בי"א סיוון תשמ"ט הסתלקו לשמי מעלה הגאון המופלא רבי יצחק יעקב ווייס זצ"ל והצדיק הקדוש רבי יהודה מדזי'קוב זצ"ל, בכך תמה לה מסכת חיים כפולה ומופלאה, המספרת במידת מה את סיפורם נורא ההוד של גדולי העולם ששרדו את השואה איומה.
שניהם, רבי יצחק יעקב ווייס, גאב"ד העדה החרדית ומחבר השו"ת הנודע "מנחת יצחק", ורבי יהודה הורויץ מדז'יקוב, היו תפארת יהדות גאליציה הגאונית והחסידית. שניהם למדו בבחרותם אצל הגאון הנודע רבי מאיר אריק וקיבלו ממנו היתר הוראה; הם אף קיימו לימוד משותף בחברותא במשך זמן רב בבחרותם, לימוד שלפי עדויות היה נמשך מדי יום למעלה משש שעות ברציפות. שניהם נישאו בגרוסוורדין, עיר ואם בישראל, מלאה חכמים וסופרים, ושניהם חוו את אימי השואה על נפשם עת כבשו הנאצים את עיר מגוריהם והחלו באקציות ובהריגות ההמוניות.
בגיא צלמוות
רבי יצחק יעקב ווייס היה גאון מופלא שכבר בצעירותו, בין שתי המלחמות, היה בא בכתובים בשו"ת הלכתי עם גדולי וענקי פולין וגאליציה. תכריך מכתבים גדול מפרי עטו של הגאון הרוגאטשובי שנשלח אליו אבד בימי השואה, כמו שאר המכתבים. היו בו השאלות והתשובות שהיו ברשותו בימי שלוותו, טרם עלה הכורת על יהדות אירופה, שהשמיד את כל קהילתו, את משפחתו הקרובה והרחוקה ואת אשת נעוריו אלטא רבקה לאה הי"ד.
רבי יצחק יעקב ניצל בנס מהריגה, ואת סיפור הצלתו פרסם בקונטרס "פרסומי ניסא", הנספח לספרו הגדול "מנחת יצחק" – שו"ת המהווה ספר יסוד בסיסי לכל מורי ההוראה בארץ ובעולם.
בספר הוא מספר כי מאחר שלא היו לו תעודות נמלט מגרוסוורדיין והתחבא בקלויזנבורג בבית ידידו רבי יהודה הורוויץ. בהמשך הועסק בעבודת כפיה בהונגריה על ידי הנאצים, יחד עם בנו ישכר דוב (בעריש), שהיה אז בן 14. משהחלו האקציות וחותנו נשלח למחנה השמדה, התחבא בבונקר בעיר גרוסוורדיין וכך ניצל.
רבי יהודה הורוויץ מדז'יקוב היה בנו של רבי אלטר יחזקאל אליהו מדז'יקוב. אמו היתה בתו של ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ. ענק שבענקים היה ושלט בכל מכמני התורה, במיוחד התענג בתורתו של החתם סופר שאותה ידע "ישר והפוך". הוא העניק את כל נדונייתו לרבי יוסף מנחם שטרן כדי שיוכל לממן את הוצאת ספרי החתם סופר.
בהגיעו לפרקו נישא לבת דודו הרה"ק רבי חיים מאיר מוויז'ניץ – ה"אמרי חיים", הרבנית הצדקנית מרים, אולם לא זכה לזרע של קיימא. לאחר עשר שנים התגרש ממנה, אולם תכף אחר כך שב ונשא אותה, וזאת כסגולה, שכן הנושא גרושתו סגולה היא לו להיפקד בבנים, כך מקובל. אולם סגולה זו לא הועילה למרבה הכאב, ומשעברו השנים ולא נפקדו בזרע של קיימא נאלץ לגרשה בשנית.
את השואה ומוראותיה עבר הצדיק והגאון מתוך אמונה ודבקות בהקב"ה, עם פלישת הנאצים בשנת תש"ד (1944) להונגריה הועבר יחד עם שאר יהודי גרוסוורדיין לגטו, הוא הצליח להימלט עם משפחת חותנו מהגטו לרומניה, זמן קצר לפני השילוח לאושוויץ, עם סיום מלחמת העולם השנייה שב עם משפחת חותנו לגרוסוורדיין, וכעבור זמן עלה עמם לארץ ישראל. אביו ואחיו נספו בשואה.
הראב"ד הלא קנאי
עם תום המלחמה התכונן רבי יצחק יעקב ווייס זצ"ל לעלות ארצה ולשקם את עצמו, אולם בהיותו בעירו גרוסוורדיין החרבה ראה והבין ששארית הפליטה הרי היא כצאן שאין לה רועה, ומשכך זנח את תוכניתו, הפסיק את הכנותיו לעלייה לארץ ישראל והשתקע בגרוסוורדיין. בה החל לקבץ את צעירי הצאן, הקים להם ישיבה בשם "בית פנחס" על שם חותנו רבי פנחס צימטבוים הי"ד והעלה אותם על דרך המלך, בד בבד עם טיפולו המסור בשארית הפליטה, ניצולי השואה שבורי הלב אשר הרב ווייס היה להם לאב ולמורה דרך.
הוא עסק בהיתר עגונות השואה וייסד שם ישיבה בשם "בית פנחס" על שם חמיו. קל לתאר את הקושי של גדול בתורה, שראה מלפנים עולם בבניינו, וכחבר בית הדין הגדול בעיר גדולה זו היה בא במגע עם האריות שחבורה שבעיר שוקקת חיים זו, עימם היה מתפלפל ויגע בתורה מתוך שמחה וטוב לבב, ועתה, משנכחד רוב מניינה של גרוסוורדיין, היה עליו להתעסק עם שבורי לב, מדוכאי נפש אשר רובם ככולם איבדו כל אשר להם והיו מסתובבים בתימהון לבב יומם ולילה. ודאי שנוח היה לו הרבה יותר לעלות לארץ ישראל ולהתענג עם גאוני התורה שכבר חיו בה, אולם מסירות נפש הייתה בו למען כל נפש מישראל, ואכן זכה לפעול אז גדולות ונצורות, עד שבשל גזרות הקומוניסטים אולץ לעקור משם.
אחרי שהקומוניסטים השתלטו על רומניה ראה שלא יוכל לעסוק במילוי תפקידו כרב, ובשנת ה'תש"ח, בעצת הרב מטשיבין, עבר לאנגליה. הוא מונה לאב בית דין במנצ'סטר והתחיל בהוצאת ספרי השו"ת שלו, "מנחת יצחק". בשנים אלו התפרסם כפוסק. פעל בתחום טהרת המשפחה והכשרות והקים את הכולל הראשון במנצ'סטר, "כולל הרבנים". בתקופה זו הסמיך רבנים רבים.
בשנת ה'תש"ל, אחרי פטירתו של הגאון רבי פנחס אפשטיין, ראב"ד העדה החרדית, נקרא על ידי הרבי מסאטמאר, הרה"ק רבי יואל טייטלבוים זצ"ל, לכהן בעדה החרדית. רבי יואל זיע"א הכירו מצעירותו, לאחר שבתקופת שהותו במרגריטן היה הרב וייס מגיע אליו לדבר עמו בלימוד.
קנאי העדה החרדית התנגדו למינוי בטענה שהרב וייס אינו מספיק 'קנאי'. רבי יואל ענה להם ש"לקנאי אפשר ליהפך בתוך יום אחד, אבל לתלמיד חכם אי אפשר ליהפך בתוך יום…". בי"ט בסיוון עלה לירושלים. בתחילה כיהן כסגנו של הראב"ד הגאון רבי דוד יונגרייז, ועם פטירתו בשנת תשל"ב כיהן כראב"ד תחתיו.
בשואה נספתה רעייתו הראשונה. אם בנו היחיד ר' בעריש. לאחר השואה נישא בשנית לבת האדמו"ר רבי חיים דב הלפרין מוואסלוי זצ"ל. לאחר פטירתה, נישא לבת ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצ"ל.
הרבי שלא נקרא אדמו"ר
בתום השואה, לאחר צער רב ויגיעה רבה, זכה רבי יהודה מדזיקוב זצ"ל לעלות לארץ ישראל, בה דבק במרן החזון איש, שהעריצו מאוד, וישב בגפו יומם ולילה על התורה ועל עבודת השם. את כל משפחתו השאיר "שם", אולם כל אותות יגון וצער לא ניכרו עליו בהיותו עובד ה' בכל נימי נפשו והוגה בתורה יומם ולילה. הוא היה אומר שיעורים ארוכים ויסודיים שנמשכו שעות ארוכות, והיה שולט בכל חלקי התורה.
גדולי וצדיקי הדור דבקו בו ולא סרו מאוהלו, אולם הוא לא הסכים לכנות את עצמו בתואר "אדמו"ר" כאבותיו, וככל שחסידים וגם אדמו"רים גדולים הפצירו בו, עמד עיקש כחומה בצורה ולא הסכים למלא את מקום אבותיו הקדושים. הוא לא היה ראוי בעיני עצמו.
הרבי הקדוש מסאטמאר, רבי יואל טייטלבוים זצ"ל, היה אומר עליו בצער: כמה אדמו"רים יש שאינם ראויים לאיצטלא זו, וכשיש כבר מי שכה ראוי לה, הוא מתנגד ליטול על עצמו את עטרת ההנהגה.
צדיק מופלא היה ועובד ה' כאחד מהצדיקים העליונים מזמן תלמידי הבעש"ט הק', ורבים מהאדמו"רים וצדיקי הדור היו יושבי צילו ומתחקים אחר הנהגותיו ותהלוכות קודשו, אולם הוא החזיק עצמו כחסיד פשוט תחת הנהגתו של חותנו לשעבר, הרה"ק רב חיים מאיר מוויז'ניץ זצ"ל, בו דבק בלב ונפש.
בעשור האחרון לימי חייו נאלץ לעקור לאנגליה מסיבות רפואיות. גם שם היו חסידים ואנשי מעשה בני ביתו ושומעי לקחו.
כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ
בי"א סיוון תשמ"ט חשכו המאורות ושני צדיקי הדור שהאירו את פני אירופה וארץ ישראל נפטרו לבית עולמם בהשאירו ספרים וכתבי יד בכל חלקי התורה. רבי יהודה מדז'יקוב זיע"א נקבר בבית החיים "עדת ישראל" שבשכונת "אנפילד" בלונדון, ידיד נעוריו רבי יצחק יעקב ווייס זיע"א, נטמן בהר הזיתים בתום הלוויה שהייתה מהגדולות שידעה ירושלים אי פעם.
זמן קצר לאחר פטירתו של רבי יהודה מדז'יקוב יצאו לאור ספרים העוסקים בתולדותיו והנהגותיו, וכעבור זמן יצאו ספרים מדברי תורתו. על שמו בית המדרש "זיכרון יהודה" של חסידי ויז'ניץ בבית שמש וכן בית המדרש "זיכרון יהודה דז'יקוב" בוויליאמסבורג.
בנו היחיד של רבי יצחק יעקב ווייס ר' בעריש שימש כראש הקהל של חסידי סאטמר במנצ'סטר עד לפטירתו בי"א חשוון תשפ"א. בשנות ה-תש"ן נקרא על שם ספרו רחוב "מנחת יצחק" בירושלים. בשנות ה-תש"ס נבנתה על שמו "קריית מנחת יצחק" בשכונת אחוזת ברכפלד במודיעין עילית. ידידו רבי ישראל משה דושינסקיא גאב"ד העדה החרדית קרא על שמו את ישיבת דושינסקיא בבני ברק.
תהיינה נשמותיהם של גאונים וקדושים אלו צרורות בצרור החיים. גדולי עולם ששתו את כוס התרעלה עד תומה ובחייהם הנאצלים קיימו את מאמר הכתוב "כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שׅקרנו בבריתך", ו"לולי תורתך שעשֻעי אז אבדתי בעניי".
הכתבה הוכנה בסיוע יעקב רוזנפלד וגנזך קידוש השם
למה לא מצוין בכתבה שאשתו של המנחת יצחק בזיווג שלישי – היא היא אשתו הגרושה של רבי יהודה הורוביץ מדז'יקוב??