"שמסרו נפשם על קדושת ה'": קווים לדמותו של לוחם עז בקרב, ושוקד על תלמודו – הי"ד

חלק ראשון של הראיון עם האח אשר שיחי'

עריכה: יוסי ברויער

חלק שני של הראיון עם האח אשר שיחי'

עריכה: יוסי ברויער

לאחר סיום ימי השבעה על החייל יוסף מלאכי גדליה הי"ד שנפל בקרבות בעוטף עזה ביום הראשון למלחמה, הגענו לשיחה כאובה ומעוררת השראה ואמונה, עם אחיו לוחם גם הוא, שמסכם בדמעות את רגעיו האחרונים של אחיו הקרוב שמסר נפשו למען הצלת יהודים.

אולם לפני שניגע בראיון עצמו שהתמקד בנפילתו של אחד הלוחמים עזי הנפש של היחידה המובחרת דובדבן, וקודם שנעלה על נס את מסירות נפשו כפשוטו, שפשוט רץ לתוך אש חיה על מנת להציל חיים, כדאי לנו לרגע להפנות מבט למילות הפרידה המרגשות והמרטיטות של אח אחר של יוסף.

אחיו הצעיר יותר אחיך צ'רלי מיכה חיים, העלה עלי כתב מקצת זיכרונותיו מאחיו הגדול ממנו. נזכיר שוב, כי המילים נכתבו על בחור שהיה יוצא לילה לילה לפעולות מעצר וסיכול טרור בשטחי יו"ש, היה ממקימי מערך הרחפנים ביחידתו, לוחם נערץ וגיבור אמיתי.

זהירות מלשון הרע

"חברים שלך מספרים שלא היית מוכן לשמוע לשון הרע ורכילות, וכאשר התחלת לחוש שזה מתקרב היית קם בשקט ובשלווה ואומר להם: "חברה אני מצטער אבל זה לא הולך לקרב את בית המקדש", וחברים שלך העריכו את זה, סיפרו שלנו שהיו שואלים אותך למה צריך את בית המקדש? ופעם נכנסת לחדר וראית שאחד החברה כותב במחשב "למה צריך את בית המקדש?" והתחיל לשמוע שיעורים ביוטוב. האמתיות שלך הקרינה והשפיעה".

ניצול הזמן ללימוד תורה ודקדוק הלכה

"רצית לסיים את מסכת שבת עד השחרור, והיית יושב כל שבת על הספה ולאט לאט מתקדם. הקפדת לסיים שתיים מקרא ואחד תרגום וכשהרגשת צורך ביקשת מאשתך לצלם לך את הדפים הרלוונטיים, כך שתוכל ללמוד גם כשאין ספרים אתך. למדת עם חברותות וניסית איפה שאפשר ללמוד עוד. אני זוכר שבשבת הייתה לך ערימת ספרים שהיית רגיל לקרוא בהם לידך בספה.

"אבא סיפר, שבמבצע 'בית וגן' נתקלת בדילמה האם לאכול קבנוס כשר אך לא חלק, או טונה? ושאלת לדעתו, אבא ענה שהרמב"ם כותב שחלוצי צבא יכולים לאכול חזיר, אך פשוט חייכת אליו עם החיוך שלך, ואמרת שאכלת את הטונה. לאחר מכן אבא אמר שהתחדש לו שחלוצי צבא, הם חלוצים ומשמעות העניין היא שהם פוסקים הלכה חדשה, באמת כך עשית. לא היה בך פירוד הייתה נכנס לבית המדרש עם תצ"אות (-תצלומי אוויר), ולומד עם חברותא בטלפון. קדוש בארץ".

עבודת ה' בפשיטות ותמימות

"היית מחובר וזה הקרין בתפילה שלך. אהבת את חג הסוכות ואני זוכר איך היינו מכניסים את כל הכיסאות הכי נוחים לסוכה, בונים ערסל ומשפצים איפה שאפשר כדי שנוכל לעשות הכל בסוכה.

"אבא מספר שכשהיית בן שנתיים הייתה בוהה בספרי תורה, והוא לא הצליח להבין למה?!, לחלק'ה קיבלת מתנה ארון קודש קטן ואחותך מספרת שהיית אוסף ספרי תורה לא אמתיים כילד. כל כך אהבת את שמחת תורה ונפלת בשמחת תורה".

ענווה ומנהיגות

סיפרת לנו שהתקבלת לצוות שמתמקצע ברחפנים, אך לא סיפרת לנו שאתה אחד המקימים. משכת את הצוות קדימה בשקט ובמקצוענות, תכננת ואימנת את הלוחמים החדשים בחשיבה מחוץ לקופסא. היית לוקח אותם למחנה יהודה, לעיר העתיקה, לאדרת ולבתים שעוברים שיפוצים כדי שיכלו ללמוד בדרך הכי טובה. הבאת אותם לבית שלך כדי לבדוק שהרחפן ה חדש עובד, לא התפשרת, דחפת קדימה בכל הכוח".

לוחם ויזם, עדינות ועוצמה

"בשבעה חברים שלך הקפידו להדגיש שהיית לוחם , אך אנחנו הכרנו אותך כילד עדין ורגיש, המורים שלימדו אותך כששמעו שלחמת ביחידת דובדבן לא הצליחו להבין איך זה מסתדר עם היוסף שהם הכירו. שילבת עדינות ועוצמה בדרך פלא, שמענו שבאחד הפעילויות שלכם חיפשתם נשק בבית מחבל, והיה בלאגן בבית, ואתה כמשיח לפי תומו התחלת לדבר עם אם המחבל, ושאלת, מי יעזור לך לנקות אחרינו? גם בתוך פעילות הצלחת להיות רגיש ועדין מספיק לראות אימא".

אהבה ושמחה

"תמיד היה חיוך על פניך, שאלו אותי האם תרצה להמשיך בקבע, ועניתי יוסף אהב את החיים, הלכת למעיינות ורצית לשתף את הטוב שמצאת עם כולם. הנתינה שלך היית ה עצומה והכל הגיע מאהבה. לפעמים אפשר להיכנס לפעילות מתוך כעס, אך אתה פעלת תמיד מתוך אהבה מתוך מקום טוב. הכוח הזה שהניע אותך נתן לך את המקום להיות איש פלא, להחזיק בתוכך גם את העוצמה וגם את העדינות. נכנסת לכפר פעלת ונטרלת את האויב מתוך מקום של אהבת הטוב.

שחרור והקפדה

"לא היה מתח מסביבך, היית משוחרר ושמח אך בד בבד הצלחת להקפיד על שיגרת אימונים, ריצות, אימוני כוח, ואכילה בריאה. חבריך סיפרו שכשנכנסת לצוות אמרת להם שתרצה לישון 7 או 8 שעות בלילה. מבחינתם כל עוד תצליח לסיים את משימותיך תישן. בליבם הם לא האמינו שתצליח, אך פעם אחר פעם מצאו אותך יושן ועוד הלילה צעיר. התפלאו החברים שהצלחת לסיים את כל המשימות הנדרשות, ומאותו רגע הם הבינו שיש כאן משהו מיוחד".

רגעי הלחימה והנפילה של יוסף מלאכי הי"ד

את מכתבו מסיים האח הצעיר בבנים בתיאור קורע לב על רגעי נפילתו של אחיו הגדול ממנו: "בשבת ושמחת תורה הגעת לתפילה המשפחתית אך די מהר שמעת את האזעקות והבנת שמשהו לא בסדר, אחרי שיחה קצרה עם היחידה, רצת הביתה עם אשתך ובזריזות רבה הלכת לדרכך. הגעת ליחידה וישר עליתם על דויד (- כלי רכב ממוגן) לכיוון כפר עזה, הגעתם מהראשונים, הפקודה הייתה ברורה, להיכנס להציל חיים ולהרוג מחבלים. וכך עשיתם עברתם בית בית הרגתם מחבלים והצלתם חיים, מצאתם פצוע קשה טיפלתם בו הכנסתם אותו לדויד והבאתם אותו למקום בטוח, אחר כך חזרתם לתופת והמשכתם להילחם, עד שראיתם בית מבודד עם RPG לידו וחשבתם זה היעד הבא, אך לפני שהצלחתם להגיע ירו על הדויד שלכם טיל RPG והכל התחיל להעלות באש, לא הצלחתם להוציא את הנשקים מחרכי הירי, והתחלתם להישרף, קפצתם מהדויד, זרקו עליכם רימון ועוד רימון, וכל פעם הצוות התפזר עד שצעקו גדליה! גדליה! גדליה! ולא ענית.

אחרי כמה זמן, כוח ימ"ס (-יחידת מסתערבים) הצליח להגיע ולחלץ את חברך הפצועים, אך אור יוסף הי"ד נפגע מצלף ונהרג, ירו בך והתחילו למשוך את גופך לעזה, חברך לצוות הרימו רחפן זיהו אותך וישר שלחו את כוח גולני, הכוח הגיע עם
הנמר והצליחו בגבורה להרוג את המחבלים.

ההקפדה שלך על לבישת ציצית שמרה עליך ועזרה לכוח לזהות אותך, ולהחזיר את גופך אלינו. נתת את כל כולך לצוות הרחפנים, ובסוף הרחפנים באו ומצאו אותך, "כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכך", הם בסוף שמרו עליך".

את מכתבו מסיים האח במילים: "תמיד היית גיבור בכל מעשיך, חברים שלך סיפרו שבאחד מהאימונים זרקו רימון ובלי לחשוב קפצת על הרימון, כבר באימונים היית מוכן להקריב את כל כולך לכלל, היית תוכו כברו, גיבור היית בחייך וגיבור הלכת במותך".

לתגובות והערות לכותב הכתבה ניתן ליצור קשר במייל: [email protected]