אנחנו ביום ה-60 ללחימה, וככל שחולפים הימים מתבררת המעורבות של הממשל האמריקני בניהול המלחמה. החל בביקורו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בישראל בתחילת המלחמה, עובר בביקורים של מזכיר המדינה אנתוני בלינקן ושר ההגנה לויד אוסטין בישראל, ובמדינות האזור, ועד להצהרות הכמעט יומיות של בכירים אמריקאים על איך צריכה להיראות הלחימה של ישראל בחמאס בעזה, וממה יש להימנע מול חיזבאללה בצפון.
אחת מנקודות השיא הייתה השתתפות של שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן בישיבת הקבינט המצומצם לניהול המלחמה. דבר שגם עורר שיח האם ראוי שמדינה זרה תבחוש בקדירת ניהול המלחמה בצורה כל כך בוטה.
על מנת להבין את מפת האינטרסים ביחסים המורכבים בין ישראל לארה"ב, ביקשנו לשוחח עם מי שעסק בנושא שנים רבות וממשיך להוביל שיח מול גורמים בארה"ב על מנת לקדם את היחסים בין המדינות, שגריר ישראל לקונגרס בוושינגטון בדימוס, ומומחה ליחסי ישראל ארה"ב וענייני המזרח התיכון.
אטינגר שהה במשך עשור בארה"ב וניהל יחידת מחקר על המזרח התיכון בשירות המדינה, בין השנים 1976-1985, לאחר מכן נשלח לארה"ב להיות קונסול כללי בדרום מערב ארה"ב. חזר לארץ ניהל את לע"מ וניהל את קשרי העיתונאים מחו"ל בארץ, ולאחר מכן נשלח לשגרירות ישראל בוושינגטון, שם ניהל את הקשר עם בית הנבחרים והסנט עד לסוף 1992. אז פרש משירות המדינה, והקים את "במחשבה שניה", העוסקת ביחסי ישראל ארה"ב, ומטרתה לקדם מחשבות ויוזמות מחוץ לקופסא.
באיזו מידה הייתה מדרג את ההשפעה של ארה"ב בניהול הלחימה בפועל בין ישראל לחמאס?
בתשובתו מתייחס יורם אטינגר במבט רחב יותר, לדבריו: "מידת ההשפעה נגזרת ממידת ההבנה בהנהגה בישראל על מגבלות הלחץ האמריקני. קיימת הבנה כיום, והיא רווחת בתקשורת ובגופי השלטון בישראל, כאילו אין ברירה אלא לקבל את ההוראות של ארה"ב, משום שאנחנו מקבלים מהם כל שנה מיליארדים של סיוע, וזוכים להגנה מהם באו"ם".
"ולכן התשובה היא, שכאשר ההנהגה הישראלית שוגה בהבנת הסיוע האמריקני, ולא מבינה שזה לא סיוע אלא השקעה אמריקנית שמניבה לארה"ב מאות אחוזי תשואה, על אותם 3.8 מיליארד דולר שאנחנו מקבלים".
"לצערי רוב הצמרת הפוליטית והתקשורתית בישראל לא מבינים את זה, וגם לא מבינים את המבנה הפוליטי האמריקני, המטילות מגבלות על הנשיא מלהפעיל לחץ על ישראל, אם ישראל משכילה להשתמש בכלים של הפוליטיקה האמריקנית".
כאן אני עוצר את אטינגר ושואל, איך ניתן לומר שנתניהו ששהה שנים רבות בארה"ב, ובנוסף שימש שגריר ישראל באו"ם בניו יורק לא מכיר את המבנה של הפוליטיקה בארה"ב?
אטינגר לא מתבלבל וכדרכו מתחיל בהסבר ממצה על המערכת הפוליטית בארה"ב: "תחילה יש להבין כי בארה"ב יש מבנה פוליטי שונה לחלוטין מהמבנה בישראל, בארה"ב הרשות המחוקקת (-הקונגרס) המורכבת מבית הנבחרים והסנט, היא בעלת השפעה שווה לכוחם של הנשיא ומזכיר המדינה, לא לחינם הסעיף הראשון בחוקה האמריקנית עוסק ברשות המחוקקת, וכוחה שווה לכוחו של הנשיא, וביכולתה ליזום ולשנות מדיניות כנגד עמדת הנשיא".
"כבר במשך עשרות שנים כל הנשיאים בארה"ב הפעילו לחץ על ישראל, למעט חריג אחד דולנד טראמפ, ולעומת זאת הרשות המחוקקת מאז קום המדינה באופן עקבי תומכת בישראל, והיא לא פעם אף שינתה והובילה מדיניות הפוכה ממדיניות הנשיא".
כעת עובר אטינגר להסביר מה לדעתו לא נעשה בפעילות הדיפלומטית בישראל מול האמריקאים: "האתגר הוא למנף את התמיכה בישראל הקיימת בשני בתי המחוקקים האמריקאים, וללכת אגב כך מול עמדת הנשיא, זה אמנם מחייב מאמץ מצד ישראל, וזה אף יכול להוביל למחירים בטווח הקצר עבור ישראל, אבל בטווח הארוך זה מדיניות נכונה".
במבט לאקטואליה ולנעשה כעת בניהול הלחימה הוא מביא דוגמה: "כרגע כשבארה"ב דורשים למתן את המהלך הקרקעי בעזה, וכן מובילים להקמת מדינה פלסטינית בעזה". אטינגר אומר כי זה לא חדש, "כבר בקום המדינה טרומן ומזכיר ההגנה שלו, הבהירו לבן גוריון כי אסור לו לחרוג מגבולות החלוקה, ועליו לעצור את הכיבוש בירושלים, ובן גוריון ענה להם במילה אחת "לא!".
"זה אכן הוביל למתיחות מול הגנרל ג'ורג מרשל (שאף התנגד בתחילה להכרה במדינת ישראל, ותמך בהעברת השליטה בארץ לידי האו"ם. י.ז.ל.), אולם ההחרפה ביחסים הייתה קצרת טווח, ובטווח הארוך דבר זה הוביל להערכה כלפי בן גוריון ובאופן מיוחד יותר כלפי מדינת ישראל".
כך היה לדבריו גם עם ראש הממשלה לוי אשכול: "הוא פתח במלחמת ששת הימים כנגד המדיניות ארה"ב שהתנגדה לה, אולם המלחמה הזו הפכה את ישראל ממעמסה וטורח על האמריקנים למכפיל כוח עבורם. זאת משום שעד המלחמה ישראל נתפסה כמדינה שמתמרצת התקפות עליה, מכיון שהיא מדינה צרה המוקפת באויבים השולטים בכל הרכסים באזור. ובמלחמה הובהר שלישראל יש עוצמות שלא שיערו בעולם שיש כאן, בגלל הכיבוש של הגולן וסיני ושטחים ביהודה ושומרון".
התועלת של ישראל חזקה באזור משרתת מטרות נוספות של ארה"ב: "כאשר אתה מרתיע טרור, אתה משרת אינטרסים אמריקנים לשימור המשטר האשמי בירדן, שנתון ללחצים משלו, וישראל המעוניינת בשימור המשטר, מסייעת בשימור המשטר, בשליטה באזור במשולש הגבולות עם סוריה וירדן".
לדברי אטינגר, באותם ימים "גם בערב הסעודית חגגו בסתר את הניצחון הישראלי ב-67, צריך לזכור שמצרים תחת שלטון נאצר בגיבוי ברית המועצות, צעדה לעבר הנהגת העולם הערבי, הפעילות של ישראל כנגד המצרים והניצחון במלחמה, שחררה את סעודיה מלפיתת הצבא המצרי, היו אז בתימן אלפי חיילים מצרים שהתכוונו לכבוש את סעודיה".
"דבר זה משפיע גם על ארה"ב כי היא תלויה באספקת הנפט מסעודיה. כל זה קרה כי ראש הממשלה אז הבין שנכון שלא נעים ללכת כנגד הנשיא האמריקני, אבל אשכול לא עשה חשבון על הנוחיות הפוליטית קצרת הטווח, אלא הסתכל על האינטרסים ארוכי הטווח".
"לכן אשכול איחד את ירושלים למרות הלחץ האמריקני, גם הקמת שכונת רמת אשכול שהוא יזם, הייתה כנגד עמדת נשיא ארה"ב. גם ראש הממשלה גולדה מאיר הרחיבה את ירושלים בשכונת רמות ועוד, כנגד עמדת האמריקנים".
לטענת אטינגר: "גם אשכול וגם גולדה לטווח הארוך, שידרגו את הערכה כלפי ישראל". והוא עובר לדוגמה נוספת: "נשיא ארה"ב רייגן איים על בגין בשנת 1981 שלא יעז לפגוע בכור בעירק, ואיים בסנקציות כלכליות ומדיניות, אולם בגין הפציץ את הכור העירקי, ואמנם הסנקציות באו לטווח הקצר, אבל לטווח הארוך, הדבר הוביל להערכה כלפי ישראל".
נזכיר כי לאחר הפצצת הכור בעירק ב-7 ליולי 1981 התקבלה החלטה המגנה את ישראל על התקיפה, ארה"ב תמכה אף היא בהחלטה באו"ם, זאת בהוראה ישירה של הנשיא רייגן, שזעם על כי לא עודכן מראש על התקיפה בזמן אמת, ועל כך שישראל עשתה שימוש בציוד אמריקני בתקיפה. הוא אף הורה להקפיא את העברות הנשק לישראל, אולם הגבלה זו הוסרה לאחר תקופה.
האירוע של תקיפת הכור בעירק, מציב מקרה עם דמיון מסוים לנעשה היום בישראל, הנמנעת מתקיפות משמעותיות בלבנון כנגד חיזבאללה, זאת על פי הפרסומים בעקבות הוראה אמריקנית. גם היום כמו אז ישראל הייתה תלויה באספקת נשק מארה"ב. אולם בהמשך נבין מדברי המרואיין שלנו, כי יותר ממה שישראל תלויה בארה"ב בסוגיית הנשק, ארה"ב מפיקה תועלת עצומה משיתוף הפעולה ואספקת ציוד לחימה מתקדם לישראל.
לדברי אטינגר בראיה מקיפה: "ארה"ב לא רוצה לצידה בעלת ברית שמתנהלת כמו חגב, וחוששת לקבל החלטות. אמנם נוח לגורמים פוליטיים בישראל לקבל מאמרים חיוביים ומלטפים של טום פרידמן, ולהתקבל לביקורים בבית הלבן, אבל השאלה מה חשוב יותר".
"בכל התקופות של הלחצים, אפילו בתקופת אובמה, שאינו נמנה על חובבי ציון בלשון המעטה, התרחבו דווקא שיתופי הפעולה עם ישראל, גם בתקופות נוספות כמו של שמיר ובוש. כל זה נובע מהכוח של בתי המחוקקים שפעלו לטובת ישראל בתקופות אלו. לכן גם כשהנשיא ביקש מהסנטורים למנוע את הרחבת הקשרים ישראל, זה לא הועיל, תשובתם של הסנטורים לנשיא הייתה חד משמעית "אנחנו מפקחים עליכם ולא להפך".
"מעבר לכך", אומר יורם אטינגר, "המציאות במזרח התיכון היא כמו של הר געש גדול, שמידי פעם מתפרץ ופוגע באינטרסים אמריקנים. יש גורמי טרור באזור, וארה"ב יודעת כי שום מדינה באזור אינה יכולה למנוע את הפעולות האלו, חוץ מישראל. זאת בזמן שהם מעוניינים לצמצם את נוכחות הכוחות שלהם במזרח התיכון, והם לא יכולים להתעלם מכמויות הנפט באזור, ומכך שהמיקום של ישראל הוא סופר אסטרטגי, ושמכאן יוצא גם טרור שפוגע גם על אדמת ארה"ב".
אטינגר אומר כי: "את ההגדרה של ישראל בראיה האמריקנית היטיב לתאר, הגנרל אלכסנדר הייג המפקד העליון של כוחות נאטו לפני שכיהן כמזכיר המדינה בארה"ב, הייג אוהד גדול של הרחבת שיתופי הפעולה עם ישראל אמר כי: "ישראל היא נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה ביותר בעולם, שלא צריכה אף חייל אמריקני על סיפונה, עוגנת באזור סופר משמעותי לביטחון הלאומי של ארה"ב, ואי אפשר להטביע אותה".
"לדבריו אלמלא ישראל הייתה קיימת באזור, ארה"ב הייתה מוכרחת להביא לכאן נושאות מטוסים עם אלפי חיילים לאזור, מה שהיה עולה להם בין 15 ל-20 מיליארד דולר בשנה. ולכן ההשקעה בישראל היא מניבה תשואה עצומה לארה"ב, וגם מכפילה את העוצמה לאמריקנים. כי הרי ארה"ב לא מביאה לישראל כסף אלא אשראי לרכישת מערכות נשק מארה"ב".
נקודה נוספת: "כאשר ישראל רוכשת את מטוסי הקרב בארה"ב, מיד הם באים לשימוש בשדה הקרב, אחד המנהלים בחברה שמייצרת את מטוסי ה-F35 ואת ה-F16, אמר לי פעם יש לנו כאן במפעל צוות של חיל האוויר הישראלי, הם מעבירים לנו את הלקחים והתובנות ישירות מהטייסים בארץ, וזה מתורגם לשדרוג המטוסים, זה חוסך מיליארדים רבים למפעל ואף מעניק להם יתרון בתחרות בשוק הבין לאומי. גם המפעל של ה-F15 נהנים מחסכון דומה, וכמו כן שאר מערכות הביטחון בארה"ב".
"כמובן שצריך להביע הכרת תודה עמוקה לארה"ב", אומר אטינגר, "אבל לא צריך להתייחס לכך כאילו זו נדבה מארה"ב, זו השקעה, אנחנו משמשים מעבדה בתנאי קרב. אנחנו מרכז מחקר ופיתוח, שמניב מידי שנה מאות אחוזי תשואה על אותה השקעה של 3.8 מיליארד דולר של "סיוע" מארה"ב".
לדבריו השאלה המהותית ביחסים היא האם: "מתייחסים לזה כנדבה או כהשקעה של האמריקנים, תוך הבעת תודה אמיתית, והבנה שזה כביש דו סטרי ולא חד סטרי. ההבנה הזו תוביל לכך שנוכל לעמוד מול הלחץ האמריקני, בתנאי שאתה מוכן לקבל על עצמך את העונשים והגינויים מצד נשיא ארה"ב. ובאותה הזמן להשקיע ברשות המחוקקת בהתאם, ולא לזלזל בעוצמתה ובכוחה של הרשות המחוקקת בארה"ב".
לאחר ההסברים המעמיקים, ניסינו להבין איך ניתן לתרגם זאת לשטח למעשה. שאלה: איך ישראל יכולה להתמודד בלי סיוע של נשק אמריקני? הרי התחמושת שלנו מארה"ב?
גם לכך יש ליורם תשובה סדורה, וכמו כל דבר זה תהליך: "משנת 1967 מערכות הנשק בארץ מגיעות מארה"ב. זה לא חדש. אבל חשוב להבין את המבנה האמריקני. אני בתדרוכים בארה"ב לא מזכיר את המילה ישראל, אני מציג את הדיון של מדינה פלסטינית כן או לא. אני מראה את הפער בין מחלקת המדינה שמאוהבת ברעיון של מדינה פלסטינית, לבין עמדת המדינות הערביות (כמו איחוד האמירויות וסעודיה. י.ז.ל.) שמכירות את הטרור הפלסטיני, והם מרעיפים הרבה מלל על הפלסטינים, אבל לא עושים כמעט כלום לקידום הרעיון של המדינה הפלסטינית. כי הם מבינים כי מדינה פלסטינית היא מוסיפה דלק למזרח התיכון".
"כשמדברים עם האמריקנים הנושא אינו למה מדינת ישראל מסוכנת לישראל, אלא להסביר את האינטרס האמריקני, מדינה פלסטינית משמעותה ערעור ומיטוט המשטר האשמי בירדן, ירדן תהפוך לגן עדן לטרוריסטים, כמו לבנון סוריה עירק לוב ותימן. וזה יסכן כל משטר פרו אמריקני של מדינות האזור המפיקות נפט. חוסר יציבות באזור יוביל למשבר אנרגיה ולמכה קשה בכלכלת ארה"ב".
"אני לא מציג למה חמאס וחיזבאללה הם איום על ישראל, אלא שחמאס והאחים המוסלמים ואיראן, הן ישויות שהחזון שלהם הוא הכנעת התרבות המערבית, ובראש ובראשונה את השטן האמריקני".
"אחרת מה פשר המעורבות האיראנית באמריקה הלטינית עד לגבול מקסיקו?! זה ברור כי החזון האיראני הוא מיטוט ארה"ב. ולכן הם מתמקדים בהשפעה בדרום אמריקה, ובשיתופי פעולה עם גופי פשיעה וטרור באמריקה הלטינית. בשורה התחתונה צריך להסביר שיש פה אויב משותף, ואתגר משותף לישראל וארה"ב".
"לצערי מחלקת המדינה, יש לה רקורד של כישלון במזרח התיכון, כי הם לא מבינים את המציאות באזור", וכאן הוא עובר לעקוץ ברמיזה את ראש המששלה נתניהו: "בדיוק כמו אנשים שהזכרת (רה"מ בנימין נתניהו. י.ז.ל.) ששהו בארה"ב שנים רבות, גם אנשי מחלקת המדינה מכירים, אבל לא מבינים את המהות, במלחמה של ישראל בחיזבאללה וחמאס. שזה מלחמה של ארה"ב מול האיום האיסלאמי".
"יש לנו ברירה להציג בפני ארה"ב את המציאות מנקודת המבט של האמריקנים, ולגייס את התמיכה של חברי קונגרס לעניין. יותר ויותר דמוקרטים מבינים כי המדיניות של ביידן כלפי איראן, של דיפלומטיה ללא איום צבאי, היא כישלון לארה"ב. הבעיה היא שישראל לא פעילה מספיק בגבעת הקפיטול, וזאת משיקולים מוטעים לדעתי, בין השאר מחשש להגברת המתיחות בין הצדדים. ולכן ברור שכל עוד לא מבצעים הסברה אנחנו באמת בבעיה".
את הרעיון בוחר אטינגר לחתום בחיזוק לדבריו מתוך פרשת השבוע שעבר: "אני אמנם חילוני, אבל אני מקדיש מידי פעם זמן ללימוד פרשת השבוע, שבוע שעבר ראיתי שיעקב אבינו נתן לנו את הדוגמה לעמידה מול לחצים, הוא נערך מול עשיו לדורן, תפילה ומלחמה. מי שלא מבהיר את נכונותו להתמודד עם לחצים (מול הממשל האמריקני. י.ז.ל.) שלא יצפה ליחסים פוריים ומועילים מידי עם הצד השני".
מחכים ומאיר עיניים.
תודה על הכתבה ויישר כח!
מחכים רק חבל שעמדה כזאת מפוכחת לא מתפרסמת מספיק
יכל להיות כוכב בערוצי הכאילו ימין אבל ברגע שדיבר נגד ביבי הוא נשרף
גם ביבי יודע את ההסברים
הקושי הוא לבצע
נראה איך הוא יפעל במבחן המציאות
(לפי הכתבה כנראה הוא מתכנן להיכנס לפוליטיקה
הוא כנראה מבין שהתפכחות השמאל מתורגמת כרגע ליותר מצביעים לגנץ מאשר ללפיד, מה שאומר שכל ימני אחר שיכנס למפה (למעט ביבי או מישהו דתי) יתחלק עם גנץ במצביעים החדשים)
תצחקו אבל זה מה שדניאלה וייס חזרה ואמרה בראיון, היחסים עם האמריקאים הם דו"צ ולא ח"צ. נקודה. אבל שורה ראשונה ואחרונה, דיפלומטיה זה שטויות, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, זו הדיפלומטיה היחידה