מול קודש הקודשים: כותל המזרח שהצמיח גדולי עולם – סיפורה של ישיבת פורת יוסף

מרן נשיא מועצת חכמי התורה וראש הישיבה חכם שלום כהן זצוק"ל עמד במשך שנות דור בראש ישיבת פורת יוסף, ותיקת עולם הישיבות הספרדי, בה גדלו רבים ממנהיגי יהדות המזרח. הרב זכה ללמוד בבחרותו בישיבה למעשה כל חייו סבבו סביב הישיבה הקדושה בעיר העתיקה.

הרב זצ"ל הוא בנו של מרן הגאון רבי אפרים כהן זצוק"ל, שכיהן בתפקיד ראש ישיבת המקובלים 'עוז והדר' ששכנה בבניין ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים. בבחרותו כאמור הצטרף בעצמו לספסלי הישיבה והתעלה בתורה וביראה בחסותו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל.

בהגיע לפרקו זכה לשאת את בתו של מרן הגאון רבי מנצור בן שמעון זצוק"ל, מרבני הישיבה, ושם המשיך ללמוד כאברך צעיר. בהמשך הוא התמנה כר"מ בישיבה, והיה שם עד ימיה האחרונים בעיר העתיקה, עד לחורבנה. בהמשך, היה ממחדשי הישיבה בסמוך לשריד בית מקדשנו, ובראשה עמד.

למעשה, תולדותיו של מרן זצוק"ל שזורים בסיפורה של הישיבה הקדושה, שהוקמה 7 שנים לפני לידתו, וליוותה אותו בכל צעד בחייו, בחיים האישיים, בעיר העתיקה והגירוש במלחמה, בגלות בירושלים המערבית, בהקמתה מחדש, ועד ימינו אנו.

ההקמה

הישיבה נוסדה לפני 99 שנה, אחרי למעלה מ-20 שנה של מאמצים. הכל התחיל כשמקורבו של הבן איש חי, ר' יוסף אברהם שלום, סוחר עשיר בן יהדות בבל שגר בכלכותא שבהודו, שקל בשנת ה'תר"ס (1900 למניינם) לבנות בית-חולים יהודי בירושלים ולשם כך התייעץ עם הבן איש חי, ואולם זה יעץ לו שבמקום לבנות בית חולים, עדיף שיבנה ישיבה, כיון שזכות הלימוד תמנע חולים מישראל.

בעקבות כך הקציב שלום סכום כסף ששימש לקניית אדמה קרוב ככל האפשר לכותל המערבי, כדי לבנות עליה ישיבה שבה ילמדו קבלה ותורת הנסתר לפחות עשרה תלמידים, במטרה לקרב את ביאת המשיח. שלום הפקיד את משה ששון על כספי ההקדש ולביצוע הפרויקט נבחר הגה"צ חכם בן ציון מרדכי חזן זצ"ל, תלמידו הקרוב של ה'בן איש חי', ששהה כבר בירושלים ועסק בהוצאתם לאור של כתבי רבו.

הקרקע הייתה שייכת לכשבעים בעלים והיה צורך לקבל את הסכמת כולם למכירתה. לאחר משא ומתן ממושך הקרקע נרכשה, אך זמן קצר אחר לאחר תחילת הבנייה, טענו קבוצה של ערבים שהקרקע שייכת להם והבנייה שוב התעכבה. מלאכת הבניה החלה כעשור לאחר מכן, אך נאלצו להפסיקה כעבור שנתיים, לאחר שפריצת מלחמת העולם הראשונה עצרה את העבודות, מאחר שהבנק ולירו, שהעביר את כספי העיזבון של שלום, שנפטר בינתיים, נסגר בזמן המלחמה. הבנייה חודשה כעבור 6 שנים, והושלמה בתוך 3 שנים נוספות.

ד"ר אסף מילס מהחלקה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן שהכין מחקר על הישיבה המעתירה מספר כי "עניין רכישת הקרקע היה מסובך ונמשך זמן, והבנייה עצמה החלה שנה לאחר מותו של התורם, ב־1912. מלחמת העולם הראשונה עצרה את הבנייה, והיא חודשה רק ב־1921 כשחודשו הקשרים עם הודו. כעת, כשבארץ ישראל ובהודו קיים אותו שלטון בריטי, נהיה הרבה יותר קל להעביר את הכספים הדרושים והבנייה התקדמה במהירות".

בט"ז בשבט ה'תרפ"ג (1923 למניינים) הסתיימה בניית הישיבה, שנקראה מדרש 'פורת יוסף', על שמו של הנדבן יוסף אברהם שלום ז"ל. המבנה כלל גם 25 דירות לצוות הישיבה, חדר אוכל גדול ומטבח משותף.

"הוא ניהל את כל הישיבה", שחזר מרן רה"י חכם שלום זצוק"ל בשיחה ל'תור הזהב' מבית 'הדרך' בכתבה לציון 70 שנה להסתלקותו לגנזי מרומים של הגה"צ חכם בן ציון מרדכי חזן זצ"ל, מקים הישיבה בפועל. "בהתחלה נבנה בית הכנסת הגדול בישיבה, אחר כך בנה עוד בית הכנסת קטן בשביל הבחורים הצעירים, כי בבית הכנסת הגדול היו מתפללים המקובלים בישיבה, על פי הכוונות. וגם עשה גינה, שתל כמה עצים בחצר של הישיבה, כדי שיהיה לברך ברכת האילנות, אף על פי שכתוב שיותר טוב לצאת מחוץ לעיר לברך, אבל שיהיה קרוב לתלמידי הישיבה לברך".

לפי עדות מרן זצוק"ל, שיטת החינוך אז הייתה נוקשה. "המשגיח בישיבה היה חכם יהודה חדד זכרונו לברכה, היה משגיח היטב, בקפדנות. אז היו עושים 'פלאקה' ברגל. מי שהיה לא מתנהג כהוגן, היה מקל ועליו חבל, מכניסים את שני הרגלים, קושרים, מביאים מקל ונותנים מכה ברגל. אני לא זכיתי לקבל ממנו מכות…"

החורבן

בשנת תש"ח פרצה מלחמת העצמאות והירדנים כבשו את עיר הקודש והמקדש, היהודים נמלטו על חייהם והפורעים הערבים הרסו את מבנה הישיבה. בית המדרש חדרי השיעורים, דירות חכמי הישיבה והספרייה רחבת הידיים עם מאות כתבי יד יחידים בעולם הפכו באחת לעשן מפויח.

לפני חורבן הישיבה הכילה ספריית הישיבה כ-3000 ספרים ומעט כתבי יד שנשמרו בחדר מיוחד. כ-1500 מן הספרים הגיעו מישיבת חסד לאברהם ובנין שלמה. אהרן מני תרם את שארית ספריית סבו הגאון רבי אליהו מני, רבה של חברון, שכללה כ-500 ספרים וכמאה חמישים כתבי יד ולספרייה הוקצה חדר נוסף.

בעצה אחת של רבני העיר העתיקה, חכם בן ציון חזן שכיהן כרב הספרדי ועמיתו הגאון רבי ישראל זאב מינצברג זצ"ל שכיהן כרב האשכנזי, יצאו שניהם לעבר קווי האויב, אל חיילי הלגיון הירדני, פעולה שהייתה כרוכה במסירות נפש של ממש, כשהירי לא פוסק אף לרגע וחכם בן ציון חזן אף נפצע בעצמו. הם הניפו 'דגל לבן' כאות כניעה, ולאחר משא ומתן הצליח להציל כאלפיים יהודים שנותרו ברובע ונפשם הייתה להם לשלל.

ביריעה ב'תור הזהב' מסופר כי "בעם נפילתה של העיר העתיקה, שלטו ידי זדים בהיכל ישיבת פורת יוסף, והעלו את היכל הישיבה באש, "וינתצו את חומת ירושלם וכל ארמנותיה שרפו באש וכל כלי מחמדיה להשחית", ובכלל זה את אוצר הספרים הנדיר שהיה בישיבה ובו ספרים נדירים, כתבי יד, בהם כתבי יד קודשו של מרן ראש הישיבה חכם עזרא עטייה זצוק"ל ועוד שכיות חמדה, חבל על דאבדין ולא משתכחין".

תשע עשרה שנה מצאו עצמם בגלות, בשכונותיה החדשות של ירושלים. חכם שלום עצמו התגורר עם הוריו ברחוב חגי, בחצר בית הכנסת 'שמש צדקה', ולאחר מכן בשכונת קטמון, שם הקים את ישיבת 'פורת יוסף קטמון'.

חורבנה של ישיבת פורת יוסף, השפיע בצורה קשה על חכם בן ציון חזן, שמסר את נפשו על הקמת היכל הישיבה, והדבר פגע בבריאותו ובכוחותיו. אך יחד עם זאת, הוא אזר כוח על מנת לדאוג שהישיבה תמשיך בפעילותה ללא הפסקה, בימים בהם התפזרו התלמידים בבתי הכנסת השונים בשכונותיה של ירושלים.

מנהלי הישיבה ובראשם הגאון הרב עזרא שרים לאפוטרופוס לנכסי נפקדים וקיבלו עבור הישיבה מבנה ערבי נטוש בשכונה. במקום הוקמו תלמוד תורה ופנימייה, והונחה תשתית להקמת ישיבה, במתכונת הישיבה בעיר העתיקה.

"אחרי שיצאנו מהעיר העתיקה ונחרבה הישיבה", סיפר מרן. "לא היה מקום לישיבה והיינו מפוזרים בכמה בתי כנסיות בירושלים. אני הייתי לומד בבית הכנסת על יד שוק מחנה יהודה. היינו אז גרים בשכונת קטמון, ובאים כל יום מקטמון לבית הכנסת שם ללמוד".

בחג החנוכה של שנת תשט"ו הונחה אבן הפינה לישיבה החדשה בשכונת גאולה בירושלים. הגאון הרב עזרא עטייה זצוק"ל אמר במעמד: "היינו לפני שמונה שנים ב'יוסף איננו', עכשיו אנחנו ב'עוד יוסף חי".

מרן הגר"ש זצוק"ל נשאר עם הישיבה הקטנה יחסית בשכונת קטמון, שהמשיכה לעמוד על תילה עד השנים האחרונות. כמה שנים לפני מלחמת ששת הימים לאור הביקוש הרב ללימודים בישיבה, הוחלט לבנות לישיבה "קריית חינוך" חדשה בדרום מערב ירושלים, סמוך למגרש בו הוקם מלון הולילנד. לבסוף, התוכנית לא יצאה לפועל, מאחר שמיד לאחר המלחמה הוחלט לחדש את הישיבה בעיר העתיקה. גם לאחר שהוקמה מחדש הישיבה בעיר העתיקה, המשיכה הישיבה בגאולה להתקיים בנפרד והיא עומדת ומפארת את מרכז העיר ירושלים החרדית.

החזרה

לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט, ביוזמת ובדחיפת מרן ראש הישיבה זצוק"ל, לבנות מחדש את מבנה הישיבה בעיר העתיקה, במקום בו עמד מבנה הישיבה לפני שנהרס. אבן הפינה לבניין המחודש של הישיבה הונחה בי״ט באייר תשכ"ט, כשנתיים אחרי שחרור העיר מידי האויב הערבי.

בניית מבנה הישיבה החדשה התארכה מספר שנים, עקב קשיים בגיוס כספים להקמת המבנה. באותה עת הממשלה עודדה את פיתוח העיר, אף שבראשה עמדו מפלגות השמאל. ראש הממשלה יצחק רבין ביקור באתר הבנייה והבטיח שהממשלה תסייע בהשלמת הבנייה.

בשיחה נדירה ל'משפחה' סיפר מרן זצוק"ל על הקמת הישיבה מחדש, עת נפערה מערה באתר הבנייה. "פתאום ראו באיזה צד שכאילו הרצפה נבקעה ויכולים לראות את כלי המקדש הראשונים. מיד סתמו את זה. התפלאנו כששמענו את הדבר הזה. אני לא יודע איך נבקעה הרצפה, אני לא יודע מה קרה".

הרב נועץ בראשי הישיבה בשכונת גאולה, מרנן הגר"י צדקה והגרב"צ אבא שאול, והם סיפרו שמערה זו כבר נגלתה בעת הקמת הישיבה הראשונה בידי הגרב"צ חזן.

לדבריהם של ותיקי 'פורת יוסף', מי שחשף אז את המערה היה השמש של ישיבת 'פורת יוסף', חכם מימון סודרי שמו. חכמי הישיבה הורו לו לסתום את הפתח והוא הספיק לשמור חופן מטבעות עתיקות שנשמרו במשפחה. בעקבות זאת החליטו ראשי הישיבה על סתימת המערה מחדש, ולו בשביל למנוע גישה של טרדנים וסקרנים שיפריעו ללימודי הישיבה.

כותל המזרח

ישיבת פורת יוסף היא ישיבה אשר נחשבת ל'ספינת הדגל' של עולם הישיבות החרדי-ספרדי ונחשבת לוותיקת עולם הישיבות הספרדי בה גדלו רבים ממנהיגיו. בין בוגרי הישיבה בולטים רבנים שעיטרו לאורך השנים את כותל המזרח של עולם התורה בארץ ובעולם.

כבר עם הקמתה נחשבה לישיבה יוקרתית. בתקופת המנדט הבריטי, הייתה מהעשירות ומהמבוססות יחסית בישיבות ארץ ישראל, כך שיכלה לתגמל בצורה נאותה את רבניה, שגם גרו בדירות שהוקמו בסמוך לישיבה. מרבית רבני ותלמידי הישיבה היו מיוצאי קהילות בגדאד וחלב.

במחקר של דר' מילס עליו הוא מספר ב'מקור ראשון' הוא מגלה כי בניגוד לשנים הראשונות, היו גם שנים קשות, שהכניסו את ראשי הישיבה לדילמה קשה. "בגלל ירידה בערך הכסף ההודי הישיבה נקלעת לקשיים כלכליים. פרנסיה כבר לא מסוגלים לשלם מלגות קיום לכולם, אבל התורם קבע כלל ברזל שלפיו רק מכספו יכולה הישיבה להתקיים, וממש בלשון שבועה הוא אוסר על קבלת תרומות אחרות מכל סוג שהוא. הצוואה הזו הייתה כתובה על בימת בית הכנסת, ואנשי פורת יוסף החשיבו אותה מאוד. כשהמצב הכלכלי נהיה בלתי אפשרי הוציאו הרבנים היתר והקימו קרן לאיסוף תרומות, תחילה כדי לממן ארוחת ערב שתאפשר להרחיב את שעות הלימוד בישיבה, ואגב כך גיוס כספים לישיבה עצמה".

אף על פי שבישיבה הדגישו יותר את הפסיקה ההלכתית, בראשית שנותיה התקיים במסגרת הישיבה כולל קבלה 'עוז והדר'. אחד התלמידים בו היה המקובל הגרון רבי יצחק כדורי זצוק"ל, כמו גם אביו של מרן נשיא המועצת זצ"ל.

החופשה בישיבה קצרה יותר מחופשת בין הזמנים הנהוגה ברוב הישיבות. בימי כהונתו של מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל גם זה לא היה והבחורים יצאו לא יצאו כלל חופשה בבין הזמנים, רק בימי החגים, וכן טיול בט"ו באב וכן מספר ימים לפני ר"ה.

בין אלפי תלמידיה ניתן למנות את הבאבא אלעזר זצוק"ל, הגאון חכם יצחק אבא שאול בעל 'שמחה לאיש' יבלחט"א, בראש "בד"ץ בני ציון" הגאון הרב בן-ציון מוצפי שליט"א, חכם הרב יצחק אבא שאול שליט"א, ומייסד 'הידברות' הגאון הרב זמיר כהן.

גם מרבית ראשי ישיבה לדורותיהם למדו בעצמם בישיבה. ביניהם, מרן הגאון רבי בן-ציון אבא שאול זצוק"ל, הגאון הרב יעקב חי ציון עדס זצוק"ל, הגאון הרב משה צדקה יבלחט"א, הגאון הרב יהודה מועלם זצוק"ל, הרב שבתי אטון שהיה משגיח בישיבה,

גם מנהיגי ישראל, בראשם מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, הרב הראשי לישראל לשעבר הגאון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, הגאון הרב חיים דוד הלוי ששימש כרב הראשי של תל אביב-יפו, הגאון הרב דוד שלוש שהיה רבה הראשי של נתניה, המקובל הגאון רבי יצחק כדורי זצוק"ל, הגאון רבי עמרם אבורביע שכיהן כרבה הספרדי של העיר פתח תקווה, ועוד צדיקים גדולים למדו בישיבה.

עוד נמנים בין תלמדיה הבולטים של הישיבה מרן הגאון רבי שמעון בעדני שליט"א, הרב הראשי ליהודי איראן בישראל הגאון הרב משה כהן שאולי זצוק"ל, רבה הראשי של פנמה הגאון רבי ציון לוי זצוק"ל, הגאון הרב יעיש דבדה מרבני העיר בית שמש. להבדיל, גם ראשי ש"ס בהווה ובעבר, אריה דרעי ואלי ישי, למדו ישיבה.

מעניין לציין כי מועצת חכמי התורה של ש"ס, שהוקמה עם ייסוד המפלגה, הייתה מורכבת כולה מבוגרי או רבני הישיבה. כמובן נשיא המועצת הראשון לציון מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, מרן חכם שלום כהן זצוק"ל, מרן הגאון רבי שמעון בעדני יבלחט"א, הגאון הרב גבריאל טולדנו זצוק"ל, והגאון הרב שבתי אטון זצוק"ל. גם הגאון הרב משה מאיה שליט"א, שמונה לימים לחבר מועצת, למד בישיבה.