סיפור אישי: לפני כשלושה חודשים נפגשתי בירוחם עם שר הנגב והגליל יצחק וסרלאוף, צעיר חרד"לי שהפתיע את גדולי יריביו ביעילותו. הוא מאוד מאוד רצה לסייע וסכמנו שאם נצטרך עזרה בשיווק הנגב לציבור החרדי, המשרד יעמיד לרשותנו תקציבים ואפשרויות, את הסוף כולם יודעים: האדון יצא מהממשלה עקב גחמה לא ברורה של פטרונו בן גביר וזהו, אין שר ואין תקציבים וכל חלומותיו חלפו עם החול הרב של הנגב והגליל.
בימים האחרונים חוזר הניגון והפעם במגרש שלנו, גזירת הגיוס היא כאן ועכשיו וביום שישי האחרון נעצר אברך "רגיל" בנתב"ג ונשפט בשקט לכמה שבועות בכלא הצבאי. זה רק ממחיש לנו לקראת מה אנחנו הולכים, וגדולי ישראל יצטרכו לתת את ההחלטה איך להתמודד עם המצב של אילו לעבדים ולשפחות נמכרנו ועד כמה הצר עדיין שווה בנזק המלך. לאורם ניסע ונלך ורווח והצלה יעמוד ליהודים.
מדור זה לא עוסק בגזירת הגיוס, אך מה לעשות ועולמות משפיעים זה על זה, תהא החלטת גדולי ישראל שליט"א אשר תהא. כל אחד מבין כי המצב הזה לא יימשך לאורך זמן, יש גבול כמה אפשר לשבת בממשלה כאילו אין כלום בזמן שברחובות יעצרו אברכים בעוון לימוד תורה. במוקדם או במאוחר העסק הזה יקרוס והחבר'ה שלנו יהיו בחוץ, השאלה היא רק הזמן המדויק והאם זה יהיה באופן של פרישה או הליכה לבחירות – התוצאה הסופית בכל מקרה היא, שככל הנראה אנחנו בדרך החוצה.
ולמצב הזה יש צורך להתכונן כמו כל יהודי טוב שמתכונן לעזוב את הדירה להשכרה שהוא גר בה. דבר ראשון הוא מכין לעצמו דירה חילופית, מקום שבו הוא וילדיו יוכלו להניח את הראש גם לאחר שהוא ייצא מהדירה הזמנית והמפנקת שבה הוא שוהה כעת.
ובנקודה הזו אפשר וצריך לעשות יותר, החל מאתמול (א' תצוה) אמורים להיפסק חלק מתקציבי המעונות לאברכים. זוהי מכה כואבת לציבור החרדי, אך לא מכה אנושה. זה מאוד קשה לוותר על שנת הצהריים למי שצריך להמשיך ללמוד אחה"צ, אך זה לא משהו שהנשמה תלויה בו.
גזירת הדיור היא כן משהו שהנשמה תלויה בו, כאן אין אפשרות למצוא שכנה שתפתח משפחתון ואין יותר לאן לרדת או לעלות, כל הגגות והמחסנים שלנו, כל החניות והחצרות, הכל הפך ליחידות דיור ואין יותר אפשרות לסבול את הכאב של אלפי השקלים שאין, רק בשביל הזכות לנשום את האגזוז של השכן. הלוואי שהיינו רואים את המאמצים לסידור עניין זה כפי שרואים את המאמצים – המבורכים – בעניין גזירת המעונות.
אלא שלעומת גזירת המעונות, כאן אין לנו שום מונע. אין יועמ"שית שנשבעת לא לאפשר את הפתרון, אין בג"ץ שכבר ממתין עם הקופיץ על מנת לגדוע כל תיקון חוק בעניין, ואין ח"כים בקואליציה שכבר טיפסו על עץ גבוה חמישים אמה, וצועקים משם שלעולם לא ייתנו יד לכך. בעניין הדיור אין לנו שום מונעים.
ולא זו בלבד שאין לנו מונעים, אלא יש בידינו את כל המנועים להתנעת ההליכים הנדרשים. מעולם לא היה מצבינו טוב יותר ונראה כי עד ביאת גואל לא תהיה גם ממשלה כל כך מתאימה לפתרון גזירת הדיור כפי שיש היום:
משרד השיכון בידיים הכי חרדיות שאפשר לחלום, כולל שר ומנכ"ל שנראים כחברי מועצג"ת, משרד הפנים שלנו, מנהל התכנון תחת רב בית כנסת חרדי, משרד האוצר בידי יהודי טוב עם זקן לבן וציצית עד הברכיים. אפילו הזמר של 'עוד יותר טוב' לא יכול לחלום כמעט על מצב יותר טוב מכאן.
גם מבחינת העיתוי אנחנו בתזמון מושלם – כמה שכואב לומר זאת לאור המחיר היקר ביותר ששולם עבור כך, אבל כאמור אנחנו במדור נדל"ן נטול רגשות – המדינה רוצה לשקם את הצפון והדרום, עם דגש על הצפון כרגע. אלפי דירות עומדות ריקות שם מבלי באים לגור, ועוד מכרזים עם רבבות דירות חדשות עומדות לשיווק באופן מיידי.
וזה הכי מתאים לציבור שלנו, כי בעוד החילונים אינם יכולים להתנייד בקלות מחמת כל מיני סיבות שאכמ"ל, אנחנו יכולים בקלות להגיע בהמוננו לצפון ולמלא את החסר. רבבות משפחות חרדיות יכולות למלא בתוך שנתיים שלוש את כל מרחבי הצפון, כמו שעשינו ב"ה בצפת ונוף הגליל, בעפולה, טבריה וחיפה, וכמו שנעשה בע"ה בעכו וקריית אתא ועוד – לו רק תרצה בכך המדינה.
והרצון הזה קיים, עושים ועושים הרבה: רבבה וחצי משפחות זכו בשנה האזרחית החולפת בדירה משלהם ולשנה החדשה יש תוכניות מוכנות ליותר מכך דירות בהגרלה. אנחנו נמשיך כנראה בשנה הקרובה לחיות במדינה של קזינו ומשחקי בקובייה, בהימורים הללו חלק קטן מרוויחים מיליונים וחלק גדול ממשיכים לראות מחלונות היחידה את פח האשפה הציבורי, מלמטה.
הוזמנתי השבוע לשאת דברים בהרצאה בפני מאות דיינים במכון לדיינים של הרב רוטמן. כבוד גדול לעו"ד, למרות היותי כאסקופה נדרסת בפני כבוד המקשיבים, אך הם רצו לשמוע את הזווית המשפטית.
בכנס נחשפתי לעומק השבר, דיני תורה המובאים בפני הרבנים על דברים שלא העלנו בדעתנו, כגון שהעלה הגר"צ ברוורמן – מרא דאתרא של פתרונות הדיור – בעניין חלוקת הארנונה בין שמונה (!) משפחות בדירה אחת, ויש עוד הרבה שאלות כאלו הממחישות את עומק שברנו בעניין הדיור.
ולא שהם לא רוצים. הם רוצים ומתכננים הכל לפרטי פרטים, תוכניות מוכנות וגם קהל הלקוחות, טובי המוחות של הציבור החרדי לא ישנים בלילות. בבצ'יק ומורגנשטרן קשובים לכל עסקן כולל מהחצרות המנוגדות אליהם, במטרה לעשות כמה שיותר (הצמד הזה הביא לציבור החרדי בחסות השר בתוך שנתיים יבול שלא היה דוגמתו בהיסטוריה). מה שחסר זה הטאץ' האחרון ותחושת הבהילות.
וכאן הבעיה, אין תחושה של אכול ושתו כי מחר עוזבים, נראה שאנחנו מתרווחים היטיב בכורסאות וחושבים שמה שהיה הוא שיהיה, ולא היא – אנחנו חייבים לצאת מאזור הנוחות של איש תחת גפני ולהבין שמה שאפשר להשיג בקושי רב היום, לא נוכל להשיג מחר בשום מחיר, ואם לא נצליח למתן את גזירת הגיוס לפחות נצדיק את קיום המפלגות למען פתרון גזירת הדיור הקשה, וליהודים תהיה אורה ושמחה.
דברים כדורבנות
מה תכלס מומלץ לעשות?
אמר מי שאמר, גזירת בגיוס בינתיים לא הוציא אף אברך מהכולל, אבל גזירת הדיור כבר הוציא מאות אברכים מהכוללים לעבודה, ולאו דווקא עבודות מתאימות לציבור שלנו מבחינה ערכית ורוחנית. הירידה הרוחנית בגלל גזירת הדיור היא הרבה מעבר למה שנראה עכשיו, ויהיה לזה השלכות לשנים קדימה.