דוח חריף של מבקר המדינה שפורסם היום (שלישי) חושף כשלים מערכתיים בניהול זיכיון ים המלח ובפיקוח עליו, תוך פגיעה חמורה בסביבה והערכה של אובדן הכנסות למדינה בהיקף של מאות מיליוני שקלים.
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן קובע בדוח כי "מדינת ישראל נכשלה בניהול זיכיון ים המלח בהיבטים הנוגעים לשמירה על הסביבה והמקרקעין. אוצרות הטבע של ים המלח שייכים לציבור ולכן הממצאים החמורים והרבים שהועלו בביקורת צריכים להדאיג כל אזרח במדינת ישראל".
הדוח בחן את האופן שבו נוהל זיכיון ים המלח הנמצא בידי מפעלי ים המלח (מי"ה) והפיקוח עליו בהיבטי סביבה ומקרקעין, ומצא כשלים חמורים שנמשכים עשרות שנים. לדברי המבקר מדובר ב"כשלים אסדרתיים שמשכם והצטברותם מעידים על אוזלת יד, חוסר תשומת לב למשאבים ציבוריים והעדר משילות של הממשלות לאורך עשרות שנים".
הביקורת העלתה כי במשך שנים ארוכות המשרד להגנת הסביבה לא הפעיל את סמכויותיו בשטח הזיכיון, כאשר תשתיות רבות, אתרי כרייה, בריכות אידוי מלאכותיות ומערומי פסולת בעלי פוטנציאל לפגיעה בסביבה הוקמו ללא פיקוח ואסדרה הולמים.
המשרד להגנת הסביבה לא עדכן את התנאים הסביבתיים ברישיון העסק של מפעל הברום במשך כ-25 שנה ושל מפעל האשלג במשך כ-15 שנה. יתרה מכך, תשתיות שמחוץ לשטח המפעלים פעלו כל השנים ללא תנאים סביבתיים ייעודיים ברישיון העסק.
במהלך השנים חלו אירועי זיהום חמורים, בהם דליפת אשלג לשמורת הטבע מדבר יהודה וזיהום משמעותי של הסביבה. הדוח מציין כי "שמונה אירועי דליפה של חומרים מזהמים אירעו בין אוקטובר 2020 לינואר 2024", ואירוע דליפה מתעלת הזנה בשנת 2022 גרם ל"נזק אקולוגי חמור למניפת הסחף של נחל צאלים, לרבות פגיעה ניכרת ותמותה נרחבת של מגוון מיני צומח".
בעיה סביבתית נוספת שהדוח מציין היא דליפה משמעותית מבריכות האידוי של מי"ה – כ-25% מכמות המים השנתית שהחברה שואבת מים המלח.
הדוח מצביע על נזק כלכלי משמעותי למדינה כתוצאה מכשלי ניהול הזיכיון. משרד האנרגייה ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לא גבו ממי"ה תשלום בגין פעילות הכרייה רחבת ההיקף. לפי אומדן המבקר, הסכום שלא נגבה בעשור האחרון מגיע ליותר מ-120 מיליון ש"ח.
בנוסף, המשרד להגנת הסביבה לא גבה היטל הטמנה על פסולת תעשייתית עצומה, הכוללת 2 מיליון טונות פסולת מלח ו-15,000 טונות בוצה מלחית בשנה. אומדן הסכום שלא נגבה בשנת 2023 בלבד נע בין 90 ל-135 מיליון ש"ח.
כמו כן, רמ"י לא פעלה לגבות תשלום בגין שימושים בקרקעות שהיו אמורות להיות מוגדרות כ"חכורות", ולא בחנה את מעמד הקרקע שנוצרה כתוצאה מהתייבשות ים המלח (כ-250 קמ"ר).
"היעדר המידע בדבר השימושים של מי"ה במקרקעין וגביית דמי החכירה בהתאם הם תוצאה של פיקוח חלש וחסר", קובע המבקר.
הדוח חושף בנוסף פערי מידע משמעותיים בין הגורמים המאסדרים השונים הפועלים בתחום הזיכיון: המשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגייה, המועצה האזורית תמר, רשות המים, רשות הטבע והגנים ורמ"י.
"פערים אלו הביאו לכך שלא אחת סמכויות שצריך היה לממש בתחום הזיכיון לא מומשו", קובע המבקר. לדוגמה, בעוד המועצה האזורית תמר מיפתה את שטח הזיכיון וריכזה מידע חשוב, לרמ"י ולמשרד להגנת הסביבה לא היה מידע מספק בנושא.
"כתוצאה מכך נפגעה המשילות בתחום הזיכיון, וגורמים מאסדרים שונים לא נקטו צעדים כדי להבטיח כי הפעילות שמבצעת מי"ה לא תפגע באינטרסים ציבוריים חיוניים", מציין הדוח.
שטח הזיכיון של מי"ה מגיע ל-652 קמ"ר – "תא שטח שגודלו יותר מפי 11 משטחה המוניציפלי של עיריית תל אביב-יפו", כפי שמציין הדוח. הזיכיון הנוכחי יסתיים בשנת 2030, ולאור זאת המבקר מדגיש כי "בראייה צופת פני עתיד ממצאיו של דוח זה ראויים ללמידה והפקת לקחים בעת הזו ממש, שעה שהמדינה נערכת לגיבוש הסדר זיכיון חדש".
המבקר קורא לשרי האוצר, הגנת הסביבה והאנרגייה "לפעול בנחישות לתיקון הליקויים שהועלו, לחולל את השינוי הדרוש ולפעול לגיבוש זיכיון עתידי שימנע את הישנות הליקויים".
הדוח מציין כי אתרי כרייה נטושים שלא שוקמו נותרו כ"פצע פתוח" בלב שטחים פתוחים וטבעיים בנוף הייחודי של ים המלח. בנוסף, פסולת תעשייתית עצומה מוערמת באתרים שונים המהווים מפגע נופי משמעותי.
באחד המקרים אף התגלה זיהום קרקע של כ-300,000 קוב כתוצאה מפינוי כמויות גדולות של מזוט ל"הר המלח".
בעקבות ממצאי הדוח, המבקר ממליץ לשקול "להחיל את ביקורת המדינה על בעל הזיכיון בכל הנוגע לפעילותו במשאבי ים המלח וסביבתו", וקורא לבחון את הצורך בהקמת גוף מתכלל ייעודי שיסייע בניהול הזיכיון העתידי ובפיקוח עליו.
תגובת משרד האנרגיה:
לעמדת משרד האנרגיה והתשתיות, פרשנותו של המבקר את פקודת המכרות, אינה נכונה.
מחצבות בתחום הזיכיון, אשר משמשות את בעל הזיכיון לצרכי המפעל שלו ואינן משמשות למסחר בחומרי מחצבה, אינן טעונות רישיון לפי פקודת המכרות, ואינן נדרשות לשלם לקרן לשיקום מחצבות.
חובת השיקום של כלל אתרי הכרייה בתחום זיכיון ים המלח חלה על חברת "מפעלי ים המלח", בעלת הזיכיון לפי חוק זיכיון ים המלח, בדומה לכלל חובות החברה לשיקום ולהסדרה של שטחים אחרים בתחום הזיכיון.
המשרד עורך ביקורות תקופתיות לאתרים אלה ולא תועדו במסגרתן חריגות כרייה ביחס לתכניות המאושרות.
בס"ד, כל זה בגלל שילטון ה"אליטות" , וידוע שבית המשפט מגן עליהם. להם מותר הכל ולא בודקים אותם, אבל אם זה מישהו אחר שלא מהאליטות ולא מהחונטה, בודקים אותו באלף זכוכיות מגדלות וממררים להם את החיים. השם יעזור.