הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • חכם שלמה אליעזר אלפנדארי זי”ע

חכם שלמה אליעזר אלפנדארי, ידוע בכינוי ‘הסבא קדישא’, נולד לאמו חוה ולאביו חכם יעקב, בשנת תקע”ה  בעיר קושטא שבטורקיה.

בילדותו נפטר אביו, ואמו, שהייתה למדנית גדולה, לימדה אותו תורה. בשנת תקצ”ב , כשהיה חכם אלפנדארי בן 17, נשא אישה ונולד להם בן, אולם בנם נפטר ומאז נשארו חשוכי בנים. חכם שלמה אליעזר אלפנדארי אסף אל ביתו יתומים צעירים ושימש להם כאומן.

בשנת תר”ו  בהיותו כבן 30, חכם שלמה אליעזר אלפנדארי מונה לחבר במועצה הרוחנית של הקהילה היהודית בקושטא, ולימד עשרות תלמידים בישיבה שייסד הנדיב פואה.

בשנת תרנ”ז  חכם שלמה אליעזר אלפנדארי מונה כחכם באשי לקהילת יהודי דמשק. משרה בה נשא במשך עשרים שנה, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

בשנת תרע”ז  חכם שלמה אליעזר אלפנדארי עלה לארץ ישראל, ושימש כרבה של העיר צפת.

בשנת תרפ”א  עלה והתיישב בירושלים, שם ישב בביתו בעיר החדשה ברחוב הקרוי כיום על שמו.

חכם שלמה אליעזר אלפנדארי התנגד לתנועה הציונית, לתנועת המזרחי ולאגודת ישראל. הוא כתב מספר מכתבים כנגדם התנועה, וחתם על אגרות ומנשרים כנגד הועד הלאומי, כנגד חילולי שבת ותחומים נוספים שבהם נפרצו חומות הדת בארץ ישראל.

חכם שלמה אליעזר אלפנדארי נפטר, בשיבה טובה, ביום כ”ב באייר תר”ץ , תוך תפילת שחרית, כשהוא מעוטר בטליתו ותפילין, ונטמן בהר הזיתים שבירושלים.

חכם שלמה אליעזר אלפנדארי חיבר חיבורים רבים, אך מרביתם נעלמו או נותרו בכתב יד. בין כתביו שנותרו והודפסו: שו”ת מהרש”א אלפנדארי;  ספר ‘גדולי ארץ’ – על כת הקראים, ‘אשא עיני’ – הגהות והוספות על ספר ‘מערכות דברי אמת’ לחכם יצחק בכר דוד, קונטרס ‘לימוד זכות’ – על אתרוגים מורכבים.

מכתבי הגאון רבי בן ציון מוצפי על רבינו

רבנו הצדיק נולד למשפחת גאוני ארץ, משפחת אלפנ-דארי. שהוציאה מקרבה גדולי עולם שהיו מפורסמים בספריהם הרבים ובסברותיהם הישרות. יחוסה בן אחר בן עד בצלאל בן אורי בן חור שבנה את המשכן. סבו מפורסם היה הגאון רבנו חיים אלפנדרי ז”ל שהגאון החיד”א ז”ל מזכירו בהערצה רבה. והרב עצמו סיפר באחד הימים להגאון אליהו ילוז ז”ל אב”ד טבריה, כי אמו של סבו רבי חיים נישאה לשלשה חכמים גדולים, הראשון היה בן למשפחת אבולעפיה, וילדה לו בן והלא הוא רבנו חיים אבולעפיה ז”ל המפורסם אשר בנה את העיר טבריה ונטמן בה זיע”א.

כשבעלה נפטר נישאת לשני והביאה בן ונקרא הרב חיים אלגאזי ז”ל, והיה מפליא בתלמוד ובפוסקים, ולצערינו גם בעלה השני נפטר, ונשארה עם שני יתומים הנקראים חיים, ונישאת בשלישית לבן משפחת אלפנדארי וילדה לו בן והוא רבנו חיים אלפנדארי ז”ל אשר עלה והעלה בחריפותו בתורה, ושמו יצא בכל קצווי העולם.

באחד הימים נקלעו שלשת האחים הקדושים “חיים” בספינה אחת, והים רגש עליהם, קראו לתפילה וזעקה, ועמד הראשון בתחינה ועדיין הים רגש, עמד השני ועדיין הגלים סוערים. כשעמד השלישי הוא סבו של רבנו שקט הים. כשנודע הדבר למלך תורכיה הזמינם אליו ונתן להם מתנות וסמכויות נרחבות. רבינו שלמה אליעזר נולד לאביו הרב יעקב בן הרב חיים ז”ל. אמו שמה חוה. בעיר הבירה איסטנבול שבתורכיה, משם יצאו גאוני עולם.

בהיותו ילד רך בן 6 שנים התייתם מאביו, ואמו והוא ואחותו עברו לגור בבית ההקדש הספרדי, שהיתה סמוכה למקווה הטבילה. אלא שמיד התחילו הצרות, מדי לילה היו מתעוררים לקולות מוזרים, צווחות, צרחות, יללות, ועוד קולות צחוק וגלי רעשים, אמו לא יכלה להמשיך ולסבול ואמרה לילדיה מחר אנחנו עוזבים ונלך ללון ברחוב, עד שירחמו עלינו הבריות,

ביקש בנה שלמה אליעזר מאמו שתמתין לילה נוספת, ואמו הסכימה.

בלילה לקח רבנו את מפתחות הבית שהיה למעשה מחסן, עמד מעל בריכת המים וקרא “שדים שדים, אתם יודעים שמקומכם הוא לא ליד בני אדם אלא במדברות כפי שנזכר בתלמוד, לנו אין היכן להתגורר, אם אתם עוזבים את המקום מוטב, ואם לאו הנה אמי האלמנה, ואחותי ואני היתומים, הולכים לרחוב והאחריות עליכם. כשסיים השליך את צרור המפתחות למים וחזר למקומו. וראה זה פלא מאותה הלילה שרר שקט מוחלט במקום כולו.

בהמשך הזמן עלה ונתעלה רבות בתורה, ושמו יצא לתהילה בכל העיר כולה, במהרה לקחוהו רבני העיר ומינוהו לרב בכולל של האברכים, אך בראש חודש כשהביאו את המילגה ראה והנה היא כמעט כפולה מהאברכים, סירב לקחת אותה, עד שישוו אותה עם כל המילגות של האברכים כולם.

בשנת תכ”ב התמנה לרב ראשי לעיר קושטא, והנהיג בחכמה ובתבונה את הקהילה כולה באופן מופתי. בשנת תרנ”ז התבקש להגיע לדמשק ולכהן בה כרב הראשי לכלל יהודי סוריה, תפקיד אותו מילא 11 שנים רצופות. בשנת תרס”ח פנו אליו חכמי העיר צפת והתחננו לפניו לבוא ולהיות ראש עליהם למען תיפסק המחלוקת בין הגושים השונים בעיר. בשמחה רבה קיבל עליו תפקיד אחראי זה. אותו מילא בעוצמה רבה, וקיבל עליו לא לעזוב עוד את ארץ ישראל כלל בכל תנאי שיהיה. כאן שימש אותו כשליח בית דין ועוזרו הראשי חכם נסים שבאבו ז”ל אביהם של משפחת שבבו המעטירה ורבת היוחסין והפעלים. [תקצר היריעה מלכתוב כאן עובדות מאלפות מהרב].

גם בצפת שימש בכהונת הרב הראשי 11 שנים, ובשנת תרס”ח עלה לירושלים עיר הקודש. תחילה התגורר ברחוב אבינועם ילין היכן שלימים היה בנין התלמוד תורה יבנה, ואחר כך עבר למשכן קבע לביתו ברחוב אלפנדרי בשכונת מקור ברוך, מול בית הכנסת “יגל יעקב”.

רבנים, דיינים, פוסקים, ראשי ישיבות, וגם פשוטי עם היו פוקדים את ביתו להתבשם מתורתו, כי היה בעל שכל מפליא, וככל שהזקין כן גברה גבורתו ועוזו וזכרונו המדהים, יש שהיו שואלים אותו שאלה הלכתית נדירה, והוא זוכר הכל, מצווה לשואל לטפס במדפים ולהוציא ארגז פלוני, ואומר תחפש כאן ותמצא תשובה שכתבתי קודם 80 שנה, והמעיין נדהם לראות כמה הוספות יש בכתבי היד השונים, צבע דיו אחר, קולמוס שונה, כתב יותר צלול, מפליא. הרב שכבר עבר את גיל ה – 100 זה הרבה שנים, עד שחכמי ירושלים אמרו עליו כי מלאך…. שכח ממנו.

לימים סיפר רבנו, כי סבו רבנו חיים אלפנדרי ז”ל היתה לו ישיבה ובה שישים תלמידי חכמים, והוא חילק את לימודם לכל חכם מסכת אחת מהשישים, והיה צריך לדעת אותה על בוריה, עם כל הפוסקים הנוגעים בעניניה, וגם המפרשים, וכשהיו לומדים איזה מסכת והיו פוגשים סוגיא הנוגעת לאיזה מסכת, היה מכריז לדוגמא “יעמוד חכם מסכת מנחות”. “יעמוד חכם מסכת שבת”, והיה מפרש הכל בעל פה.

הגיע ערב פסח, והרב הרגיש כי זמנו קרב, והתאווה ששישים תלמידיו יהיו אצלו. והעיר איסטנבול מחולקת לשתי יבשות, אסיה מימין ואירופה משמאל, ונהר בוספורוס חוצה אותה, ורוב התלמידים היו בחלק האסייתי, ובית המדרש ובית הרב בחלק האירופי. וכיצד יעשה? לא גילה להם הסיבה, ואמר התאוותי מאוד שנעשה יחד ליל הסדר כולנו עם נשותיכם וילדיכם, מיד קיבלו חשק ורצון רב לזכות להיות עם רבם הנערץ. והכינו כל מיני תבשילים לכבוד החג. בערב התפללו בדביקות והרב מזרזם, התחיל את הקידוש ועברו כל סדר ההגדה והגיעו לסעודה, מצה, מרור, חרוסת ותבשילים, זירזם חצי שעה קודם חצות הלילה לאכול אפיקומן, בירכו ברכת המזון ושתו שתי הכוסות.

בסיום אמר להם הרב עתה אגלה לכם סודי, הגיע זמנו למסור נשמתו למרומים, בבקשה הקיפו את המיטה במעגל כולכם השישים “הנה מטתו שלשלמה שישים גיבורים סביב לה”. קראו יחד שמע ישראל ויצתה נשמתו באחד. למחרת טמנוהו בבית העלמים בקושטא זיע”א.

ברבות הימים בימי חול המועד היו רבים משחרים לביתו, ראה כי לא יתכן הדבר שיבטלוהו מלימוד תורה, קבע נייר על הדלת ורשם שעת ביקור, באחד הימים הגיע רבה של ירושלים הגאון רבנו יוסף חיים זוננפלד ז”ל אל הסוכה וראה את הפתק, הקיש, הדלת נעולה וצעק זה יוסף חיים מבקש לשאול שאלה, והרב שקוע בלימודו ואינו שומע, המשיך הרב זוננפלד להקיש ואין עונה, הלך לדרכו. למחרת היום הגיע בשעת קבלת הקהל, ושאל מדוע הרב אתמול לא ענה לי? השיבו הרב, גם אני כמה פעמים הלכתי לכותל המערבי והרבה דפקתי ולא נעניתי.

בלילות הפסח הזדרז בעריכת הסדר, וכשסיים פתח את ביתו לרווחה, ואמר, רבים יש להם שאלות בהלכה בלילה זו, והרבנים עסוקים ואינם עונים. אני אפתח את ביתי, והיו משחרים אליו המונים עד אור הבוקר.

רבנו כל ימיו לחם מלחמות השם נגד התנועה הציונית החילונית, ונגד תנועת המזרחי, וכינה אותם בכינויים לרוב. באי ביתו היו גדולי הארץ, הגאונים הרב יצחק נסים לימים הראשון לציון, הגאון השדי חמד, הרב יוסף בבליקי אב”ד ירושלים, הרב יעקב זריהן רבה של טבריה, הרב אליהו ילוז אב”ד טבריה, הרב דוד לניאדו, הגאון כף החיים, ועוד. מכתביו בקבלה ובהלכה נדפסו שו”ת הסבא קדישא ג’ חלקים, ויש כנראה עוד בכתובים.

סיפר הרב יוסף בבליקי ז”ל באחד הימים הרב סיפר כי הוא זוכר את החידושים שאמרו בהספד על הרב עקיבא אייגר זיע”א, שאל הרב בבליקי בן כמה היה כבודו אז? השיבו הה, אתה רוצה לדעת בן כמה אנכי היום? ויעשו עין הרע חס ושלום? לא אגלה לך.

בהיותו כבן 123 שנים נחלש שלשה ימים, ובלילה האחרונה ישבו ולמדו תלמידיו בספר האדרא רבה וזוטא, סמוך למיטתו כל הלילה. בבוקר יום כ”ב באייר תר”ץ הניח תפילין קרא קריאת שמע והשיב נשמתו הטהורה לבוראה. זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל.

מתורתו

בעניין ‘צדקה ומרפא’ מחפש צד להתיר לאיש עני, שלא יבטל משמחת הרגל.

קודם הפסח בא אליי איש אחד, ובידו שק שהיה בו קמח ועשו מזה מצה. ואחר כך הרגישו שהיה בדופן השק מבפנים מעט עיסה דבוקה, והלך אצל המורה, שפה העיר חיפה, תבנה ותכונן, רב אחאי, ברוך הוא וברוך שמו, ישמרהו צורו ויחיהו, מעדת האשכנזים, והוא שלח אותו אלי, להורות לו אם מותר או לא. וראיתי שמקום הדבק היה מעט כל כך, שבוודאי אפילו אם נפל כולו כמו שהוא, יש די והותר כדי לבטל. ולפי הרצון היה הלב מהסס להתירה, משום שיש לחוש לדברי האוסרים אפילו למי שאומר שאין חוזר וניעור. אבל לאסור גם כן לא מלאני לבי, כי איש עני הוא, וגם שאינו מצוי לקנות ויהיה בטל משמחת הרגל , ולכן חשבתי אולי למצוא לו איזה צד להתירה בשופי.

[שו”ת מהרש”א אלפנדארי – הסבא קדישא, חלק ראשון, אורח חיים, סימן ט”ו, עמוד ל”ו]

בעניין ‘בין ישראל לעמים’ אוסר להעסיק פועלים גויים בשבת, אף שאינם שכירי יום.

נשאלתי מחכם אחד, בראובן שיש לו תנור בתוך העיר, ויש לו פועלים גויים שאופים בכל ימי השבוע וגם ביום שבת, אם טוב הוא עושה, שלפי דעתו, כיוון שהם מושכרים לחודש הם לא שכירי יום אלא הם בקבלנות, ושאל ממני אם אני מסכים בזה או לא. … אף שהם שכירי חודש או שנה, הדבר פשוט וברור שכשמשכירם להעסק בכל יום, שזה כמתנה עמהם שיתעסקו גם בשבת ואסור לכולי עלמא.

[שו”ת מהרש”א אלפנדארי – הסבא קדישא, חלק ראשון, אורח חיים, סימן ז’, עמוד ט”ו.]

בעניין ‘לימוד התורה’ מזהיר העוסקים בתורה, ואינם שמים לב לעורר לב העם.

מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: ש’בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה’ – שהכוונה לומר שגם על ‘הבריות’ – שהוא לשון חשיבות, והם עוסקים בתורה, אם הם שותקים ואינם שמים לב לעורר את לב העם.

אם עליהם נאמר: ‘אוי להם’ – משום שזה גם כן הוא עלבון התורה, וכל שכן בדור הזה, שהוא ‘עקבתא דמשיחא’, ותורה מונחת בקרן זווית דורש אין לה, שמעכבים הגאולה, שעכשיו צורך גדול, משום שידוע שהגאולה אינה באה כי אם דווקא בזכות העוסקים בתורה לשמה.

[שו”ת מהרש”א אלפנדארי – הסבא קדישא, חלק ראשון, אורח חיים, סימן ו’, עמוד ט”ו.]

בעניין ‘מסורת אבות’ מבקש להחזיר עטרה ליושנה, ונחמתו בעדת האשכנזים.

תינוקות של בית רבן, שהעולם מתקיים בעבורם, במקום אשר יאמר להם: ‘בני אל חי’ הם ‘בנים משחיתים’, ו’בנים לא אמון בם’. ואף מתופשי התורה, שהיה להם לצעוק ולמחות, אדרבא יש מהם שנלכדו ברשת זו בעצת יצר הרע לפי שהם מקטני אמונה, ועל זה דוו הדווים, ומי שנגעה יראת ה’ בלבו ראוי לעמוד בפרץ, ולהחזיר עטרה ליושנה. אכן זאת נחמתי כי בהיותי פה בירושלים, תבנה ותכונן, שמעתי כי עוד היום עדיין לחלוחית הדין קיימת כמו שתקנו הראשונים בקיומה של תורה, כי יש לאחינו עדת אשכנזים, כמה וכמה תלמידי חכמים, יראי ה’ וחושבי שמו, וישיבות מלאות מהם שעוסקים בתורה תדיר, בכל יום, כן ירבה וכן יפרוץ.

וגם שמח ליבי שראיתי לכמה יחידי סגולה, שנגעה יראת ד’ בלבם, שמתחזקים ומשתדלים בכל תוקף בעצת הרבנים הגאונים הזקנים, ה’ עליון יברך אותם, לכונן תמיד בחינוך הבנים והבנות על פי דרכי התורה, להרגילם ביראת ד’ ובתורה, ובדרך ארץ ובצניעות. ומרוב ענוותנותם בקשו ממני להצטרף עמהם, וכשאני לעצמי, וגם שכעת נאלמתי דומיה, החשיתי מטוב מקורות הזמן בלתי נאמן. עם כל זאת, במצווה רבה כזאת לא אחשה, הנה שפתי לא אכלא לעזרת ה’ בגיבורים מצווה גדולה כזאת, ולעורר את לב עם בני ישראל מתרדמתם, ולהשיב לב אבות על בנים לגבולם, לעבוד את ה’.

[שו”ת מהרש”א אלפנדארי – הסבא קדישא, חלק ראשון, יורה דעה, סימן כ’, עמוד נ”ג,]

בעניין ‘מנהג ישראל’ מלמד שיש לסמוך על הגדולים שלא ביטלו מנהג השתטחות על קברי צדיקים

נשאלתי מכמה אנשים חכמים, ומכללם הרב הזקן רבי ברוך דוד כהנא, השם ישמרהו ויחיהו, על מה שנהגו הכוהנים להשתטח על קברי הצדיקים, אם טוב עושים או לא. …

אולי יש מי שמלמד זכות על המנהג הזה. וראיתי להרב חיד”א בספר ‘פני דוד’, שכתב שראה בספר ‘אמרי נועם’, שהוא מחידושי הראשונים, ורבותינו בעלי התוספות, בסדר היום שכתב וזה לשונו: ‘ואם תאמר ואיך לא היו מטמאים, ויש לומר שצדיקים אינם מטמאים במיתתן’ …

האמנם, נראה שכיוון שמנהג זה הוא מזמן קדמון מכמה דורות, שנהגו כן להשתטח ספרדים, והאשכנזים לא מיחו בהם, לכן מן הראוי לתור ולחפש כדי ללמוד זכות ולמצוא סמך שלא עושים איסור. … לפי כל האמור: טוב עשו, שכל הגדולים שקדמונו שלא מיחו לבטל המנהג הזה, כיוון שיש להם על מה שיסמוכו לפי דברי כל הראשונים הנ”ל שאין איסור כלל.

[שו”ת מהרש”א אלפנדארי – הסבא קדישא, חלק ראשון, יורה דעה, סימן כג, עמוד ע”ט.]

בעניין ‘אהבת ישראל’ מלמד שיש להחזיק בידי תינוקות של בית רבן עניים

זאת מאתי באתי אל האר”ש להגיד כי ישר כי מזה זמן רב בהיותי בארץ מולדתי קושטא קאי כמו מ’ שנה מעלה ומטה, שהייתי מרביץ תורה בישראל, זכרתי ימים מקדם מנהגם של ישראל תורה, בסדר והנהגת תלמודי תורה, שכל ראשי העם וחו”ר הי”ו, כל דעתם ורוחם להשתדל בכל עוז ותעצומות שתינוקות של בית רבן יהיו לומדים בתורתנו הקדושה ולהרגילם בדרך ישרה וביראת ד’. ועוד זאת ביתר שאת, להחזיק ביד בחורי חמד אילני דמלבלבי שיצאו מהם תלמידי חכמים, ובפרט בבני עניים, כמאמרם ז”ל – ‘הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה’. ועל ידי זה היו בנינו מגודלים בנעוריהם ביראת ד’ תורה ומצוות, ובנותינו כזויות מחוטבות בדרך ארץ ובצניעות, כי כל כבודה בת מלך פנימה וחכמת נשים בנתה ביתה. ובעבור זה היה כמה ישיבות מתלמידי חכמים לומדים בכל יום, וכל בני ישראל היו שמחים ונחת רוח מהם.

[שו”ת מהרש”א אלפאנדארי “הסבא קדישא” על ד’ חלקי השו”ע. חלק ראשון, יורה דעה, סימן כ’ עמוד נ”ג]

נערך והוגש ע”י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט”א