הפרשה החלה כאשר פקיד השומה קבע במקור כי הנישום חזר ארצה בשנת 2006, מה שחייב אותו בדיווח על הכנסותיו החל משנת 2016. בהמשך, לאחר דיון, שונתה הקביעה ומועד החזרה נקבע לשנת 2008, מה שדחה את חובת הדיווח לשנת 2018. אולם, בצעד חד-צדדי שבוצע ללא דיון עם הנישום, קבעה הרשות בשלב מאוחר יותר כי הוא שב ארצה כבר בשנת 2004, ובכך הקדימה את חובת הדיווח לשנת 2014. בעקבות ערעור שהגיש האזרח, שבה הרשות וקבעה כי מועד החזרה הוא 2008.
הסערה הבירוקרטית הגיעה לשיאה ביוני 2023, כאשר ארבע שנים לאחר ההחלטה הרביעית, שינה פקיד השומה בירושלים את עמדתו פעם נוספת. ללא מתן הסבר מניח את הדעת או קיום דיון, הורה הפקיד לנישום להגיש דוחות החל משנת 2014, ובכך חזר לקביעה כי מועד חזרתו ארצה הוא שנת 2004.
הנישום טען כי רשות המסים סירבה להבהיר מהו ה"מידע החדש" שבעטיו שונתה ההחלטה, ובית המשפט המחוזי דחה את ערעור המס שהגיש בנימוק כי מדובר בהחלטה מנהלית ולא בשומה. לאחר שעתירתו לבג"ץ נדחתה בטענה שהיא מוקדמת מדי, הגיש האזרח בקשה לדיון נוסף. בבקשתו, טוען הנישום כי בית המשפט התעלם מהשאלה העקרונית האם רשות מנהלית רשאית לפתוח מחדש סוגיות שהוכרעו ללא שינוי בנסיבות. פרקליטיו של הנישום מדגישים כי מדובר בפגיעה קשה בוודאות המשפטית וביכולתם של אזרחים להסתמך על החלטות רשמיות של המדינה לאורך שנים.
מרשות המסים נמסר כי תגובתם תימסר לבית המשפט במידת הצורך.
