שתי החלטות שיפוטיות ניתנו השבוע בידי בתי המשפט הגבוהים לצדק, באירופה פסק בית הדין כי יש להוציא צווי מעצר כנגד ראשי מדינת היהודים, ובירושלים פסק ביהמ"ש כי יש להוציא צווי מעצר ולשלול זכויות יסוד של נבחרת העם היהודי על כך שהם הוגים בתורה ועמליה בטהרה.
קו ישיר עובר בין שתי ההחלטות, בין העובדה שהשבוע נשלחו צווי מעצר ל- 1100 בחורי ישיבות שלא הזיקו מעולם לזבוב, לבין משלוח צווי מעצר לראשי המדינה בגין מה שהם מכנים פשעי מלחמה.
אומרים בשם צ'רצ'יל כי הקדוש ברוך הוא מתנהג עם האומות כפי שהן מתנהגות עם היהודים, ואפשר להוסיף בפרפראזה כי הוא מתנהג עם היהודים כפי שהם מתנהגים עם היהודים המקוריים = החרדים, ביום שהחליטו להושיב את בני הישיבות בבתי הכלא, החליטו גם באירופה כי ראשי המדינה יושמו בבתי הכלא, בשני המקרים אין מדובר בהחלטה מעשית אך דקלרטיבית יש לה משמעות עצומה.
שתי ההחלטות נובעות מאותו רציונל: אם אין ייחודיות לעם היהודי ותורתו, אז אין די הצדקה לעצם הישיבה שלנו כאן על חורבות הנכבה הפלסטינאית, אם אין פטור ייחודי למי שעוסק בתורה ומשמר את קיום העולם אין גם החרגה של מדינת היהודים וזכותה על ארץ הקודש ויש לדונה ככל העמים, אין ספק למשל שאם שבדיה הייתה מפציצה את נורבגיה היה אכן ראוי להוציא כנגד השבדים צווי מעצר.
כשם שאין אפשרות להסביר למי שלא מאמין בתורה חלילה, מדוע איננו מתגייסים לצבא, כך גם אין יכולת לשכנע את הגוי שלא מאמין בתורה מדוע חייו של אזרח ישראלי שווים יותר מאשר אלו של אזרח עזתי, ואיך מפציצים בניינים שלמים על אזרחיהם רק כדי להרוג אזרח בשם מוחמד דף למשל.
ידוע לי כי ההשוואה מקוממת ומכעיסה, ואולי אף אינה מדויקת, אך היא צודקת לחלוטין אם חושבים רגע על כך שהסיבה היחידה להיותנו כאן היא הבטחת הקב"ה בפרשיות השבוע, ומי שאינו מאמין חלילה בכך וכתוצאה מכך שולל את חובת קיום שבט לוי – אל לו לצפות שאומות העולם יבינו זאת, עם כל האנטישמיות הטבועה בהם.
בתשובה לבג"ץ אין טעם לנסות לשכנע מבלי לנקוט בשם השם ותורתו, וגם כנגד האג אין טעם למנות את פשעי החמאס שכן כל זה ידוע כבר, הדרך היחידה היא להכריז בגאון כי אנו כאן כתוצאה מההבטחה האלוקית, ונישאר כאן לתמיד.
בראוו! האמת לאמיתה.