמותו של מרן שר התורה נחשבה כאפופת מסתורין. כאדם שתמיד היה נחבא אל הכלים, אין אדם ביקום כולו שיודע לפרט את נבכי האדם – מלאך הזה. סדרי לימודיו רצופים, שעות שינה מועטות, אכילה כדי קיום, ועשרים וארבע שעות ביממה של עבודת השם תמידית.
עידן הקורונה היה מהפכני מבחינת הוראותיו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל. בניגוד להמלצות משרד הבריאות הוא הורה על פתיחת תלמודי התורה, קיום תפילות ושאר מצוות בלי להתחשב בהוראות משרד הבריאות. רבים אז הרימו גבה, אך כיום נדמה שלא היה יותר צודק ממנו. שר התורה יושב בקיטונו הצר ברחוב רשב"ם 23 אך מצודתו פרוסה לעולם כולו.
נדמה, כי כל אדם שמגיע לביקור בישראל יכנס קודם למעונו של מרן שר התורה. מלבד ברכותיו שמתקיימות באופן מפליא, רבים ששו רק על ההזדמנות להיכנס לביתו המפורסם. בית פשוט למדי, קירות קלופים וארונות ספרים שמטים ליפול. אבל שם, ודווקא שם גידל שר התורה את ילדיו ודר שם במשך עשרות שנים.
מראה הבית מעולם לא הפריע לו או לרעייתו הרבנית ע"ה. להיפך, הם הסתפקו במועט, נהנו ממה שיש ומעולם לא התלוננו. שועי עולם שנכנסים כאן לבית נדהמים מעוצמת הפשטות, די להביט בחדר השינה של מרן שר התורה ולהבין מושגים חדשים בפשטות והסתפקות במועט.
לפני עשרות שנים, סלון הבית שימש גם כחדר שינה לילדיו וגם כחדר לימוד. בניו ובנותיו מספרים כי זה מה שהכניס בהם חשק עז ללימוד התורה. להירדם עם קול זמזום לימודו של האבא הענק זה לא דבר של מה בכך. לפני שנים רבות הגיע אחד מנדיבי עם מארה"ב למעונו של הגר"ח והציע לתרום לבניית חדר נוסף בעליית הגג בכדי ששם הוא יוכל לשקוד על תלמודו באין מפריע.
לאחר האישור החדר נבנה ומני אז היה מסתגר שם מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל במשך שעות ארוכות מידי יום ביומו. לבסוף, החדר גם נהפך לחדר קבלת הקהל כאשר המונים הגיעו למקום. בשנים האחרונות מפאת חולשתו הפסיק שר התורה לעלות לעליית הגג, והוא למד, התפלל וקיבל קהל בסלון המפורסם של הבית ברחוב רשב"ם 23 בבני ברק.
ניתן להאריך עד אין סוף בפרק ההנהגה של שר התורה. נדמה כי העולם לא הכיר דיו את שר התורה האמיתי, לא הכיר מיהו באמת האדם הענק הזה שישב כשהוא רכון על ספריו משעות הלילה המאוחרות ועד שעות הלילה המאוחרות וחוזר חלילה.
מ-4 לפנות בוקר עד 4 לפנות בוקר
השעה מעט לקראת ארבע לפנות בוקר. רחוב רשב"ם, כמו גם הרחובות הסמוכים והעיר כולה, שוממים. אין נפש חיה. אורות הבתים כבויים, הבריות נמות עתה את שנתם בטוב ובנעימים, 'חושך יכסה ארץ', אבל ברשב"ם 23 נראה כמו מקום שהאור בו אף פעם אינו פסק, אינו כבה לעולם. "בעל הבית", מרן הגר"ח קניבסקי, אשר דקותיו מחושבות להפליא, כבר קם משנת הליל, שינה התבטאנו? אז תיקון קטן, 'תנומה חטופה', כי במושגים שלנו, בני אנוש, לזאת לא יקרא שינה, סה"כ כמה שעות בודדות שתיים שלוש שעות בלילה, זהו זה שנת הליל שלו.
קול הלימוד, הזמזום, נשמע עדין מתמיד, הקול עולה ובוקע מחדר הלימוד הצר, ויוצא מבין תריסי הבית הישן, היישר אל היקום כולו, הנם את שנתו ברגעים אלו, ועוטף אותו במין רוגע וקדושה עילאית, שלא מעלמא הדין. הזמזום, הניגון, באותו הטון, ממשיך, ידיו מונחות על הגמרא שלפניו, מלטפות משהו, האצבעות מחזיקות הזמנה ישנה כסימניה, והן יחד שטות במהירות מבין שורות הגמרא, עוד שורה ועוד שורה, בש"ס עתיק היומין.
ידיו נעצרות, לשנייה, ושוב ממשיכות, לרוץ, בין שורות הגמרא, הסיבה לעצירה, ככל הנראה היא קושיא עצומה, שעלתה, אך בין רגע באה על פתרונה, אולי בעזרת ראיה שעלתה במחשבתו מאי שם בירושלמי, או אולי בבבלי מסכת מנחות. השעון הקטן, ניצב מולו, מרחק מטרים ספורים ממקום מושבו, מונח אי שם בין מדפי הספרים, שראשם מגיע לתקרת הבית הישן, מחוגי השעון נעים במהירות. השמש שעד לא מכבר הייתה, בתפארתה, בצדו השני של הגלובוס, כאשר כאן החושך שלט, אט אט, מתחילה לתת את אותותיה על פני היקום, ובשעה הקרובה אף תזרח.
"הגיע הזמן להתפלל שחרית", לוחש לו קול, ואז, הקול הערב, נעצר, הוא סוגר את הגמרא, באטיות משהו, לא לפני שמנשקה, ומתכונן לתפילת שחרית, את התפילה יתפלל בסלון ביתו, תפילת שחרית עם הנץ החמה, תפילה שהקפיד על זמנה מיום עמדו על דעתו, כנראה אי שם בגיל הבר-מצווה, לפני כשמונה עשורים. כשהוא יסיים את תפילתו, הנעשית במתינות, ללא תנועות מיותרות, יסעד את פת השחרית. המונים צובאים על דלתותיו, כאשר בפיהם, בקשה, תחינה, להיכנס אל חצר המלך הפנימית, לבית הגדול ברשב"ם 23.
והוא, גאון ישראל, רבם של כל בני הגולה, ומנהיגה של היהדות כולה בכלל, והחרדית בפרט, ישב בסלונו הצר, כאשר למולו פתוחה גמרתו הגדולה, וקיבל את הבאים, לשעה קצרה, כאשר לרוב יברך במילה שניים, ויחתוך שאלות כבדות משקל, בתשובה, קצרה, חדה קולעת, כאשר בסיומה ישוב לחיק גמרתו האהובה לעוד חמש שעות, של לימוד התורה בטהרתה, אלו השעות שלו, הרחק מעיני ההמונים, הרחק משאלות הבאים, ובקשת אלפי הברכות מהאנשים הצובאים על פתח ביתו.
לקראת השעה 12 בצהריים שימש שר התורה כסנדק בבריתות הרבות שהתקיימו בביתו. לאחר מכן התפלל את תפילת המנחה, נח קמעה ואז שב פעם נוספת לחיק גמרתו האהובה עד לשעות הלילה המאוחרות. כאשר בשעות אחר הצהריים ובערב הדלת תפתח מפעם לפעם והמוני משחרי פניו זכו להיכנס לדקה בודדת לחדרו, להתברך ולצאת.
הטיול לגן החיות
אם נביט אל תוככי הבית הענק הזה נגלה שיטת חינוך מפוארת שניהל שר התורה ביד רמה. עוד קודם הבר מצווה סיימו כלל בניו את הש"ס. את לימוד הש"ס הם זכו לסיים יחד עם אביהם הגדול שמידי ערב התיישב ללמוד עמם יחד. נראה שהחינוך הושרש היטב כאשר עד ליום זה שלושת בניו מסיימים מידי שנה את הש"ס כולו.
מסיפורי ההוד הרשומים ברישומי קודש בספרי ימיה של משפחה מפוארת זו ולמעלה בקודש, נראה כמי שהיו שמים דגש מיוחד על חינוך הילדים, בהצצה קטנה להנהגתו של מרן הגר"ח רואים אנו שכבר בזמן שילדיו היו צעירים מאוד, בנים כבנות, היה משקיע בהם את כל מאודו ורצונו, שאיפתו הכנה, שלו ושל רעיתו הרבנית ע"ה היו לראות את ילדיהם ממשיכים את שרשרת הזהב של גזע התרשישים ממנו באו.
חביבות התורה והמצוות שהשריש שר התורה בביתו היו מן המיוחדות. בתו הרבנית ר. צביון העלתה בספרה 'בית אמי' כי מרן הסטייפלער זצ"ל היה מנענע את עריסות ילדיו בלילות תוך כדי שהיה מזמזם להם את שמות המסכתות וספרי התנ"ך, דבר שניכר היה גם אצל שר התורה עצמו שהשריש בדרכים שונות את התורה במוחם של ילדיו גם כשהיו צעירים לימים. בימי חול המועד היה שר התורה משחק עם ילדיו "משחק". כללי ה'משחק' היו שהגר"ח היה אומר שם של ספר מסוים, וילדיו היו צריכים למוצאו בין אלפי הספרים שהיו בחדר.
שנה אחת בימי בין הזמנים בקשו ממנו משפחתו שיואיל לצאת עמם לגן החיות, אך הוא סירב. אבל הם ידעו את "הנקודות", וכשאמרו לו בני משפחתו שאם יגיע יוכל לברך 'משנה הבריות' על הפיל והקוף, נעתר לבקשה. כך היה חינוך הילדים כשהכל סביב עסק התורה וקיום ההלכה, גם בדברים של חולין לכאורה. חוץ מזה דבר אל עניין אותו.
מרן שר התורה ישב יומם ולילה והגה בתורה כשדבר מעבר לזה לא עניין אותו. גם כשקיבל קהל, רצונו היה תמיד לשוב חזרה אל חיק ספריו האהובים. הידורי המצווה של שר התורה היו מהמופלאות. בימי חג הסוכות הידר תמיד לקחת לולב ארוך שדרה ואתרוג ענק ומהודר עם פיטם. כשנשאל על כך פעם, השיב כי יש בזה משום חביבות והידור מצווה.
בשנים האחרונות כשרבו סוחרי האתרוגים שמעלים את סחורתם על שולחנו של שר התורה החליט הגר"ח ליטול את כל מאות האתרוגים המהודרים הללו. וכך, מידי יום בחול המועד עמד מרן שר התורה במשך שעה ארוכה ונענע עשרות אתרוגים בזה אחר זה. חזון איש ותימני, מרוקאי וחב"ד. כזה היה מרן, אדם שמחבב את המצוות בצורה פלאית שלא נראתה כאן מאז ומעולם. בשנים עברו הדברים היו נכרים יותר כאשר את תפילותיו הוא היה עורך בבית המדרש לדרמן, אך גם בשנותיו האחרונות כשהיה ספון רוב שעות היום במעונו ניתן היה להבחין בפרטים הקטנים הללו. כאלו שמעידים כאלף עדים על חביבות המצוות הנדירה שיש למנהיג הדור.
נותרנו יתומים
הנהגתו בקודש של מרן שר התורה הייתה פלאית ממש, במשך שעות ארוכות הוא ישב בחדרו הצר כשהוא רכון על תלמודו באין מפריע. המונים עברו אל מול פניו, הושיטו פתקאות לברכה, והוא באורח רוח ענה לכולם ובירך את רבבות מחלי פניו. למרות הקושי העצום שהיה לו בהתנתקות מד' אמות של הלכה וגמרא הוא עשה הכל בכדי להשיב להמוני השואלים והפונים בכדי לחזקם, לעודדם ולהשיב את רוחם. בכתבה ההיא שפורסמה סיימנו בפסקא הבאה: "הוא כבר באמצע שנות התשעים לחייו אך רוחו צעירה בכל הנוגע לעסק התורה, הוא יצלול בעומקה של תורה יום ולילה באופן מעורר השראה, כזה שידהים אנשים רבים מהעולם כולו".
כעת נותרנו יתומים, איבדנו את קדוש ישראל, עטרת תפארת. ונדמה כי דווקא כעת חובה עלינו להידבק מעט בדרכיו, בהנהגותיו ובסדרי לימודיו. אולי דווקא בעל הזו אם נקבע לעצמנו סדר לימוד נוסף יהיה זה לעילוי נשמתו הטהורה של מי שמסר את נפשו בעבור העולם היהודי כולו בדור האחרון. הוא אמנם הסתלק מאיתנו, אך רוחו, הנהגותיו בקודש, ישועותיו וברכותיו עדיין מרחפים כאן, מסרבים להיעלם לעוד שנים ארוכות. בתקווה שנזכה לחזות כבר בקרוב בתחיית המתים.
מדהים!!!!!!!!!!
יישר כח על הכתבה הנפלאה.