רכבים רבים נוסעים במקום, אחד מהם עוצר. שני גברים (שכבר היכו ברכב את הנהג עד מוות) יוצאים לבצע את זממם.
הם מגייסים לרשותם כלי מלאכה זמינים, גרזן וסכין, באמצעותם הם מתכוונים לרצוח את מי שיקרא בדרכם. ברגל או ברכב.
הרב יונתן חבקוק יושב עם ילדיו על ספסל בגינה וקורא איתם פרקי תהילים, יונתן אבא טוב, הוא עובד לפרנסתו, אבל לא פחות מכך, הוא נותן חינם, בלי לבקש תמורה לכל אלו שמתקשים לשלם עבור העבודה.
חיוכו הרחב מהווה קונטרה לרצח האכזרי בו הוא סיים את חייו.
שתי המרצחים מגיעים מאחור וקוראים לו "בחורצ'יק" הוא מסובב את הראש והם תוקעים בו את הגרזן, יונתן לא מוכן לאפשר להם את המשך מסע הרצח, בשבריר של שניה הוא שולח את בנו ומנסה להיאבק במחבלים עד כלות נשמתו.
המחבלים לא מוכנים לוותר, הם פוצעים במצב אנוש גם את הרב בועז גול שממהר לשיעור תורה, והוא שוכב מדמם. כשועד רכבי ההצלה מגיעים זה מאוחד מידי, גם הוא איננו.
מלבדם נותרו עוד פצועים אנוש וקשה בזירה.
הסירנות והאורות המהבהבים ממלאים את הרחובות ואלעד עולה לרמת כוננות גבוהה.
העוברים והשבים לא מבינים לאן הם אמורים לברוח, לאן נעלמו המרצחים השפלים, הם פורצים לבתים באזור ומתבצרים בהם, התריסים מוגפים הדלתות ננעלות והתושבים יושבים ובוכים בהסטריה, אפילו לקבל טיפול רפואי הם מפחדים, הרחוב מאיים עליהם.
לאחר שקולות הסירנות שכחו במעט, המציאות המרה הובהרה:
שלושה גברים נרצחו, ביניהם שניים מתושבי אלעד, יונתן חבקוק ובועז גול הי"ד
הם הותירו אחריהם אלמנות ועשרה יתומים רכים.
האלמנות זועקות: "אין מי שידאג לנו, אין מי שיהווה עבורינו משענת". היתומים מבכים בלילות, מראות הזוועה לנגד עיניהם והם לא מצליחים להתאושש והדאגה מפני העתיד גם מכרסמת בילדים, הם יודעים מה היווה עבורם אבא, והם גם ידעים שיותר הוא לא יחזור.
