צללים של אימה | יותר קל לייצר רדיפה מאשר למצוא פתרונות

1.
בריחה מהמציאות:
במדינת ישראל אין שלטון צללים, יש אזור צללים שלשני הצדדים נח להימלט אליו מאחריות

כבר זמן רב שנתניהו לא נראה זועם כל כך ואמוציונלי כל כך מול מצלמות, כמו שעשה זאת השבוע בנאום שנשא בתום דיון 40 חתימות במליאה. את הכעס והתסכול שלו ניתן היה לראות היטב על תווי פניו, על הרטוריקה, טון הדיבור ודפיקות היד הנחושות על הפודיום.

ככלל, תחושת מועקה קשה מלווה בזמן האחרון את כל מי שקצת עוקב אחר הנעשה בחדשות וכל מי ששומע על הנעשה סביב הפרשות שנקשרו בלשכת ראה"מ. הסיפורים מסמרי השיער שדלפו על מצבו וגורלו של החשוד המרכזי בפרשת המסמך שהודלף ל'בילד' הגרמני, עוררו שאלות קשות ומטרידות על מה שבאמת נעשה אי שם בחדרי החקירות.

גם אנשי תקשורת שאינם נמנים על אוהביו הגדולים של נתניהו בלשון המעטה, כבר הודו השבוע שכפי שזה נראה, מדובר בפרשה שנופחה ויצאה מפרופורציה, כך שהשמועות על מצבו הקשה של החשוד רק הופכות מחרידות עוד יותר.

לסיפור הקשה הזה הצטרף הסיפור הנוסף שלא קיבל הבלטה גדולה מידי, כשהתברר שמשליכי הזיקוקים לעבר ביתו של נתניהו בקיסריה הם פעילי כח קפלן שפעלו באופן מאורגן ומתוכנן, עקבו אחר מצלמות האבטחה ואחר כך גם קיבלו מקלט בבתי תושבים סמוכים. זהו סיפור בלתי נתפס שנחשב הקרוב ביותר שהיה עד כה לרצח רבין.

וכשמחברים את הדברים הללו מקבלים שוב את התחושה שמדינה שלמה שבויה בידי קומץ אנשים עם כוונות ברורות בכיוון אחד, כשהמצב הזה בלתי ניתן לתיקון. כבר שנים רבות טוענים בימין הישראלי, שהמדינה מנוהלת למעשה בידי דיפ-סטייט, כלומר שלטון צללים, שלטון שלא נבחר אבל מנהל בפועל את כל מה שקורה פה. האצבע המאשימה הופנתה תמיד לכיוון מאוד מסויים באזורי מערכת המשפט והתקשורת הוותיקה, שהכתיבו את סדר היום ועדיין מכתיבים את רובו גם היום.

הטענות הללו מגובות תמיד בהוכחות, בסיפורים, בעובדות ובעיקר בהצגת אבסורד מאוד ברור ונראה לעין של אפליה, אכיפה בררנית, יחס מועדף לצד אחד וחוסר שוויון משווע. חוסר הצדק וחוסר הסימטריה המוצג שוב ושוב בכל פעם מחדש, הפכו לאחד מסממני ההיכר של הימין הישראלי ולקמפיין שעבד תמיד עוד מימי הפנתרים השחורים ועד למערכות הבחירות הסוערות של נתניהו.

האפליה שהיתה בקום המדינה הפכה אט אט לכח שבעזרתו שורד הליכוד בשלטון, לכח שהפך את המצב לעובדה ברורה כיום בעיני כל ימני: השמאל עושה הכל כדי להפיל את נתניהו וכל דרך כשרה כולל פגיעה בחפים מפשע שמגיעה לעיתים גם לסכנת חיים. קיומו של שלטון הצללים של השמאל, מערכת המשפט והתקשורת, הפך לעובדה קיימת בעיני כל מצביע פוטנציאלי של נתניהו או שאר מפלגות הימין. אותו שלטון צללים קיים בצורה מאוד מאוד בולטת, מציאותית ומוחשית בקמפיינים של הימין כבר שנים ארוכות.

לא פעם נשאלה השאלה המתבקשת, כיצד הימין נמצא בשלטון כבר יותר מארבעים שנה אבל בכל זאת לא מצליח לשלוט, וכנגדה עולה השאלה המתבקשת, כיצד אותו שלטון צללים מצליח לעשות ככל העולה על רוחו למרות האבסורד הברור והשקוף לעין כל, ואם כוחו גדול כל כך, כיצד הוא עדיין לא הצליח להכניע ולמוטט את השלטון ולהחזיר את המושכות לידי השמאל.

אם באמת ניסחף למחוזות הדיפ-סטייט ונקבל את קיומו של אותו שלטון צללים כעובדה, תעלה מיד השאלה הזאת, כיצד כל מה שהוא עשה עד היום, כל סיפורי חוסר השוויון וחוסר הסימטריה, כל מקרי האכיפה הבררנית ודריסת שלטון הרוב, לא הצליחו עדיין להכריע את המערכה. נדמה כאילו זה המצב הסטטי כבר ארבעים שנה: הימין שולט ומחזק אות כוחו, והשמאל נלחם בו באמצעות מוקדי הכח. אם זה באמת היה המצב כל כך הרבה שנים, הרי שבאופן כלשהו המערכה היתה אמורה להות מוכרעת לאיזשהו צד.

אי אפשר באמת לקבוע כאן במסמרות עובדות חד משמעיות, אבל כפי שזה נראה, כדאי לחשוב קצת לפני שמקבלים את קיומו של שלטון הצללים ושלטון המיעוט כעובדה בלתי ניתנת לערעור. יש הסבר אחר הגיוני יותר ומתקבל על הדעת, שגם מסביר מדוע המצב הזה נמשך כל כך הרבה שנים ללא שינוי והכרעה.

יותר הגיוני להאמין שלמרות הרדיפה הבלתי נתפסת שעובר אותו חשוד מרכזי בחקירותיו בשב"כ, למרות היכולת של מפגיני קפלן ליידות זיקוקים לבית המאובטח ביותר במדינה, למרות האכיפה הבררנית בפרשיות ראה"מ מול שאר ההדלפות לתקשורת, למרות הכל לא נראה שבאמת יש אי שם איזשהו מרתף סודי, בו יושבים אנשים מפחידים וזוממים איך לנהל את מדינת ישראל מאחורי הקלעים, כמו שמציירים זאת אנשים מסוימים בימין.

ההסבר ההגיוני יותר הוא, שלשני הצדדים יש צורך בתהליך עצמו ולא במטרה שלו. מפלגות וארגוני השמאל מנוהלות בידי אנשים מספיק חכמים כדי להבין שאין להם באמת יכולת ורצון להנהיג את המדינה, אין להם רוב בעם וגם אם יהיה, לא בטוח שיש להם את הכח והרצון לנווט את ספינת המדינה המסובכת ביותר במזרח התיכון ואולי בעולם כולו.

למפלגות השמאל אין מועמד בולט שיכול להתחרות בנתניהו לכן הדרך הטובה ביותר לשרוד פוליטית היא להיות הצד הנגטיבי של נתניהו, לקדש את הרדיפה האישית נגדו ולהבליט אל כל מה שלא טוב בו. ביום שנתניהו לא יהיה נוכח בזירה הפוליטית, אותם אנשים יהיו אומללים כי הם מעולם לא הציגו יכולת פוזיטיבית ותוכנית עבודה סדורה מה כן בכוונתם לעשות, אלא התמקדו במה לא טוב בצד השני.

ולכן נמצא את עצמנו פעם אחר פעם רושפים מכעס על מה שמערכת המשפט, התקשורת או כל גוף אחר מעוללים לאזרחים מצד מסויים של המפה, ולא טורחים לשאול את עצמנו איך הם מעזים לעשות זאת אם כולם רואים את חוסר הצדק. האכיפה הבררנית כלפי אנשי ימין וחוסר הסימטריה בין היחס לשמאל ליחס לימין, הם לא המצאה של נתניהו לצורך הקמפיינים, הם כלי העבודה של השמאל כדי לשרוד ולהיות נוכחים בזירה. מערכת המשפט מבינה היטב שכל אזרח במדינה מבחין בחוסר השוויון ומתקומם על כך, אבל זה לא מונע מהם להמשיך בדרך זו, כי אין להם רצון להיראות צודקים, יש להם רצון להיראות, וזו הדרך שלהם פשוט להתקיים.

למרבה האבסורד, זו גם המציאות בצד השני של המפה. סביר להניח שביום שבו לא יהיו יותר פרשיות סביב נתניהו, ביום שאף אחד לא יגיד לו אתה הראש אתה אשם, ביום שבו אף עיתונאי לא יטרח להתייחס לסיפורים ביזאריים על ראש הממשלה, לשכתו וסביבתו, הרי שגם לליכוד יהיה קשה מאוד ללכד סביבו את העם. גם הימין זקוק לרדיפה הזאת כדי להתקיים וכדי לנצח עוד ועוד מערכות בחירות.

הסיפורים שטרדו את מנוחתנו השבוע, צריכים להחריד אותנו מאוד ולא סתם להטריד אותנו. האכיפה הבררנית וחוסר הצדק הם לא כל הסיפור כאן. הם חושפים את העובדה שמלבד הפגיעה בחפים מפשע, נפתח לנו חלון למציאות האבסורדית בה שני הצדדים במפה הפוליטית בורחים מאחריות ובורחים מהעיסוק במה שבאמת חשוב, לאזור הנוחות של הנצחת העוולות, האכיפה הבררנית וחוסר הסימטריה.

הסיפורים הללו חושפים שהעוול הזה הוא צורך קיומי לשני הצדדים. גם הימין וגם השמאל משתמשים בתאוריית שלטון הצללים כדי להצדיק את עצם קיומם. לשמאל אין משהו אחר להיתפס בו כדי להתקיים ולימין אין דרך טובה יותר כדי להיבחר שוב ושוב, לזכות באהדת העם ועל הדרך גם להסיט את השיח הציבורי מהמצב הנורא בארץ ומהטענות הקריטיות נגד הממשלה סביב המלחמה וכל מה שמסתעף ממנה.

אי אפשר לקבוע שבמדינת ישראל יש שלטון צללים. יותר סביר לקבוע שיש אזורי צללים, אזורים מוצלים אליהם בורחים הפוליטיקאים ממחוזות האחריות ומהשמש הקופחת החושפת עליהם את האמת. יותר קל לייצר רדיפה מאשר למצוא פתרונות. וזאת הסיבה שבמאבק כביכול ארוך השנים אין הכרעה לכאן או לכאן כי אין פה מלחמה מלכתחילה, יש כאן מצב קיומי ששני הצדדים הנציחו אותו וחפצים בהמשך קיומו. וכשזה המצב במשך כל כך הרבה שנים, ברור לגמרי שזה מגיע גם לשפל נוראי כמו שאנו רואים היום, בו חפים מפשע משלמים מחיר נורא על המשחק הטראגי הזה.

2.
איזונים בלי בלמים:
ככל שהיועהמ"שית תהיה לעומתית לממשלה, כך יגבר הרצון בימין להחזיר את הרפורמה

כאילו אין כאן מלחמה שנמשכת כבר יותר משנה וחודש, חזר נושא הרפורמה המשפטית לקדמת הבמה ולמרכז השיח. מפלגות האופוזיציה מזהירות מפני הרצון של הקואליציה להחזיר את הרפורמה ולקדם שוב את התכנית שנקברה לפני כשנה וחצי בקול רעש גדול, בשאון ליל גלנט הראשון.

למפלגות האופוזיציה נח מאוד להציג את המצב בצורה מאוד פשוטה וקליטה, לצייר בבירור שיש כאן ממשלה שמתעלמת ממצוקות האזרחים, שמתעלמת מהמלחמה וכל מה שמעניין אותה זה רפורמה משפטית והשתלטות על מוקדי הכח.

כחלק מכך, נכנס גם נושא מעמד לומדי התורה לתוך המשחק המסוכן הזה, כשבאופוזיציה בסיוע כלי התקשורת המרכזיים, מצליחים לקבוע נרטיב שקרי לפיו כל מה שהממשלה רוצה זה כניעה לחרדים על חשבון החיילים, כדי לשרוד פוליטית.

השקר הזה הצליח לחלחל כל כך עמוק עד שגם אנשי ימין רבים התחילו להאמין בו. וכך התקבע נרטיב מסוכן לפיו בצד אחד יש את האזרחים האומללים, שהולכים לצבא, משלמים מיסים ועושים טוב למדינה, ובצד השני יש את הקואליציה והמפלגות החרדיות שרוצים ברעת המדינה, מוכנים להפקיר את החיילים ואת האזרחים למען טובתם האישית הפוליטית. וזה גורם לאזרח מן השורה להאמין השקר הזה ולקבל כעובדה פשוטה: יש מצוקה כלכלית במדינה? זה בגלל שהממשלה דואגת רק לעצמה. יש הרוגים במלחמה רח"ל? זה בגלל החרדים. הצבא במצוקה? זה בגלל המפלגות החרדיות, ככה פשוט, ככה מנותק.

את השקר הזה כבר קשה להפריך ועוד יותר קשה לעצור. אבל בכל הקשור לטענות על רפורמה משפטית, עדיין אפשר לנסות ולהסביר את האבסורד. אם אי אפשר להפריך את השקר כולו, לפחות אפשר להסביר את חלקו.

בשבועות האחרונים, נדמה שהפרקליטות ובמיוחד היועהמ"שית עושים הכל כדי להזכיר לכל אזרח במדינת ישראל למה הרפורמה המשפטית קריטית כל כך. בישיבת הממשלה מדברים במפורש על הלעומתיות של מי שאמורה להיות המייצגת המשפטית של הממשלה ובמקום זאת פועלת כתובע הראשי בדיונים נגד אותה ממשלה וזה כבר מצב לא תקין בעליל.

רק השבוע התפרסם המכתב של היועהמ"שית בו היא מפרטת את הסיבות לדרישתה לפטר את השר בן גביר. מדובר בתקדים היסטורי בו יועצת משפטית של ממשלה דורשת לפטר שר, אבל הסיבות שהיא מפרטת הן עוד יותר תקדימיות. אפשר למצוא שם את הדרישה שלו להעניק גיבוי לחיילים בשדה הקרב, להעניק גב לכוחות שפעלו למניעת טרור, לפעול נגד שוטרים שהתעללו באזרחים סתם ככה ללא סיבה, ועוד מקרים מסוג זה שלדעתה של היועהמ"שית מהווים חריגה כלשהי מסמכותו.

טענות מהסוג שהיא מפרטת שם, גורמים גם למי שלא ממש נמנה על אוהביו של בן גביר – לחשוב מחדש ולנקוט צד. ואם זו הגישה של היועהמ"שית כלפי הממשלה וזו ההתנהלות של המערכת המשפטית שתפסה צד פוליטי, איזו ברירה נותרה לממשלה אם לא להרהר שוב בצורך הקריטי להחזיר את הסדר התקין על כנו ואת האיזון הבסיסי שצריך לשרור בין הרשויות. האופוזיציה יכולה להזהיר כל היום מפני תרחיש של פיטורי יועהמ"שית, אבל אם מביטים בהתנהלותה של בהרב-מיארה נראה שדווקא היא עצמה דוחפת לשם.

מדובר על אותה טעות שעשו ארגוני השמאל, כשקידשו מלחמה אישית על נתניהו אבל גרמו לכך שבמו ידיהם הם החזירו לו את האהדה הציבורית. ככל שמערכת המשפט תהיה חד צדדית ולעומתית לממשלה, כך יתעורר יותר הרצון והאמביציה בצד הימני לדבר ברצינות על רפורמה. ונותר רק לקוות שככל שתגבר ההסתה נגד החרדים כאילו הם האשמים בכל הצרות של המדינה, כך יתפקח הציבור ויתחיל לראות מצידו את המציאות נכוחה.

3.
לעג השאננים:
איך תמונה אחת יכולה להפוך לרצח אופי פסול

תמונה אחת שפורסמה השבוע, הצליחה לעורר גיחוך ואף סיפקה רגעים של קורת רוח כששר הביטחון החדש ישראל כ"ץ, תועד במהלך סיור שערך עם ראה"מ במסדרון נצרים ברצועת עזה, כשהוא חבוש קסדה שגרמה לו למראה מעט קומי.

התמונה הזאת זכתה לאלפי תגובות ברשתות החברתיות, שרובן ככולן לעג לשר כאילו המראה החיצוני והיכולת שלו להתמודד עם קסדה, זה המדד ליכולת שלו לכהן כשר ביטחון. כמו בכל סאטירה טובה, ידעו כולם לקחת את הדמות, להקצין אותה, להבליט את החלקים המגוחכים שבה וכך להציג באור שלילי את התמונה כולה.

זה בסדר לצחוק קצת על פוליטיקאים ואף רצוי לחייך מידי פעם מול תמונה קומית כזו או אחרת, אבל במקרה של התמונות הללו זה קצת יצא מפרופורציה. העליהום שעשו לכ"ץ על התמונה הזאת, חרג קצת מהכללים התקינים של הומור וסאטירה והתקרב קצת יותר למחוזות רצח האופי. כי מה יותר קל מאשר להגחיך אדם ולהפוך אותו ללא יוצלח וללא לגיטימי, דרך תמונה מצחיקה שהפכה פופולרית ברשתות.
במחשבה נוספת והוגנת יותר, יתכן שעדיף לראות שר ביטחון פרגמטי, יעיל, מתפקד ולויאלי לקואליציה אבל עם קסדה שנראית עליו כמו קריקטורה, מאשר שר ביטחון שנראה נהדר עם קסדה אבל מה שיש לו בתוך הראש עובד כמו קריקטורה.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]