בית הכנסת ליז'ענסק רמות ד'. פנינה יהודית יקרה, בית חם לה' יתברך, שאהבה, יראה ונדבה ינוחו בו. מעיין נובע של אהבת ישראל, גדלות ורוממות של ענווה ושפלות ואוויר מחיה כל נשמות.
וכעת, אוי לנו כי כבה האור, הועם הזוהר, נלקח ההוד ופנה ההדר בהסתלק מעימנו הלב היוקד הגדול כ"ק מרן האדמו"ר מליזענסק הרה"צ רבי אלימלך שיף זיע"א.
איה המילים שיתארו את החלל שנפער, את הגעגועים הטמירים, את האבל העמוק העוטף את כולנו, קטן כגדול.
כמגדלור היה לנו הצדיק, מאיר דרכנו לעבודת ה' באמת. בחום וברגש אמיתי, בלהט דקדושא ובהתחסדו עם קונו העיר את לב כולנו לחפוץ לעשות רצון ה' בלב שלם. עבודתו הפנימית והשקטה, בלי כל אמירה ותביעה, נטעה בנו מתיקות וקירבה לבורא יתברך.
שיח דבריו שמסר נאמנה בכל שבת קודש האיר נשמות כולנו באמונה יוקדת ואור המידות. ספרי החסידות, שבהם היה לומד ויגע תדיר, היו נר לדבריו והיו הם באורח פלא שווים לכל נפש, קטן כגדול, רחוק כקרוב, חסיד, ליטאי או בן עדות המזרח. ללב כולם מצא את הדרך כי אמת היתה כוונתו, שיכוונו כולם ליבם לאביהם שבשמיים.
בחרדת קודש נהג בכל מנהגי אבותיו בית בעלז ובגאון נשא כתר שורשיו המפוארים אך כל הנהגתו הייתה מיקשה נאצלת של צניעות והשקט, רחוק מן הכבוד ומן הדומה לו, ומתוך הכרה בהירה כי עמלו הוא ייחוסו. בכל מקום שמצאנו גדלותו שם הייתה תמיד ענוותנותו ושפלותו.
אחד היה בטוהר מידותיו. חמלה גדולה ויתירה חמל על כל נפש מעם ישראל. בנועם נפלא התייחס לכל יהודי, בכל מצב וזמן, ילד קטן כזקן מופלג. מה נהדר היה המראה בסיום התפילה עת עמד הצדיק ורכן באהבה לכל ילד קט בברכת השבת ובחלוקה של דבר מתיקה. שמחתו משמחת התשב"ר היתה כה חמה וכנה ולא נדע עונג מי היה גדול יותר…
שפע כבוד ואהבה אמיתית לאינסוף. מאור פניו ומילותיו החמות היו כצורי לכל נפש. בקירבתו חשנו כולנו שלוות נפש מיוחדת שנסכה כוח וטוב. לא זכר כבודו ומעמדו, לא חס על כוחו וזמנו, כולנו היינו שווים אצלו לטובה, כולנו בנים אהובים של הרבוש"ע וכך גם שלו. לא פלא כי כל אחד מאיתנו חש כמקורבו היחיד של הצדיק והחביב עליו ביותר. באהבה וברגישות פתח ליבו ללב כולם, אוזנו קשובה לכל ניע, ידו פשוטה לכל נצרך. באופן נפלא ונשגב ידע לחוש את רגשות סובביו; שמחתם היתה שמחתו, כאבם היה כאבו, נסיונם היה נסיונו והוא פעל כל שביכולתו כדי לשמח, להקל ולעודד, אם בדברי נוחם וחיזוק היוצאים מן הלב ונכנסים אליו, אם בתשורה מחממת לבב עם הקדשה מיוחדת ואם בסיוע ועזרה ממשית. תמיד ברגישות מיוחדת, בענווה מעוררת יראה ובעיקר בפשטות מעוררת השתאות והצנע לכת אמיתי.
עין תדמע ולב כל ירטוט בהעלותינו לנגד עינינו את הנהגתו היוצאת מכל גדר רגיל עם 'ילדים המיוחדים'. מיוחד ואין שני לו היה ביחסו אליהם. ליבו שפע אינסוף של אהבה אמיתית, נבע רגשות עמוקים של חמלה ורחמנות. כל שיחו ושיגו עימם ועם בני משפחתם היו בקבלה פשוטה אמיתית ובכבוד ללא כל תנאי. כמה רצויים חשו הם בקירבתו, מקום מפלט היה זה להם, פינה חמה אמיתית ונדירה בעולם ההתמודדויות הגדול. בה חשו הם חשובים, מקובלים, טובים ומיטיבים. נענה לכל משוגות ליבם בגופו ממש, מה שאלתם ובקשתם ויינתן להם. בקשב עמוק לכל צורך, בסבלנות נדירה לכל מצב ובגישה שהקרינה על כולם. כל כלל, כל סדר, כל נוחות, כל צורך, הכל בטל ומבוטל והעיקר שילד שכזה יחוש רצוי ואהוב בלי שום תנאי וגבול. היטיב להבין את עומק הנפש החבויה ואת רגשותיו ורגשי הקרובים אליו. לא ערך חשבונות, לא נרתע משום דבר, פסח על מתבקש, את מקומו עצמו פינה, את חפציו הפקיר, ההין לכל הפרעה וקול ובלבד שילד טהור ימצא מנוח לנפשו.
מה גדולה האבידה ואין לה תמורה. כה מרה נפשנו וכואבת בפרידת הצדיק, אך יודעים אנו כי הליכתנו במורשתו המיוחדת והידבקות בדרכיו הרחומות והחנונות יעלו לפניו לנחת רוח ויהיה זה כהכרת טובתינו הגדולה אליו.
זכותו יגן עלינו!
וכאן המקום לבקש מחילה אם גרמנו לו צער. ואנו בטוחים שלא הקפיד עלינו כלל ובוודאי מחל כבר בחייו.
אורי בלוי
בשם מתפללי בית הכנסת
