מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
פרשת אחרי מות תשפ"ב
וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל (טז, יז)
כתיב ״וכל אדם לא יהיה באהל מועד״. והקשה בעל 'זית רענן' מה שהקשו (שמו״ר פכ"א סי"ב) הלא הכהן גדול היה שם ואם כן היה אדם באוהל מועד, ותירצו ״כי מלאך ד׳ וגו׳ הוא״ (מלאכי ב, ז). והקשה הלא מובא שגם מלאך אינו יכול לבוא שמה, כי אצל שמעון הצדיק אמרו (שם במדרש) שכביכול בעצמו היה.
ותירץ הרה"ק רבי אהרן מבעלזא, שללמד זכות על בני ישראל ביום כיפור, צריך להיות דווקא מלאך, אבל מלאך שאינו יודע ומרגיש טעם ייסורי בני אדם, אינו רשאי לבוא לשם, רק אדם מכל השנה שהוא בבחינת מלאך והוא יודע את הניסיונות והייסורים של בני אדם, הוא יכול לבוא שם, באוהל מועד, ללמד זכות על ישראל.
כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם (טז, ל)
הרה״ק רבי אברהם מסלונים זי"ע בעל 'בית אברהם' אמר: כתיב (טז, ל) ״כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם״, אני אכן מכפר, אבל ״עליכם לטהר אתכם״.
וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (טז, לא)
ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי (ראש השנה ט.).
שמעתי על הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב בעל 'אבני נזר', שבערב יום הכיפורים היה אוכל את הסעודה עד הערב, עד שהלך כבר להתפלל, כיון שאמרו חז"ל (ראש השנה ט.) ״כל מה דמפיש באכילה טפי עדיף״. ולכן, בכל פעם לקח מעט מהפירורים שעל השולחן לתוך פיו לקיים ״כל מה דמפיש באכילה״, אבל עיקר אכילתו היתה מעט שבמעט.
וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (טז, לא)
כ"ק זקני הגה"ח רבי יצחק אייזיק יו"ט מוורשה זצ"ל, היה בסוף ימיו חולה 'בולמוס' לא עלינו. לקראת יום הקדוש, יום הכיפורים, נסע אל רבו הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע. בערב יוכ"פ לפנות ערב, נכנס כ"ק אבי זצ"ל אל הרבי לשאול מה יעשה עם אביו במשך התענית, אם יאכל בליל יום כיפור. השיבו הרבי: ״בלילה לא יאכל ואני מקבל על עצמי שלא יאונה לו שום דבר, ובבוקר תשוב אלי לשאול״. למחרת שב אבי זצ"ל אל הקודש פנימה והפעם השיב הרבי: ״אל יאכל עד אחרי תפילת שחרית״. אחר שחרית נכנס שוב אל הרבי שענה לו: ״עד אחרי מוסף״ – עד שבעזרת השם השלים את התענית ככל אחד מישראל.
דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ (יז, ד)
מה ששמעתי מכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מסטריקאוו [הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב] ליל שבת קודש פרשת אחרי-קדושים שנת תרע״א: כתיב (יז, ד) ״דם יחשב לאיש ההוא דם שפך״. ובמסורה ״וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד״ (מלכים-ב כא, טז), מלמד שאסור לו לאדם לדון את חברו לכף חובה אפילו במחשבה, ואם לאו כאילו שופך דם במעשה.
ואיתא בספרים על הפסוק (קדושים יט, יז) ״הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא״, שא הוא לשון חידוד, ובהיפך אתוון שא הוא לשון אש, שאם תוכיח את חברך ולא ישמע לך, לא תחדד עליו במחשבתך את מידת הדין, ועל זה נאמר בקמץ שפך, שמרמז לכתר, שאם דן את חברו במחשבה פוגם בכל הקומה, וזה הפירוש (שם) ״לא תשנא את אחיך בלבבך״, אפילו אם אינו עושה כלבבך, כי באמת אם זולתך טוב ועושה כלבבך אין שייך עליו לימוד זכות.
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ (יח, ג)
שמעתי מהרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע – בסעודת רעווא דרעווין פרשת אח"ק תרצ״ד בעיה"ק ירושלים – שפירש את הפסוקים (יח, ב-ג) ״ואמרת אליהם אני ד׳ אלוקיכם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו״, וזה לשונו:
"אאמו"ר הק' [הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זי"ע] דיבר בקדשו בשם הרה"ק הרבי ר' בונים מפרשיסחא זי״ע, כי האיש שרוצה לשבור את תאוותיו, יביט ויראה את אלו שהשיגו כבר את התאוות, ויראה איזה פנים יש להם, אזי בעל כורחו ימאסו בעיניו כל התאוות. ובזה פירש אבי הק' זי"ע – ״כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה״, וראיתם איזה פנים השיגו מזה המצרים, זה יגרום לכם שימאסו בעיניכם המעשים הרעים ולא תעשו כמעשיהם״, ע"כ.
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְהוָה (יח, ה)
פעם נכנס הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע אל בית מדרשו ומצא שם את שלושת תלמידיו הגדולים: הגה״ק בעל 'חידושי הרי״ם' זי"ע, הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זי״ע והרה"צ רבי הירש מגרבוביץ זצ"ל. אמר להם: ״תגידו תורה״. פתח ה'חידושי הרי״ם' ואמר: כתיב (אחרי יח, ה) ״ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״ – את החיות צריכים לתת בשביל מצוה אחת. נענה הרה"ק מאלכסנדר ואמר: את כל החיות צריך היהודי לשאוב מן המצוה.
פתח רבי הירש מגרבוביץ ואמר: כתיב (משפטים כב, א) ״אם במחתרת ימצא הגנב״ – זה היצר הרע, שהוא חותר תמיד תחת האדם ורוצה להכשילו, וצריך האדם להתגבר ולמצוא את היצר הרע ״והכה ומת״, דהיינו, להכותו עד כדי מיתה.
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְהוָה (יח, ה)
מצינו אצל רבנו הקדוש רבי ישראל מקאזניץ זי"ע, שבדרך הטבע לא היה שום רופא יודע איך הוא חי, והוכרחו להודות שהוא חי רק מחוץ לדרך הטבע, ומכל מקום היה זקן. זכותו יגן עלינו.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
