פרשת חיי שרה מתחילה בסיכום שנותיה של שרה אמנו "מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים", מפרש רש"י: לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק' בלא חטא, ובת כ' כבת ז' ליופי. שני חיי שרה: כולן שווין לטובה.
שרה זכתה מכיוון שכל חייה היו שווים לטובה – כל מה שעבר עליה היה עבורה הטוב ביותר.
יש שמבארים בדברי רש"י: בת ק' כבת כ': פרק ק' בתהילים הוא: "מזמור לתודה" פרק כ' בתהילים הוא: "יענך ה' ביום צרה."
אמרה שרה את מזמור כ' בתהילים בדיוק כפי שאמרה את מזמור ק' – ידעה שרה לומר מזמור לתודה גם על הצרות שפקדו אותה.
