אסון הסירה באילת אשר גבה את חייו של מטייל אחד ופצע אחד עשר נוספים החזיר אותי חמש שנים אחורה, לטיול בעכו בבין הזמנים.
הגענו למרינה בעכו, איפה שעוגנים כל הסירות ומתקיימים רוב הפעילויות, בבין הזמנים המקום נראה כסניף של בני ברק עם מנייני מנחה וכו', עליתי על אחת הסירות עם הילדים, לשאלתי הסבירו שלא צריך ווסט הצלה, האמנתי ועליתי.
לאחר שיט רגוע של דקותיים החל הנהג להשתולל ימינה ושמאלה למעלה למטה, לקול צרחות ההנאה של הלקוחות ולקול צרחות הפחד שלי, יש לי כאן ילדים קטנים צעקתי לנהג והם בלי אפוד ואנחנו עמוק בים, הוא צחק.
בהיסטריה ותוך כדי לפיתת המעקה הנמוך ביד אחת, הוצאתי את תעודת עורך הדין והסברתי לו שאם הוא לא מפסיק הרגע אנחנו מכאן ישר לתחנת המשטרה (אמיתית, לא של עכו), זה עזר והוא עצר וחזר לשפיות.
בדרך חזור כולם שתקו וחלקם כעסו עליי, חשבתי על כל אותם אבות שאין להם את הנשק הזה שעוצר סירות ערביות באמצע הסלתות, הגענו לחוף רועדים כולם: הילדים מהמים, האבא מהפחד, והנהג מחשש שהעורך דין הזה רציני, התיישבתי לשיחה עם הנהג והמפעיל שלו.
למה אתם עושים לנו את זה? שאלתיו, איך אתם עוברים על כל כללי הבטיחות המינימליים ביותר ולוקחים אחריות להשתולל עם ילדים קטנים בלב ים? והרי כולנו מבינים מה יקרה אם אחד מהם יחליק חלילה למים בלי ווסט.
התשובה שלו הדהימה אותי אז ומחלחלת אותי היום כל אימת שהאירוע עולה בזיכרוני, הלוואי שיתברר שהוא שיקר:
הדוסים (כך במקור, הוא לא התכוין להעליב) לא אוהבים את הווסטים הגדולים, הם תמיד צוחקים עליי כשאני נותן להם את זה, ואחר כך גם צועקים עליי להגביר עוד יותר את התנודות של הטורנדו, אתה פעם ראשונה שדוס צועק עליי למה אין ווסטים ומבקש להנמיך את הקפיצות…
יש לנו קצת מקום לשיפור בעניין המודעות לבטיחות, בשבוע הבא ניסע ברבבותינו למירון, נזכור את האסון הגדול ונזכור גם את האסונות "הקטנים" של האנשים שנהרגו בדרך הלוך או חזור מנהגים עייפים ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם, שתוליכנו לשלום ותחזירנו לחיים ולשמחה ולשלום.
כוחות הרשע בעולם מנסים ליצור תאונות
מבוימות, כולל שרפות.