פלוס מינוס: מה אתם באמת יודעים על סוללת הרכב החשמלי?

קשה להתעלם ממהפכת הרכב החשמלי המתחוללת בשנים האחרונות בארץ ובעולם. מה שעד לא מזמן נחשב לענף אטרקטיבי עבור חובבי טכנולוגיה ולוחמים אדוקים למען איכות הסביבה בלבד, הפך כעת לנחלתם של רבים. כשדגמים רבים של עשרות יצרנים כבר גודשים את השוק העולמי והישראלי – אין זה מפתיע. בהתאם, גם השיח סביב הרכב החשמלי הפך למורכב יותר. כך למשל, אם בעבר אחת השאלות הראשונות שעלו בהקשר של רכישת רכב חדש הייתה "מהי צריכת הדלק הצפויה עבורו?", הרי שבעולם החשמלי כבר נרצה לדעת "מהו טווח הנסיעה שמאפשרת הסוללה בו?" – הנתון החשוב והרלוונטי ביותר עבור רוכשי רכב חשמלי פוטנציאליים. אז מהי אם כן התשובה לשאלה החשובה, ממה עשויה הסוללה ברכב החשמלי ואיך לשמור על חייה לטווח ארוך? לפניכם כל התשובות.

אז ממה עשויה הסוללה החשמלית?

בתור התחלה, נבהיר כי סוללת הרכב החשמלי הנפוצה ביותר היא זו שמסוג ליתיום-יון. למעשה, היא גרסה מתקדמת יותר של כזו הנמצאת בשימוש כבר מזה עשרות שנים, בזכות יכולתה לייצר אנרגיה אמינה ויציבה לאורך זמן, ללא קשר לכמות הפעמים שבהם היא מתרוקנת ומתמלאת מחדש. הסוללה עצמה עשויה בעיקר מהמתכת ליתיום אך גם מניקל וקובלט, הנחשבות למתכות שקשה יותר להפיק. בדיוק בגלל זה, חוקרים וממציאים בכל העולם שוקדים רבות ובכל עת על פיתוח ושדרוג סוללת הרכב החשמלי, ומחפשים דרכים נוספות לייצור סוללות שתהיינה פחות תלויות במתכות ומחצבים. לאחרונה פורסם כי חוקרים כבר הצליחו לתכנן כאלו המבוססות על אלקטרוליטים ואחרות המבוססות ממש על חומצות אמינו, מה שכבר מאפשר לחלום על היום שבו הטכנולוגיות האלו תיכנסנה לייצור סדיר ובסופו של דבר, אף תוזלנה את מחירי הסוללות והרכבים בכלל.

עלויות, אחריות ומה שביניהן

בכל הנוגע לעלויות הייצור של סוללת הרכב החשמלי, המגמה כבר די ברורה. בעשור האחרון היא ירדה משמעותית ועם המשך המעבר של עולם הרכב להנעה חשמלית, מחירה רק צפוי להוסיף לרדת. ומה בנוגע לאחריות עליה? נכון להיום רוב יצרניות הרכב מציעות אחריות על הסוללה הנעה בין 5 ל-8 שנים. היות ורוב הרכבים החשמליים לגמרי בכבישי ישראל הם בני שנתיים או שלוש לכל היותר, עדיין קשה לדבר על אחריותן או עמידותן של הסוללות, כמו גם על שוק של חשמליות משומשות שרק לאחרונה הפך להיות פלח אמיתי מזה הכללי.

בכל מקרה, כבר עכשיו ברור שעם שימוש סביר ברכב, הירידה באיכות הסוללה עלולה להיות של אחוזים בודדים בלבד לאורך שנה, אם בכלל. לצד זאת, יש כמה פעולות שבעלי רכבים חשמליים יכולים לעשות כדי לשמור עליה טוב יותר כמו למשל, להקפיד על נהיגה מתונה יחסית: ללא בעיטות אלימות בדוושת הגז או בלימות קיצוניות, ומבלי לגרום לשעון הסל"ד להשתולל מדי. גם חשיפה מועטה ככל האפשר של הרכב לטמפרטורות קיצוניות מדי תעזור לסוללה הרכב להאריך ימים כמו חניה מקורה שתחסום את השמש הישראלית חסרת הרחמים, או שלג וברד (ככל שמשקעים כאלה רלוונטיים לישראל).

הטיפים שישמרו על חיי הסוללה ארוכים יותר

רוב הטיפים לשמירה על חיי סוללה ארוכים יותר נוגעים, באופן טבעי, לסוגיית הטעינה עצמה. באופן גורף ניתן לומר כי מרבית יצרניות הרכבים החשמליים תאמרנה כי אם באפשרותכם לנתק את מכוניתכם מטעינה מעט לפני שהסוללה מגיעה ל-100%, זה עדיף ומומלץ. בהתחשב בכך שרכבים חשמליים היום מגיעים לטווחי נסיעה של כ-400 קילומטרים בין טעינה לטעינה, הרי שגם סוללה טעונה ב-90% אמורה להספיק בהחלט לכל הנסיעות שאתם מתכננים, לפחות עד הטעינה הבאה. זאת וודאי כשממוצע הקילומטראז' היומי בישראל הוא כמה עשרות קילומטרים ביום.

בנוסף, מקובל לחשוב שגם שימוש מוגבר באפשרות של טעינה מהירה (DC) עלול לפגוע בתוחלת החיים של הסוללה החשמלית, או להוביל לירידה באיכות שלה. טעינה זו רלוונטית בעיקר לעמדות הטעינה הציבוריות שכבר פזורות ברחבי הארץ, ונועדו לספק "מכת חשמל" מהירה ויעילה במקרה של חשש שהסוללה תתרוקן, טרם ההגעה לעמדת הטעינה הקבועה.

לסיכום, סוללת הרכב החשמלי, ממש כמו ענף הרכבים החשמליים כולו, מוסיפה להשתדרג ולהתקדם מעת לעת – הן מבחינת טווח הנסיעה שהיא מספקת והן מהחומרים שמהם היא מורכבת. החדשות הטובות בהקשר זה הן שנכון להיום, היא אינה מכשול האמור להדאיג את הנהגים ששוקלים להצטרף למהפכה החשמלית. החדשות הממש טובות הן כי תוך מספר שנים בלבד, כנראה שכבר נפסיק לשמוע את השאלה "מהי צריכת הדלק הצפויה ברכב?".