בעת ההוא דיבר בקדשו כ"ק מרן הגה"ק מצאנז קלויזענבורג זי"ע ובכה מאין הפוגות באמרו שלעת כזאת רבתה צער גלותנו פי כמה וכמה
משל לבן מלך שסרח וגורש מעל פני אביו ולאחר שנות עינוי וסבל נתן לו אביו רשות לשוב עד איזה חורבה בסמוך לפלטרין של מלך אך אל ביתו לא יבוא ופניו לא יראה…
סוף סוף להרגיש קשר וחיבור לזמן הזה רק יראת שמים טהורה כזו מביאה הרגשת קירבה כה גדולה וואוו
אחת הכתבות הכי מיוחדות מאי פעם
מרגש מאוד
ממש מסביר לעומק עומקים ובקדושה נוראה, את הסיבה לבכיות בתשעה באב גם בימינו