המדע מול עצות הסבתא: האסור והמותר בתרופות ביתיות לילדים | הפרופסור עושה סדר

בעיצומה של עונת החורף, כשמחלקות הילדים בבתי החולים מתמלאות בילדים חולים, שאלה עתיקת יומין חוזרת ומטרידה הורים רבים: האם כדאי להסתפק בתרופות הקונבנציונליות, או שמא "תרופות סבתא" – בצל חתוך ליד המיטה, כפית דבש בתה חם, ומכשיר אדים – יכולות להועיל?

כדי לענות על שאלה זו, ערכנו שיחה מקיפה עם פרופ' אריאל טננבאום, מנהל מחלקת ילדים בבית החולים 'הדסה עין כרם'. השיחה התקיימה לאחר המתנה של מספר ימים, שכן כמנהל מחלקה עמוסה, זמנו של הפרופסור מוקדש בעיקר לילדים ולהוריהם המצויים בטיפולו. גם במהלך הראיון עצמו, נאלץ מדי פעם להפסיקו לטובת קבלת החלטות רפואיות דחופות.

הגישה המדעית מול הטיפים מסבתא

פרופ' טננבאום פותח בהבהרה עקרונית: "יש אנשים שאומרים 'אני מאמין במדע', 'אני מאמין ברפואה' – אני חושב שהמשפט הזה לא נכון. באלוקים אנחנו מאמינים, אבל במדע? אין פה במה להאמין. אנחנו עושים ניסויים על תרופה, מוכיחים שהיא עובדת או לא עובדת, יש שיטות מחקריות מבוססות עשרות שנים".

מדוע, אם כן, רופאים נמנעים מלהמליץ על תרופות טבעיות?

"אני מרגיש לא בנוח במרפאה ובבית החולים להמליץ על טיפולים שלא הוכחו שעוזרים", מסביר פרופ' טננבאום. "אם מישהו אומר על בצל או שום שהם עוזרים – צריך להוכיח שזה עוזר. אני לא מתווכח עם ניסיון רב-שנים, ויש דברים שהרפואה מאמצת מהדברים הטבעיים, אבל מה שלא הוכח – קשה להמליץ עליו בצורה מקצועית".

הוא מביא דוגמה קונקרטית: "משהו שהרבה משתמשים בו – מכשיר אדים. לא הוכח שמכשיר אדים עוזר. אין ניסוי או מחקר שלקח, נניח, 100 ילדים עם מכשיר אדים ו-100 בלעדיו, והוכיח שאלה עם המכשיר השתפרו מהר יותר".

שאלת המיליונים – האם זו הסיבה שאין מחקרים בנושא?

שאלה מעניינת שעולה: האם חברות התרופות חוסמות מחקרים על תרופות טבעיות זולות כדי למנוע פגיעה ברווחיהן? פרופ' טננבאום מודה: "זאת שאלה טובה. היום תרופות חדשות דורשות השקעה של מאות מיליונים ואפילו מיליארדים. אבל דווקא יש נטייה מסוימת לקחת תרופות ותיקות ולמצוא להן התוויות חדשות".

הוא מביא דוגמה מרתקת: "אספירין היה קיים עשרות שנים לפני שגילו שהוא מפחית סיכון לקרישי דם. היום אנשים חושבים שבשביל זה יש אספירין, אבל לא – זו תרופה ישנה שמצאו לה שימוש חדש. זה נורא יפה בעיניי – אתה לוקח אספירין, חומר זול, ומציל חיים".

המדריך לתרופות סבתא: מה מותר ומה אסור?

במהלך השיחה, ביקשנו מפרופ' טננבאום להתייחס לרשימת "תרופות סבתא" נפוצות:

דבש – "מגיל שנה ומעלה – אין בעיה, חוץ מאנשים עם סוכרת. אבל אסור לתת דבש לפני גיל שנה, כי בדבש יש נבגים של חיידק שיכול להיות מאוד מסוכן עד כדי סיבוכים קשים ומוות".

תה וחליטות – "תה אסור עד גיל שנה כי הוא מפריע לספיגת ברזל – כל סוגי התה, עם קפאין ובלי, שחור וירוק. אבל חליטות בדרך כלל אין בעיה".

מכשיר אדים – "אין הוכחה שזה עוזר, ויש בעיה: מצטברים חיידקים ונוצר עובש במכשיר, וכשמפעילים אותו עם החום, זה מפזר נבגים באוויר. צריך להיזהר".

טיפות מלח לאף – "אין בעיה, רק לא להכין בבית. הריכוז צריך להיות בדיוק 0.9% – 9 גרם לליטר – ולכן ההמלצה לקנות בבית מרקחת".

גרגור מי מלח חמים – "אני ממליץ לפעמים. יש ילדים שפירורי מזון נתקעים להם בשקדים ועושים תגובה מקומית לא נעימה, אז גרגור מי מלח יכול לעזור".

[הפרופסור מעיר כי גרגור מי מלח חמים, מסייע גם במניעת ריח פה רע. כמובן במידה ואין הוא נובע מריקבון בשן, מליחה או דלקת בסינוסים. אם הריח נובע משאריות על השקדים, גרגור מי מלח מאוד מסייע]

למה דווקא בחורף?

כשנשאל מדוע מחלות מתפשטות דווקא בחורף, פרופ' טננבאום מסביר: "חשיפה למקומות סגורים היא בהחלט גורם תורם, אבל זה לא רק זה. למעשה צריך לאוורר את הבתים. אבל אני לא בטוח שיודעים את הסיבה לעלייה בתחלואה בחורף בוודאות – למשל, שפעת העופות פרצה באוגוסט, והקורונה לא הייתה בחורף. השפעת עצמה הקדימה השנה מאוד".

הוא מוסיף תובנה מפתיעה: "יש מחלות שמופיעות יותר באביב, כמו אבעבועות רוח. למה באביב? מה, הם מחכים לפרחים? הווירוסים? לא יודע. לא הכול אנחנו יודעים".

באשר לטענה שקור גורם למחלות: "הקור כשלעצמו כנראה לא ממש גורם לדלקת ריאות. אולי בתנאי מזג אוויר קיצוניים, אבל בירושלים, עם כל הכבוד, לא קר. קצת פרופורציות".

מקרים בלתי מוסברים – יד ה'

כשאנו שואלים את פרופ' טננבאום האם הכל מובן בעבודתו או שיש מקום של חוסר ידיעה בו רואים את יד ה', הוא משתף בתופעה מדהימה שהוא נתקל בה שוב ושוב: "אני רואה 100 ילדים, לכאורה לכולם אותה מחלה, כולם באותו גיל, באותו מצב חיסוני, וכל אחד זה אחרת. זה אושפז שמונה ימים, זה יומיים, זה לא אושפז בכלל. והשונות הזאת מאוד מעניינת".

הוא מביא דוגמה אקטואלית ומצערת ממגפת החצבת האחרונה: "אושפזו אצלנו מאות ילדים. חלק שוחררו מהמיון, חלק אושפזו, חלק הלכו לטיפול נמרץ, חלק עלו על מכונת לב-ריאה, וחלק – לצערי הרב – נפטרו. ואתה שואל את עצמך: איך אחד יוצא הביתה תוך שעתיים, והשני נשאר חודש ונפטר? כמעט כל הילדים שנפטרו היו בריאים לחלוטין, לא היה שום דבר ברקע. וזה מדהים".

חיסונים – תרופת סבתא מודרנית?

בהקשר זה, פרופ' טננבאום מעלה נקודה מרתקת: "חיסונים זה תופעת סבתא". הוא מסביר: "היה מה שנקרא שושנת יריחו – פצעים לא יפים ברגל. הסבתות היו חושפות לתינוקות אזורים מכוסים כמו ירכיים, כדי שהזבוב יעקוץ שם, יעשה את הפצע באזור המכוסה, והילד יהיה מחוסן לכל החיים – שזה לא יופיע לו בפנים או באף. זה בעצם התחסנות".

גם באבעבועות רוח, הוא מספר, "היו חושפים ילדים קטנים למחלה, כי ידעו שהיא קלה בילדים וקשה במבוגרים. לכן העדיפו שהילד ידבק בגיל קטן. כיום אנחנו נגד מסיבות הדבקה היום ומעדיפים חיסון, אבל הרעיון של חשיפה מבוקרת בגיל צעיר כדי למנוע מחלה חמורה בבגרות – זה הרבה לפני שהרופאים חשבו על הדברים האלה".

סיכום והמלצות

פרופ' טננבאום מסכם: "לפעמים הכי קשה זה לא לעשות שום דבר. בן אדם רוצה לעשות משהו. יש את הסיפור: עם תרופות שפעת עוברת תוך שבעה ימים, ובלי תרופות – תוך שבוע. זה אותו דבר. לפעמים זו מחלה ויראלית שתעבור לבד, צריך לוודא שהילד ינוח, ישתה הרבה, יאכל משהו – וזה הכול".

לגבי תרופות סבתא: "אם יש להורים ניסיון שזה עזר, והם לא עושים משהו שעלול לסכן את הילדים – זה בסדר גמור. רק צריך לדעת את הגבולות".

לסיום, הפרופסור מעניק טיפ מעשי: "אם נותנים נורופן ואחר כך רוחצים את הילד באמבטיה, החום יורד ביעילות ובמהירות רבה יותר".

מובן כי לרופאים ניתנה רשות לרפא, אך בורא העולם הוא הממית ומחיה, והוא המנהל את העולם. אין רפואה בעולם שיכולה לסייע אם לא שהקב"ה החליט שהיא תסייע.