מפגש מוזיקלי מעניין: הדתי והחרדי שרים יחדיו בתחנת הרכבת • צפו

המפגש המוזיקלי המרגש והמעניין הבא, התרחש בתחנת הרכבת בירושלים, שם מוצב פסנתר, לידו עוצרים נוסעים רבים, המנגנים ושרים להנאתם. אביאור עמרני, יהודי דתי המתגורר ביישוב תקוע הסמוך לירושלים, עבר במקום ונתקל בבחורי ישיבה חרדיים. הוא הצטרף לשירה שלהם, חבר תיעד, הוא פרסם בפייסבוק, והתגובות היו נהדרות.

עמרני פרסם את התיעוד בחשבון הפייסבוק שלו, עם הכיתוב הבא: "ענווים הגיע זמן גאולתכם! פתחו רמקולים, ככה נראית גאולה, קמעא קמעא". הוא סיפר, "חוזר מהמשרד בתל אביב ושומע קול חם וגבוה שקשה להתעלם ממנו. הוא עומד ושר ואני מציע להצטרף. יוסי גרין, ביקשתי. שני יהודים. לא שואלים לשם, לדעה, אבל הנשמות מתחברות דרך המוזיקה. הוא מלונדון, אני מתקוע. מי אמר שאנחנו לא אחים?".

בימים בהם הפילוג בעם גובר, הפוסט דווקא צבר תאוצה, עם עשרות תגובות מחמיאות. ואז – הם נפגשו שוב.

וכך כתב עמרני על המפגש השני שלהם: "נפגשנו שוב. ספונטנית. היה ברור שנשיר יחד. שוב. טייק אחד. בלי חזרות וחימום קול. הפעם יש לו שם – ישראל סגל. תלמיד ישיבת מיר בירושלים".

"שאלתי אם הוא מופיע. אמר שלא. הוא רווק ומתרכז בלימודים. הראיתי לו את הסרטון הקודם שהפצתי כאן ואת התגובות. אהב מאד, מקווה שתהנו", הוסיף וצירף את הביצוע שלהם לשיר 'יברכך ה":

הפעם, הפוסט צבר מספר גבוה יותר של תגובות חיוביות, ועמרני מספר ל'חדשות JDN' על המפגש המוזיקאלי המעניין בינו לבין בחור הישיבה החרדי, שהגיע ארצה כדי ללמוד בישיבת מיר, ודרכיהם נתקלו דווקא בתחנת הרכבת.

מספר לנו עמרני, על בחירת השירים שהם מבצעים יחד, "גדלתי על כל סוגי המוזיקה בבית. שירת דיוואן תימנית, מוזיקה קלאסית, מוזיקה חסידית ועוד. בכולם אני מרגיש בבית. כך גם עם אנשים. מתחבר אליהם בגלל מי שהם ולא בגלל מעגל השייכות שלהם".

על המיקום המעט לא-שגרתי הוא מסביר, "בתחנת הרכבת יצחק נבון בירושלים יש פסנתר כנף עם נשמה יתירה וחלל מפרגן. הנגינה בו מלווה את העולים אל העיר ואת היורדים ממנה".

"כשעליתי מהרציף לפני כמה שבועות שמעתי את הצליל שלו וגם קול שלא יכולתי להתעלם ממנו. זוג חברים לבושים לבן ושחור היו שם. אחד על הקלידים והשני – ישראל סגל – על מיתרי קול נהדרים".

אביאור עמרני מוסיף, "ביקשתי לשיר יחד. בחרתי את ענווים של יוסי גרין. הבנתי שיש כאן משהו וביקשתי מדוד ששר בקול שני להקליט. היה רגע נפלא. טבעי. בטייק אחד. בדרך למעלה כתבתי בראש את המלים לפוסט בפייסבוק. לפרסם את הנס. כי צריך להרבות בטוב ובאור. התגובות היו ועדיין בהתאם".

על המפגש השני הוא מספר, כי "שבועיים לאחר מכן המפגש חזר על עצמו. ללא תיאום ובלי להחליף מספרי טלפון. בקושי שמות. המוזיקה היתה הקו המחבר. שוב פרסום ושוב תגובות. מרגשות ומבקשות עוד מהטוב הזה".