היום שלאחר החג נקרא "אסרו חג" על שם הפסוק בתהילים, "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח". דרשו חז"ל: קשרו (איסור לשון קשר) יום נוסף אל החג, ומעלת דבר זה היא כבהמות המוקרבות על המזבח. ולכן אמרו "כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה – מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן".
בספרי החסידות נאמר שכאשר יוצר האדם מן החג, עליו לשים אל לבו, עם מה הוא יוצא מהחג אל ימות החול. ועל כך נאמר אסרו חג בעבותים, תקשרו את החג בעבותות חזקים, שלא יישכח ולא ייעלם, אלא שישאר ממנו רושם גם לימי החולין.
"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" (תהילים לב). בספרים נאמר כי מדובר על העת שיוצא האדם מהחגים, והוא מתפלל "רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" – שבעת חזרתו לשגרת החיים, יוכל להישאר בהתרוממותו ובהתעלות, ולא יפול שוב לעוונותיו עליהם שב בתשובה בימים נוראים.
מובא בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק זיע"א, כי אם היה האדם יודע עד כמה הוא נקי וטהור אחרי יום כיפור, היה נלחם בכל כוחותיו שלא לחזור והתלכלך שוב.
היה אומר הרב שמשון פינקוס זצ"ל, כי האדם צריך להאמין שהוא יצא בריא ונקי לחלוטין מהימים הנוראים, ואף אם אינו מרגיש שינוי,הרי ידוע שלרפואה לוקח זמן עד שהיא מגיעה אל הפצעים החיצוניים. ואם יאמין האדם שהוא בריא, ישתדל שלא לחזור לסורו.
