איש לא הופתע ואף גבה לא הורמה, כשהתייצב מנסור עבאס מול מצלמות התקשורת בקומת הממשלה בכנסת, והצהיר מבלי למצמץ על המשך דרכה של מפלגת רע"מ בקואליציה, בעברית רהוטה במבטא ערבי כבד.
איש לא הופתע כשהח"כ הממולח הודיע כי החליט להעניק הזדמנות נוספת לקואליציה והוא מצפה שהממשלה מצידה תעמוד בהתחייבויותיה, אך סירב כמובן לענות לשאלה הבסיסית, מה הן בעצם אותן התחייבויות ואיזה מחיר שילמו לפיד ובנט כדי שהממשלה תמשיך לשרוד. באותה נשימה הוא כמובן לא היסס לתקוף את ממשלת הכיבוש המתעללת בפלשתינים חפים מפשע, תוך התעלמות מהאוקסימורון הקסום שבדבריו.
אף אחד אמנם לא הופתע מההחלטה, אבל בכל זאת היו הרבה שקיוו בסתר ליבם שהפעם, הפעם זה יקרה והנה סוף סוף יעשה עבאס את מה שהיה מצופה שיעשה כבר מזמן, וישוב למקומו הטבעי באופוזיציה הלוחמנית נגד ממשלת הכיבוש. התקווה הזאת מפעמת בעיקר באזורי החיוג של ראש האופוזיציה ומקורביו אבל גם הם לא הופתעו כשההחלטה לבסוף היתה אחרת.
השותפות הבלתי מובנת מאליה של מפלגה ערבית בקואליציה, לא התרחשה עד היום וכשזה קרה לראשונה לפני שנה, זה היה אירוע שהתבסס על סחטנות וניצול הזדמנות. עבאס הבין ששווה לעבור על כמה מעקרונותיהן של המפלגות הערביות כי נוצרה הזדמנות לסחוט סכומי עתק והטבות מחרידות מממשלה שכל רצונה הוא להתקיים, ולהתקיים בכל מחיר. ואם זה היה הרציונל שהוביל את החיבור הזה מלכתחילה, הרי שאין סיבה שזה ישתנה גם היום. כל זמן שיש בממשלה מי שמוכן לפתוח פנקס צ'קים ולחתום עליו ללא הגבלה, אין שום סיבה שהכושי יהפוך את עורו.
ההערכות המוקדמות דיברו על כך שאם יהיה מצב ביטחוני רעוע כמו הסלמה בעזה או צורך לפעול בשטחי הרשות ביד קשה, עבאס לא יתן את זה והעסק יתפרק בקלות. אבל הממשלה הזאת הוכיחה בשנה האחרונה שהיא הולכת נגד כל היגיון, נגד כל הערכה ובניגוד לכל תחזית, לכל אחד מהשותפים שם יש רק עיקרון אחד העומד כנר לרגליו וחוץ ממנו שום דבר לא חשוב, העולם יכול להתהפך והממשלה לא תתרשם.
עבור לפיד ובנט העיקרון הוא הישרדות. במיוחד עבור לפיד, שצריך להביא למצב בו גוש בנט מפיל את הממשלה ולא הוא, כך הוא מקבל את ראשות ממשלת המעבר בתקופת הבחירות. אם עבאס יהיה זה שיפיל את הממשלה, לפיד הולך הביתה בלי כלום ולכן לפיד העביר אליו את ההתנהלות מול רע"מ והוא זה שמנהל אותה באופן חשוד ובלתי ברור כבר מאז שהחלה האינתיפאדה.
מבחינת עבאס גם כן יש רק עיקרון אחד והוא שככל שיש לו אפשרות לסחוט כסף, מעמד, הטבות ודילים שיחזקו את מעמדו ברחוב הערבי, הוא יעשה זאת מבלי להתחשב בכלום. אז גם אם היו כאלה שתהו האם מותה של העיתונאית בג'נין או פעילות צה"ל בשטחים הפלשתינים יזיזו משהו לעבאס, מהר מאוד התברר שזו תקוות שווא של אנשים נאיביים, אשר חיים עדיין במושגים של פעם, מושגים של היגיון פוליטי תיקני בסיסי מבלי להבין שהזמנים השתנו.
גם פיגועי הטרור הקשים לא יצליחו לזעזע שום דבר בממשלה הזאת. אם היתה תקווה שהטרור הנורא יגרום למישהו שם לחשוב מחדש, שוב באה המציאות וטפחה על פני כולם, במיוחד על פני אותם נאיביים החיים במושגי תקינות פוליטית ישנה שאבד עליה הכלח.
אחרי שבועות נוראים ומדממים כאלה אפשר לומר כמעט בוודאות ובאופן סופי, שהטרור לא יפיל את הממשלה. אם יריות בסמטאות בני ברק או גרזנים שהונפו על ראשי עם קדוש ברחובה של עיר לא גרמו לאף אחד למצמץ, מה עוד צריך לקרות כדי שבכל זאת משהו ישתנה? הרי גם אם נניח ח"ו ל"ע שיהיו עוד פיגועים קשים יותר עם נפגעים רבים יותר, האם זה מה שיגרום פתאום למישהו בימינה למצמץ? לחשוב מחדש? למה שהם יחשבו אז, אם הם לא חושבים כבר היום, האם גרזנים שרוצצו אזרחים תמימים זה לא מספיק כדי לחשוב? אז אם זה לא קרה עד היום, זה כבר לא יקרה.
התפנית של אלקין
על הרקע הזה פתחה השבוע הקואליציה את כנס הקיץ, בצליעה קשה. רע"מ הצליחה להחזיק מדינה שלמה במתח מבלי להכריז האם הם יואילו בטובם להמשיך את השותפות בקואליציה או לפרוש ולגרום לקריסתה. בבוקר יום שני הגיעו חברי הכנסת לבניין בתחושה כמעט אחידה: באנו כדי לסיים, התכנסנו כדי להתפזר. לאיש לא היה ספק בכך.
ההבנה שהיתה ואשר עודנה נכונה למעשה גם כעת, היא שאפילו אם רע"מ יאפשרו לקואליציה לצלוח את הגל הנוכחי, הגל הבא כבר מחכה מעבר לפינה כי לקואליציה עדיין אין 61 אצבעות. קואליציה כזאת תתקשה מאוד לתפקד לאורך זמן ולכן יש מצב שזו כבר שאלה של מתי ולא של האם.
האירוע שהתרחש בבוקר יום רביעי שינה קצת את התחושה, הקואליציה הצליחה לצלוח את המשבר, להאריך עוד קצת את ימיה ולנהל יום שלם של הצבעות, רובן בהצלחה יתרה. חוק פיזור הכנסת נמשך מסדר היום ונראה היה שדברים מתחילים להסתדר.
בנט, לפיד וליברמן מיהרו לפרסם תמונה משותפת של שלושתם מסובים באחת הלשכות ומחייכים. לתמונה נלווה הסבר שמדובר בפגישה העוסקת בתקציב המדינה לשנת 2023, אותו מנסה הממשלה להעביר כבר בקיץ הזה, לפחות בקריאה ראשונה. בניגוד לאופוריה ששררה ביום שני בלשכות האופוזיציה, הגיע יום רביעי והפך מעט את ההרגשה. פתאום נדחה הקץ, פתאום הנפילה כבר לא נראית באופק.
המהלך של רע"מ אכן מעניק לממשלה מרווח נשימה ודוחה עוד קצת את הקץ. הוא מאפשר לממשלה לעשות את מה שעשתה הכי טוב עד היום: לדלג על כל המכשולים ולהמשיך לשרוד, בלי להצליח לקדם מהלכים או למשול, העיקר לשרוד.
גם באופוזיציה מבינים זאת, אבל עדיין לא מאבדים תקווה. שובה של רע"מ לשגרה ניפצה אמנם כמה מהתקוות אבל עדיין לא מפסיקים שם לפזר אופטימיות ובעיקר לטפח את האשליות הקבועות של או-טו-טו ממשלת ימין. לתקוות הללו יש על מה להתבסס, ממשלה כזאת היא באמת ענין של זמן אבל יחד עם זאת, זה גם יכול להיות לא מעט זמן.
המטרה העיקרית של הליכוד היא לא להוריד את הנושא מסדר היום, לא לתת לקואליציה לשקוע בשגרה משעממת שתסתיר את הקיפאון בו היא נתונה. להחזיק מעל המים כל הזמן את הדיבור על קריסה קרובה, לעסוק בלי הפסקה בקשיים והכשלים הפנים קואליציוניים, לא להרפות מזה לרגע.
במבט ראשון זה עלול להיראות מעט פתטי. בסך הכל כולם כבר הבינו את המצב, הפנימו, אפשר היה לשחרר ולתת לעניינים לזרום הלאה, אבל לא כך חושב נתניהו. הוא גורם לכל שותפיו ויריביו גם יחד לדבר בלי הפסקה על הסוף הצפוי של הממשלה.
באופן טכני, לא נראית כרגע אפשרות שהממשלה תקרוס פתאום. עריקים פוטנציאליים לא נראים באופק, הטרור הנורא לא השפיע במאומה וגם הערבים ממשיכים לקלל אבל להיות שותפים. בשבועות האחרונים אוהבים לטעון באופוזיציה כי תקווה חדשה העומדת להתרסק בבחירות, עלולה לחשב מסלול מחדש ולהקים ממשלה אחרת עם נתניהו, אם איום הבחירות יהפוך לחד משמעי, אבל אירועי השבוע האחרון עוררו סימני שאלה גם על התרחיש הזה.
מהלך פוליטי אמיתי מתרחש בחדרי דיונים סגורים ולא על גלי התקשורת. בשבוע האחרון כל חברי הליכוד מדברים על האופציה בה גדעון וזאב מסוגלים לפרוש וללכת עם נתניהו, ואם הרעיון הזה מדובר כל כך ועולה כל הזמן לכותרות, הסיכוי שהוא באמת יקרה הופך לאפסי, נהיה ברור יותר שמדובר בספין על גבול משאלת לב ולא בתכנית אמיתית.
בנוסף, אלקין עצמו שינה מעט את התנהגותו בימים האחרונים. אחרי השתיקה המעיקה והמחשידה עליה שמר במשך תקופה ארוכה, השבוע הוא חזר פתאום לעניינים ונראה נוכח יותר במליאה ומסביב לה. אלקין משמש גם כשר המקשר בין הממשלה לכנסת אבל כבר מתחילת הקדנציה הוא לא ממש התערב בנעשה, זאת על רקע חילוקי דעות קשים בינו לבין יו"ר הקואליציה לשעבר עידית סילמן.
כעת אחרי שסילמן יצאה ובימינה לא ממש מצאו מי שימלא את מקומה, עבר התפקיד טכנית לידי ממלא מקומה, בועז טופורובסקי מיש עתיד אבל הוא לא עובד לבד. אלקין חזר פתאום לעניינים והתחיל השבוע לנהל שיחות עם חברי קואליציה, תיאומים בין מפלגות, התלחששויות בירכתי המליאה ובפרסה ובקיצור כל מה שיו"ר קואליציה בפועל עושה יחד עם שר מקשר.
לצד זאת, אלקין היה זה שהשיב השבוע בשם הממשלה להצעות אי האמון שהוגשו ע"י האופוזיציה והתעמת קשות עם נתניהו ועם ח"כים מהליכוד. התנהגות כזאת אינה אופיינית למי שבמקביל חושב על עריקה וחזרה לזרועות האנשים שהיום נחשבים לאויביו. אמנם על אלקין אי אפשר לדעת, הוא גם לא הראה רמזים מוקדמים כשערק במפתיע מהליכוד וחבר לסער, אבל עדיין על פי ההתנהגות בשטח לפחות, לא נראה שתקווה חדשה עוסקת כעת בחישוב מסלול מחדש.
כך שעל פניו אין לליכוד כרגע אפשרות טכנית לפרק את הממשלה ואין תרחיש הגיוני שנראה לעין שזה יקרה, כל מה שנשאר לצפות לו זה שהקשים הפנים קואליציוניים יעשו את שלהם מתוך תקווה שככל שהמשא יהיה כבד יותר עבורם, הם ימהרו לפרוק אותו.
מה שביבי ועבאס מבינים
אחת התקוות היא השותפות הטכנית שהקואליציה נאלצת לעשות עם הרשימה המשותפת, שכבר הצביעה השבוע יחד עם הקואליציה עבור אי אלו מחירים שנשמרו בסתר. בימינה לא כולם אוהבים את זה אבל אין להם ברירה. הם כבר הוכיחו שהם מסוגלים לשבת עם תומכי טרור בממשלה ולכן אין להם פתחון פה כשמעמיסים עליהם תומכי טרור נוספים רק עם זיהוי מפלגתי אחר. ככל שאיימן עודה וטיבי יהיו מזוהים יותר עם הקואליציה ויעבדו איתה, תגדל המבוכה של חברי ימינה ואולי, אולי אז משהו אצלם ייסדק.
כך או כך, כדי שמשהו יקרה יש רק עיקרון אחד שחייבים לשמור עליו מבחינת הליכוד והוא לשמור על כל זה במרכז סדר היום לא לתת לזה לשקוע, להזכיר כל הזמן כמה הממשלה הזאת קשה וכמה היא שברירית. לתת לזה שוב ושוב ביטוי ציבורי ותקשורתי נרחב, זו כל המטרה כרגע. להמשיך עם הספינים על תקוה חדשה גם אם אין מצידם שום תקוה ובוודאי שלא חדשה.
באופן פסיכולוגי, דיבורים אינסופיים לבסוף יכולים ליצור מציאות. כמו מה שמתרחש להבדיל אא"ה בישיבות, כשבחורים מחליטים ליצור אווירת רפיון בסוף הזמן, ההוא מדבר על טיול וההוא על קימה מאוחרת, עוד אחד ועוד אחד עד שכולם נכנסים לאווירה ובאמת נהיה רפיון.
זה בדיוק מה שביבי מנסה לעשות לקואליציה. לא לתת להם לשכוח אפילו לרגע את המשברים שלהם, ליצור אווירת ייאוש, אווירת קושי, להבליט את הקשיים ואת המחלוקות, בסופו של דבר משהו מזה יפעל את פעולתו, מחשבה היוצרת מציאות.
מבט על ההיסטוריה הפוליטית מלמד שממשלות לא נפלו בגלל שלא היה להן רוב בהצבעות ולא בגלל חוסר משילות. ממשלות יכלו להחזיק מעמד זמן רב בקיפאון פוליטי מוחלט. מה שבאמת הפיל ממשלות אלו התככים הפנימיים וחוסר היכולת והרצון להמשיך ולשתף פעולה יחד. ולשם בדיוק חותרים בליכוד.
רע"מ תחזיק חזק בעטיני הכסף הממשלתי, לפיד יחזיק חזק עד לרוטציה ובנט יחזיק חזק את כולם יחד. הממשלה הזאת יכולה בקלות לשרוד את כנס הקיץ, להעביר תקציב 2023 בקריאה ראשונה ולשדר בכך ניצחון, לצאת לפגרת קיץ ולחזור אחרי החגים בכוחות רעננים. לא יקרה שום דבר אם חקיקה משמעותית לא תקודם והטרור ימשיך ל"ע להכות, לא זה מה שירגש מישהו. לכן אם יש איזשהו סיכוי לזרז את נפילת הממשלה הוא רק על ידי יצירת האווירה הזאת ונטיעת התחושה הציבורית שהנה הנה זה קורה.
ובנקודה הזאת נתניהו אלוף. הוא מוכר אשליות לרוב המדינה כבר ארבע מערכות בחירות ולכן הוא מצליח שוב להראות לכולם שהנה הנה הממשלה נופלת, המשלה הזאת בסוף דרכה. התחושה הזאת תחלחל בסוף גם לתוך ספסלי הקואליציה ותחולל שם סדקים, כמו רטיבות מתחת לרצפות הבית.
ויש עוד מישהו שמבין היטב את המהלך הזה, מישהו ממולח שמדבר עברית שוטפת במבטא ערבי כבד. גם אדון עבאס מבין היטב שמחשבה יוצרת מציאות ולכן הוא מיהר לסיים את המשבר בדיוק בנקודת הזמן הנכונה.
ביום רביעי עמד לעלות לסדר היום חוק לפיזור הכנסת, חוק שהגישה האופוזיציה שדרשה להצביע עליו בקריאה טרומית. אם רע"מ היתה ממשיכה בהקפאה ולא מגיעה להצבעה, החוק היה עובר ברוב כי גם המשותפת היתה מצביעה בעדו. בהנחה ובאמת כך היה קורה, החוק היה עובר בקריאה טרומית ומגיע לוועדת הכנסת בראשות ניר אורבך מימינה.
באופן טכני, קל היה מאוד לסכל את החוק ולעצור אותו, להפוך אותו להיסטוריה. אבל גם אם החוק היה נעצר טכנית הוא היה מחולל משהו בראש של חברי הכנסת, הוא היה פועל בעיקר פסיכולוגית. אם הכנסת היתה מאשרת ברוב חוק לפיזורה, זה היה מכניס את כולם לאווירה אחרת, הלחץ המטורף על חברי ימינה מבית ומחוץ היה גובר פי כמה ומשהו בסוף היה מתחיל להתגלגל.
עבאס הבין את מה שאולי לא הבינו בנט ולפיד עצמם אבל נתניהו הבין היטב. הוא הבין שאם החוק לפיזור הכנסת היה עובר בטרומית, זה היה הופך לכדור שלג קטן שמתחיל להתגלגל במדרון, ואם הוא היה מתחיל להתגלגל כך, כל ההליכים הטכניים שבעולם לא היו מצליחים לעצור אותו.
זו היתה בדיוק נקודת הזמן שעבאס בחר לפעול. כשהוא הצהיר על סיום המשבר, הבינו באופוזיציה שאין רוב ודאי לחוק ואם הוא נופל, לא ניתן יהיה להגיש אותו שוב במשך חצי שנה. לכן מיהרו למשוך אותו בחזרה, להמתין לשעת כושר קרובה נוספת.
מבחינת עבאס הוא לא רק מנע מבוכה לקואליציה אלא הוא מנע ממנה פיגוע מתגלגל והעניק לה באמת את מרווח הנשימה האמיתי עד למשבר הבא, שיהיה בלתי נמנע אבל גם הוא לא באמת יפיל את הממשלה כל עוד הצדדים מחליטים להחזיק חזק ולדלג גם מעליו.
רק אם מישהו מהצדדים יחליט שלא ממש מתחשק לו כבר להחזיק חזק, רק אז הממשלה תיפול ובקלות יתרה. כל מה שצריך לכך זו לוחמה פסיכולוגית נכונה, רק היא יכולה לפרום את הדבק. זה כלי הנשק היחיד שיש בידי האופוזיציה בשלב זה, והיא משתמשת בו היטב ומנצלת אותו עד תום.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
בנט
אתה עלוב!!!!
נהנה בכל פעם מחדש לקרוא את הניתוח של יוסף טיקוצ'ינסקי.