חילופי המהלומות שהתחוללו השבוע בין הקואליציה לאופוזיציה סביב חוק ממדים ללימודים וגרמו אף למתיחות פנימית בתוך הליכוד, היו די תמוהות בתחילה מאחר ולא היתה כל סיבה נראית לעין שחוק שולי יחסית יגרום למהומה רבתי כזאת. רק בדיעבד הסתבר, כי המהומה המכוונת אכן פעלה את פעולתה.
נדמה היה השבוע, שלמשך שעה קלה שכחו הצדדים מהי תפקידה של קואליציה ובעיקר מה תפקידה של אופוזיציה. בכל ממשלה ובפרט בזו הנוכחית, אופן התמיכה בחוקים או ההתנגדות להם נקבע בעיקר לפי פוזיציה. תפקידה של אופוזיציה הוא להתנגד לכל חוק שמעלה הממשלה מבלי להתחשב יותר מידי בתוכנו או במהותו, העיקר להתנגד.
פעמים רבות מאוד קורה מקרה בו חבר כנסת מהאופוזיציה מרים אצבע נגד חוק שהוא עצמו היה תומך בו בעבר, או תומך בחוק שהוא עצמו התנגד לו בעבר. תופעה כזאת נעשתה שכיחה ומצויה יותר בממשלה הנוכחית כשימינה או תקווה חדשה ואפילו כחול לבן, פעלו בהרבה מקרים הפוך בדיוק ממה שפעלו והבטיחו בעבר. הלא אחד התחביבים הפופולריים של העיתונאים בקדנציה הזאת הוא לשלוף מהארכיון נאומים והצבעות מהעבר ולהטיח בפניהם של אותם פוליטיקאים שעושים כעת בדיוק את ההיפך, אבל אלה הם חוקי המשחק וכך זה אמור להתנהל.
לכן מתעצמת יותר התמיהה, מה קרה דווקא בחוק הזה שגרם למהומה הגדולה. מדובר בחוק שמבקש להגדיל את המימון שיקבלו חיילים משוחררים עברו מלגות לימודים. רע"מ לא תומכת בחוק שייטיב עם חיילים כך שלקואליציה היו שתי ברירות: או להמתין עם החוק כמו שממתינים עם עוד שלל חוקים דומים, או למצוא פתרון אחר כמו דיל שקט עם האופוזיציה תמורת קידום חוקים אחרים, נוהל שמקובל מאוד בכל קואליציה שהיא.
אבל הקואליציה בחרה בדרך השלישית שהובילה אל המבוי הסתום. היא הפכה את החוק הזה לאתגר ציבורי מתוקשר עבור הליכוד, כדי להביך את הימין ולהראות שהם מסוגלים לפגוע בחיילים ובלבד שלא לתמוך בממשלה.
משום מה, בליכוד בחרו לבלוע את הפתיון וכאילו ליפול במלכודת, למרות שהיו בעבר לא מעט מקרים בהם הצביעה האופוזיציה נגד חוקים ימניים במהותם, תמיד אפשר היה להסביר זאת ולמצוא את המוצא הדיפלומטי, אפשר היה בקלות לנהוג כך גם במקרה הזה, אבל לא זה מה שקרה. כאילו גם בליכוד חיכו להזדמנות הזאת כדי לטפס על אותו עץ ולהכות בקואליציה שלא מצליחה בכוחות עצמה להעביר חוקים המיטיבים עם הצבא.
בלשכת נתניהו פרסמו הודעה שכוונה לאוזני הקואליציה אבל בעיקר לאוזני כמה חברים במפלגה, וחשפו כי כבר התנהל משא ומתן עם גנץ על תמיכה בחוק תמורת קידום חוק אחר של הליכוד שמבקש להגדיל את המלגות ללוחמים אלא שגנץ חזר בו ברגע האחרון, בגלל כמה חברי כנסת מהליכוד שהתראיינו והביעו הסכמה עקרונית לתמוך בחוק ממדים ללימודים בגלל המהות שלו. לטענת נתניהו, גנץ הבין שהוא עשוי לקבל תמיכה גם ככה ללא תמורה ולכן נטש את שולחן המשא ומתן.
באופן נורמלי, באמת אי אפשר היה להבין מה עבר על שני הצדדים דווקא בחוק הזה, כשהחודשים האחרונים היו גדושים בחוקים משמעותיים הרבה יותר שלא גרמו לסערה כזאת. אבל כשמביטים על שאר האירועים הפוליטיים של השבוע ומזהים מה מונח שם בין השורות, מתחילים להבין בהחלט שאותו אינטרס בדיוק מונח גם מאחורי הסערה המוזרה הזאת.
ולאום מלאום
בשבוע שעבר הוחלט בצה"ל להתיר לפרסום את זהותו של סא"ל מ', קצין בכיר שנהרג בעזה לפני כשלוש וחצי שנים בפעולה חשאית שנערכה בעומק השטח העזתי, אך נכשלה כשהכוח נחשף בטעות ע"י חמאס ונאלץ לסגת. שמו ותמונתו של מחמוד ח'יר א-דין, בן העדה הדרוזית התנוססו בראש הכותרות וכאן קיבלה התקרית טוויסט לא צפוי.
שר האוצר ליברמן, הצהיר כי בעקבות התקרית יש לדעתו לתקן סעיפים בחוק הלאום ולהכניס שוויון זכויות לעדה הדרוזית שחלק גדול מבניה משרתים בצבא. חוק הלאום כזכור הוא חוק אולטרה ימני שנחקק בעבר בתמיכת ליברמן וחבריו והוא קובע כי ישראל היא מדינה יהודית עם זכויות מסוימות למיעוטים, עם מעמד מיוחד יותר לשפה הערבית באופן כללי אבל ללא כל הטבה הוגנת לדרוזים.
כעת טען ליברמן שצריך לשנות את החוק וזכה למחיאות כפיים ותמיכה נלהבת מצד מרצ, העבודה וארגוני שמאל, תופעה אירונית בפני עצמה, ליברמן שונא הערבים מעולם לא היה אהוד כל כך בקרב אותם חוגים והנה זה קורה, עוד תסמין לנפלאות הקואליציה הבלתי אפשרית הזאת.
מצד שני, ההתבטאות של ליברמן הציתה מחלוקת פנימית קשה בתוך הקואליציה. בנט, שקד, סער וחבריהם מיהרו להצהיר שהדבר לא יקום ולא יהיה, חוק הלאום הוא חוק שעבר בתמיכתם האישית והם לא מתכוונים לשנות בו אפילו פסיק, גם אם זה מאוד יעצבן את השותפים האחרים בממשלה.
שקד פתחה את השבוע בהצהרה שאינה משתמעת לשתי פנים ואמרה כי במקרה הצורך היא תשתמש בזכות הווטו שיש לימינה במסגרת ההסכם הקואליציוני ותבלום כל חוק כזה או אחר שיבקש לשנות את סעיפי חוק הלאום.
הנושא הפך לשיחת היום, ראשי המפלגות הקדישו לכך את נאומי הפתיחה של ישיבות הסיעה ביום שני, במרצ והעבודה הצהירו שאם לא ישונה חוק הלאום הם יקדמו חוקים אחרים שיעניקו שוויון לדרוזים ולמיעוטים, סער הצהיר שהנושא כלל לא פתוח לדיון וחוק הלאום "לא יבוטל ולא ישונה", כלשונו.
החגיגה הגיע לשיאה בסיעת הליכוד, שם לא חסך נתניהו את שבט לשונו ובתענוג צרוף לעג לחברי האגף הימני בממשלה שנאלצים לעמוד מול כניעה לעבאס ומול דרישה לשנות חוקים משמעותיים שהם עצמם עמלו עליהם בעבר.
בחדר סיעת יש עתיד שררה אי נוחות בולטת כשלפיד ניסה לתמרן בדיפלומטיות ולהביע תקווה שתהיה החלטה אשר תהא, לכאן או לכאן, הוא רק מצפה שהיא תהיה בהסכמה בין חברי הקואליציה וללא משברים מסוכנים מיותרים.
ורק איש אחד כאילו התעלם מהנעשה וכמעט לא התייחס לנושא הבוער כאילו זה לא נוגע אליו וכאילו לא הוא זה שהצית את האש מלכתחילה. בחדר סיעת ישראל ביתנו כוונו חיצי ביקורת ליעד חדש ומפתיע לא פחות: שר הביטחון בני גנץ. ליברמן חזר להיות פתאום הליברמן הישן, המוכר והטוב, זה שזועק כי אבו מאזן הוא מחבל, שאסור לדבר איתו ולכן הפגישות שמקיימים איתו שרים בישראל אינן לגיטימיות ואף מסוכנות.
כך בתוך ימים ספורים הצליח ליברמן לעצבן במידה שווה את כל חבריו לקואליציה מימין ומשמאל, להצית אש בביתו פנימה ולסמן שוב את הטריטוריה שלו: ימין קיצוני, חילוני קיצוני ששונא את כולם בדיוק אותו דבר ללא משוא פנים.
לשמור על הבית
והפאזל הזה נמשך. בנט המשיך את הקו הקשוח והניצי בתוך מפלגתו וניסה לשדר לכולם שהוא מנסה לעשות סדר במפלגה כדי לשמור על שלמות הקואליציה, כשבפעול גם שם ניתן לזהות את אותו אינטרס שחולל את שאר הסערות.
אחרי שיום טוב כלפון נזרק בבושת פנים מהכנסת רגע לפני כניסת השבת, ניסה בנט לחבק אותו חיבוק חזק עד כדי ריסוק עצמות, כדי להסביר שהוא לא בוגד בו חלילה אלא רק מנסה לשמור על שלמות הקואליציה, כשנוכחותו של מתן כהנא בכנסת היא חשובה בעת הזאת אחרי פרישתה של סילמן.
באופן פורמלי, גם סילמן וגם כלפון חברים עדיין במפלגת ימינה ולכן הם הוזמנו לישיבת הסיעה ביום שני. כלפון מצידו ויתר על התענוג המפוקפק ורק הקשיב מרחוק לדברי ההלל נוטפי החנופה שהרעיף עליו בנט ולהבטחות שקיבל מהנהגת המפלגה על כך שידאגו לו לתפקידים אחרים במפלגה מחוץ לכנסת.
לעומתו, סילמן בחרה כן להגיע לישיבת הסיעה אולם ברגע שהיא סירבה להתחייב לתמוך במינויו המחודש של כהנא לשר לשירותי דת, היא נזרקה מהחדר באכזריות שהותירה את כל הנוכחים בהלם. המסר לכלפון היה ברור והוא הבין שאם הוא יעז להפסיק להיות נחמד ולא ימשיך לחייך לאלה שהיכו אותו, גורלו יהיה כגורלה וגורל שניהם יהיה כגורלו של שיקלי שכבר הודח והופרש.
באופן רשמי כל זה אכן מכוון למטרת שימור הקואליציה ומניעת עריקים נוספים אבל עדיין לא ברור מה ההיסטריה שתקפה את בנט ויועציו. כלפון לא מהווה סכנה, היה אפשר בהחלט להמתין ולראות האם הוא באמת יערוק ואם כן רק אז לעשות את המהלך של פיטורי כהנא והדחת כלפון מהכנסת, בלי להתבזות ובלי לבזות. גם סילמן יושבת על הגדר והיא עצמה חוששת להישאר עריקה יחידה, הקואליציה יכלה בהחלט לנצל זאת ולהגיע איתה להסכמות על תמיכה מבחוץ או הימנעות מהצבעות מסוימות באופן שבאמת היה שומר על הקואליציה מזעזועים מיותרים.
אבל בימינה פעלו אחרת כי גם שם יש מניעים נוספים, לא רק שלמות הקואליציה עומדת לנגד עיניהם אלא גם ואולי בעיקר שלמות ימינה עצמה, לכל תרחיש שלא יבוא.
זה המשיך עם הביקורים המפתיעים של בנט מחוץ לשטחי הקו הירוק. בנט לא טרח עד כה לבקר ביישובי יו"ש שם הזעם נגדו הוא עצום וגם לא טרח לבוא לנחם אצל אף אחת ממשפחות האבלים מפיגועי הטרור. אבל השבוע הוא עשה זאת פעמיים, בביקור בישוב אלקנה שם סירבו תלמידי תיכון לפגוש אותו ובקבלת הפנים נכחו רק ילדי גן, ולאחר מכן בניחום אבלים בבית משפחתו של לוחם הימ"מ נועם רז הי"ד שנהרג בג'נין שם ספג ביקורת חריפה ומוצדקת, ביקורת ממנה ניסה להתחמק עד כה. אבל הפעם הוא החליט ללכת על זה ולספוג הכל, וזה לא קורה בגלל דאגה לשלמות הקואליציה, ממש לא.
המגמה הזאת נמשכה גם מצד רע"מ, שטרחה בתחילת השבוע לחשוף חלק מההסכמים אותם השיגה בתמורה להישארותה בקואליציה למרות גל הטרור והפעילות הצבאית בהר הבית ובריכוזים הערבים. מסתבר שעבאס דרש וקיבל היתרים לבניה עבריינית בנגב והעלמת עין מבניה לא חוקית, כמו גם תקציבי ענק ליישוב ג'סר א-זרקא שעל כביש החוף בואכה חיפה, זאת למרות העובדה שהיישוב הזה היה מוקד טרור בזמן שומר החומות.
את הפרטים הללו חשפה רע"מ מיוזמתה, אף אחד מהאופוזיציה לא עשה זאת עבורה ולא ניסה אפילו להביך את הקואליציה עם המהלך הזה. עבאס כבר הוכיח שהוא פוליטיקאי מוכשר וממולח שחושב כמה מהלכים קדימה ולא בכדי הוא בחר לעשות כך.
עבאס מתמודד עם מצוקה כפולה, עם הצורך לשמור על חברותו בקואליציה כדי להמשיך ולסחוט כספים והטבות ועם הצורך לשמר את מעמדו בחברה הערבית מול הרשימה המשותפת. הבחירה לפרסם את השלל שקיבל מהקואליציה נועדה להעביר מסר לרחוב הערבי למרות שלפיד לא יאהב את החשיפה הזאת. משום שבנקודת הזמן הזאת, מעדיף עבאס לחזק את הבייס למרות שזה ירגיז את השותפים.
קריסה בלתי צפויה
הצד השווה לכל צבר האירועים והסערות הללו שהתחוללו בשבוע האחרון, הוא שכולם מדברים על דברים שונים אבל לכולם יש רק דבר אחד בראש: בחירות.
נתניהו ניסה והצליח לתזז את כל המערכת ולגרום לכולם לדבר על סופה של הממשלה הזאת ועל היום שאחריה, למרות שבאופן ריאלי אין עדיין שום היתכנות שזה יקרה. באופן די מדהים יש לומר, היינו עדים השבוע לתופעה מופלאה בה לאף אחד לא היה עדיין מושג האם הממשלה באמת תיפול וכיצד בכלל זה יקרה, אבל כולם דיברו בשפת בחירות, כולם העבירו מסרי בחירות ובעוצמה גבוהה.
כשגנץ החליט לשים את ממדים ללימודים בראש התורן ולקדש על כך מלחמה, זה רק כדי להכין את קמפיין הבחירות הבא שלו ולהראות שהוא זה שדואג לחיילים ולאו דווקא הליכוד. בליכוד הבינו זאת וענו באותה שפה בדיוק, במלחמה נגדית שמטרתה להראות שעל מלגות לחיילים הם לא מתפשרים. הרי אפשר היה לעבור את סאגת החוק הזה בדיוק כמו חוקים אחרים אבל זה לא קרה כי כעת אף אחד לא מתעניין לא בחוק ולא בקואליציה, מה שמעניין עכשיו זה בחירות.
ליברמן המשיך את המגמה הזאת והבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא כבר עמוק עמוק בקמפיין. הוא קורץ לעדה הדרוזית ויחד עם זאת שומר על תדמית הימין הקיצוני שדבקה בו, הוא מסתכסך עם גנץ העיקר להזכיר שהוא הימני ושאבו מאזן פויה, ושהוא מוכן להיטיב עם הדרוזים רק בגלל שהם משרתים בצבא כדי להזכיר שגם החרדים פויה, כי הם לא מתגייסים, האיווט חזר השבוע לדבר בשפה הליברמנית המדוברת במבטא ששומעים רק בתקופת בחירות.
בימינה לא נותרו חייבים. הנחרצות שגילו כלפי חוק הלאום לא אפיינה אותם בחוקים קודמים בהם הם נכנעו והתקפלו מול כל דרישות רע"מ. פתאום כעת שקד מקשיחה עמדות ומבהירה שימין זה ימין ואין בכלל על מה לדבר. בנט אגר את כל כוחות הנפש שלו ונסע ליו"ש למרות הכל, ככה פתאום לראשונה מאז שנבחר, כי הוא מבין שכעת הסיטואציה שונה. יותר חשוב לחזור ולגשש ברחבי הבייס שלו, כעת זה יותר חשוב משלמות הקואליציה.
וזאת למעשה גם הסיבה להיסטריה שאופת אותו בכל הקשור להתנהלות הפנים מפלגתית. אחרי שהבין שאין לו את סילמן וגם ניר אורבך מציג דרישות ותגי מחיר להישארותו במפלגה, כמו כינוס המת"ע בשטחים ואישורי בניה בהתיישבות, בנט מבין שהחייל האחרון שנשאר לו הוא מתן כהנא ולכן כעת הוא צריך אותו לצידו, עם נוכחות במליאה ועזרה בשטח.
בנט לא צריך את כהנא במליאה כדי לשמור על הקואליציה, יש מספיק אחרים שיעשו זאת. בנט צריך את כהנא לצידו בפול טיים כדי לשמור עד כמה שניתן על המותג ימינה ועל הסיכוי להגיע מוכן לבחירות. הוא מוכן להקריב את כלפון שהיה נאמן לו ללא סייג, כלפון נחשב חלש במפלגה ואפשר בזהירות להטיל עליו את המחיר האישי להישרדותה של המפלגה.
בנט מבין שעדיף כלפון אחד ממורמר מבחוץ, מאשר כהנא אחד חזק שיישאר בחוץ ולא יביא את התועלת העצומה שהוא יכול לתרום למפלגה ולבנט עצמו. כלפי חוץ הוא יפייס את כלפון ויחבק אותו עד שישמעו את הקנאק בעצמות, העיקר שיפנה את מקומו ויאפשר לימינה לנהל את קרב ההישרדות על חייה.
מנסור עבאס מעדיף לעצבן את לפיד העיקר להזכיר לרחוב הערבי ובעיקר לרשימה המשותפת, מי כאן מביא הישגים ומי הבולדוזר שהם צריכים לראות בכנסת הבאה. וכך עובר האינטרס כחוט השני בין כלל המפלגות מהקואליציה ומהאופוזיציה, כולם החלו לדבר בחירות, אפילו שעד ליום חמישי בצהרים לאף אחד לא היה צל של מושג איך בדיוק הממשלה הזאת תיפול ולמה בכלל לדבר על בחירות, אבל כולם נסחפו באווירה ושיחקו את המשחק.
רק בצהרי יום חמישי נשמע רעש כבד, ועמוד נוסף מעומדי היסוד של הממשלה קרס בקול רעש גדול ארצה, כשבאופן מפתיע ולגמרי לא צפוי הכריזה ח"כ רינאווי זועבי ממרצ על פרישתה מהקואליציה. המשמעות היא שהשוויון נשבר לרעת הקואליציה עומדת במיעוט של 59 אצבעות.
לפי שעה לא ברור לאן זה ימשיך, נכון לשעת כתיבת שורות אלו הכל עדיין פתוח ולא ברור איזה אפקט יהיה למהלך על שאר חלקי הקואליציה אבל לכולם ברור שמדובר בתנופה ענקית של כדור השלג המתגלגל לכיוון הבחירות, כמעט באופן בלתי נמנע.
נתניהו התאמץ לדאוג שלא להוריד מסדר היום את הבחירות ואת שבריריות הממשלה, אפילו לא לרגע, מתוך הבנה שמחשבה יוצרת מציאות. והנה זה קורה ואף מכיוונים פחות צפויים. כי כשיש דיבר חזק על רפיון, אז אכן מתרחש רפיון.
כשנתניהו הצליח לגרום לכולם לדבר על בחירות, אפילו מבלי להבין מדוע, זה היה המהלך שהתניע את כדור השלג במורד המדרון. כעת, כבר יהיה קשה מאוד לעצור אותו.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
כל כנסיה שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים