על זדונסקה ולה לא רבים בדורנו שמעו, לא על תפארתה מימי קדם ולא על סופה הטראגי. אבל בזדונסקה ולה ארעו לפני שמונים שנה, בסוך החורף ותחילת הקיץ של שנת תש"ב, שני מעמדים נוראים של קידוש השם ברחובה של עיר בהם אולצו אלפי יהודי זדונסקה ולה לצפות תקופה קצרה לפני גירושם ורציחתם במחנה ההשמדה חלמנו, בסוף הקיץ של אותה שנה, תש"ב.
זדונסקה ולה הייתה עירו של הרבי הראשון מסטריקוב, ובה התגוררו במשך השנים אלפי חסידים ואנשי מעשה. דורות של יראים ושלמים גדלו בעיר שלווה זו, על גדות נהר ורטה לא הרחק מלודז' העיר הגדולה.
בחודש אלול שנת תרצ"ט, נכנסו הנאצים לעיר, החרימו את בית הכנסת הגדול, והסבו אותו לאורווה.
ביום שבת קודש, כ"ה אלול תרצ"ט, פרצו שלושה נאצים לעליית הגג בדירתו של אברהם עוזורוביץ ברחוב שירדזקה 4, שם ישב בעל הבית, חסיד סטריקוב, הרה"ח ר' אברהם עורזרוביץ והגה בגמרא, במסכת סנהדרין, יחד עם שני חסידים נוספים, הרה"ח ר' אברהם הירשברג והרה"ח ר' מרדכי מנדל סטריקובסקי, בעריבות ונעימות כאילו כלום לא קורה בחוץ…
לימודם בהתמדה תוך התעלמות מוחלטת מהנעשה ברחוב, העלתה את חמתו של הקצין ששאל את ר' מנדל שהיה בקיא בגרמנית: מה אתם לומדים?
ר' מנדל ענה בקול רהוט: אנחנו לומדים סוגיא האומרת ש"חסידי אומות העולם יש להם חלק עולם הבא". (שיטת ר' יהושע היא במסכת נהדרין והיא ננקטת להלכה).
הנאצי נתקף בטירוף בלי נשלט והתחיל לגדף ולקלל.
שלושת החסידים הובלו למאסר ולמחרת הומתו ביריות בכיכר העיר לעיני כמה יהודים שאולצו לצפות בהוצאה להורג באשמת "קשירת קשר נגד הרייך".
בסוף חודש ניסן שנת ת"ש הוקם הגטו בזדונסקה ולה, לשם הוכנסו כל יהודי העיר ושם חיו במצור ובמצוק במשך כשנתיים.
מעמד התליה הראשון – פורים תש"ב
בערב פורים שנת תש"ב נקראו בדחיפות כל נגרי העיר אל משרדי הגסטפו, הם קיבלו הוראה לבנות גרדום תליה גדול מעץ. באותו יום בשעה שבע בערב, נעצרו עשרה יהודים ואלה שמותם: יעקב ביאליק, נחום אלי זילברברג, וואלף טוך, יחזקאל טרוסקלסקי, נחום יוכימוביץ', שמעון יעקובוביץ', משה מייזלר, שמואל הערש מייזלר, לייב רוגוז'ינסקי ויעקב מנדל שלזינגר – ה' יקום דמם.
ראש היונדרט דר' למברג שאל את המפקד בעוון מה הם נהרגים והתשובה הייתה: "נקמה על תליית המן".
בבוקר חג הפורים שנת תש"ב, אספו הנאצים את תושבי הגטו, חמש אלף איש כולל ילדים, אולצו לצפות המחזה הנורא. לפי עדויות גדשו את הכיכר אלפי גרמנים ופולנים ששמחו לאיד, ואנשי הגסטאפו שצהלו באושר.
עשרת הקדושים עמדו בידיים כבולות מאחור, וחבלים עבים נכרכו סביב צוואריהם. הם ביקשו מהשוטרים להדק את החבלים טוב כדי שימותו מהר יותר, ובהינתן האות, יצאה זעקה חנוקה: יהודים, אל ייאוש! עוד תזכו לראות בנקמה, יהודים, נקמה!!!
בשעה 12 בצהריים, בכיכר העיר זדונסקה ולה, בשעה בה היו מידי שנה ילדי העיר ששים ושמחים בתחפושות פורים ובידיהם משלוחי מנות, באותו מקום ובאותו זמן עמדו הם באלפיהם, בעיניים קרועות לרווחה, מביטים ואינם מאמינים.
המשטח הוזז מתחת רגלי הקדושים וזעקה נוראה יצאה מפיהם כאיש אחד בלב אחד: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. והאלפים שעמדו מסביב ענו כולם פה אחד בצעקה נוראה: שמע ישראל…
עשרת הקדושים נותרו תלויים כך עד הערב. הנאצים הארורים לא נתנו לקבור אותם בקבר ישראל.
מעמד התליה השני – שבועות תש"ב
באביב שנת תש"ב, לפני שמונים שנה, בערב חג השבועות, נעצרו עשרה יהודים חסידים ואנשי מעשה, מחשובי העיר, ובראשם רב העיר, והורו לראש היודנראט למברג להודיע להם כי נגזר דינם בעוון גניבה ועבירה על החוק, ולטענת למברג שהעצורים הם האנשים הכי ישרים בעיר, פנה המפקד אל הכומר שהיה שם במפקדה ויצא עם תשובה זו: "אז אמור להם שהם נידונים לתלייה באשמת פזיזות בקבלת עשרת הדיברות ובאשמת יהירות באמונתם כי הם העם הנבחר. ובכן, היום אני בחרתי בהם בשם הפיהרר. הכומר יידע אותי שבשבועות חוגגים את עשרת הדיברות, ולכן זה יום ההולדת של העם היהודי. ביום הזה, ימות מניין זה של אנשים מרומים ויהירים. אתה משוחרר".
עשרת היהודים המתינו בכלאם לגזר הדין, והרב, הגה"ח רבי שלמה זעלכובסקי, ביקש מראש היודענראט שיבריח לו מחזור לחג השבועות וליום הכיפורים שכן: "זהו יום הדין שלנו. אנו נשאר ערים כל הלילה של ערב שבועות ונתפלל. מחר בלילה אנו נכריז בפני הקב"ה שאנו מוכנים לכפר על כל החטאים של העם היהודי".
חג השבועות עבר על העשרה בהתרוממות והתרגשות, הם התפללו את תפילת יום הכיפורים וקיבלו עליהם את הדין באהבה. את הקטע האחרון של תפילת נעילה הם החליטו להשאיר למעמד העקידה, יחד עם אלפי אנשים מישראל שיקדשו יחד עמם שם שמים.
למחרת, בבוקר חג השבועות, שוב אולצו אלפי יהודי גטו זדונסקה ולה להתכנס בכיכר העיר, ובעיניים כלות ראו את עשרת היהודים החסידים המופלגים, מובלים כפושעים, כבולים ועקודים, לעבר מקום הגרדום: הגה"ח ר' שלמה ז'ליכובסקי, הרה"ח ר' דוד חזקילביץ', הרה"ח ר' מענדל כהן, הרה"ח ר' מרדכי מורגנשטרן, הרה"ח ר' הערש לוזער סבורז'ינסקי, הרה"ח ר' הערשל סטרז'ינסקי, הרה"ח ר' ישעי' דוב (שייע בער) סנטור, הרה"ח ר' אורי פשצ'יק, הרה"ח ר' בנימין רודאל, והרה"ח ר' יהודה שמול.
עשרה כיסאות הוכנו למרגלות הגרדום, עליהם עמדו עשרת הקדושים. הנאצים בחרו ראשון את הגה"ח ר' שלמה ז'ליכובסקי. הוא חייך והתחיל לנגן את פיוט "אזכרה אלקים ואהמיה" וכל העם קוראים אחריו בקול חנוק. ר' שלמה הרים עיניו לשמים וקרא שמע ישראל, וכל האלפים קראו אחריו בקול ניחר. עשרת הקדושים ניתלו בזה אחר זה.
המעמד הנורא הזה הותיר את תושבי הגטו הלומים ואיש מהם לא הצליח לזוז ממקומו, רק אחרי איומי נשק התפזרו האלפים איש איש לתאו ולמקומו.
בסוף קיץ תש"ב חוסל הגטו. יהודי זדונסקה ולה הובלו לחלמנו, שם הומתו בסאדיסטיות. יהי זכרם ברוך, ה' יקום דמם. בסוף השואה נמצא במסתור גטו ורשה 'שיר על רבי שלמה ז'ליכובסקי" שכתב המשורר היידי יצחק כצלנסון, שנהרג בגטו ורשה.
הכתבה נערכה בסיוע גנזך קידוש השם
'יום יזכרם'; פרוייקט מיוחד ב'חדשות JDN'
"שם שנאו אותנו כי היינו זרים ופה שונאים אותנו כי אנחנו בבית שלנו"
שבת במחנה עבודה: "ביקשתי מה' 'רצה נא במנוחתנו', אנחנו כבר רוצים…" • צפו
ברכבת לאושוויץ: "התפללנו מנחה עם 'וידוי הגדול' כמו בערב יוה"כ, ליתר ביטחון" • צפו
חבל שעדיין מחכים את האירופאים עם הפאות הבלונדות
רפואה שלימה ונאמר אמן.
איפה העיר הזו? באיזה ארץ.