מוטי נולד עם אוזן אחת בלבד. כשהיה תינוק קטן הוא כמובן לא הרגיש בחסרונה, כשהחל לגדול, השיער כיסה את המום, אבל כשהגיע לגיל שלוש והגיע זמן החלאקה, ההורים הבינו שהם בבעיה רצינית.
"ברגע שהשיער יורד, המום בולט בכל העוצמה", מספרת אמו של מוטי. "עד אז הקפדתי שהשיער יכסה את החלק הזה, לא עשיתי לו קוקו, למרות שזה הביא כינים ושזה היה מאוד לא נוח, אבל לפחות ההרגשה היתה שהוא ילד ככל הילדים.
כדי לעזור למוטי בן השש לקבל אוזן חדשה הקליקו כאן
"ניסינו לדחות את החלאקה כמה שאפשר", היא מספרת, "רק בגיל שלוש וחצי גזזנו את מחלפות ראשו, כי כל הילדים בגן כבר היו עם פיאות והוא הרגיש לא בנוח בגלל השיער.
"אבל ברגע שירד השיער, צץ ועלה המום, והוא התחיל לשאול שאלות, בהמשך פיתח בושה עזה.
"היום מוטי כבר לא מתבייש באוזן שלו כשהוא נמצא בכיתה , בתלמוד התורה. כולם כבר מכירים אותו ולא מסתכלים על זה באופן יוצא דופן. אבל לבית הכנסת הוא לא אוהב ללכת, והוא ממש מתבייש לעלות על אוטובוס, כי הוא מרגיש שכולם מסתכלים עליו!".
כשנולד אמרו להם שבגיל 12 יהיה אפשר לבצע השתלה, והם חסכו כסף כמיטב יכולתם. בהמשך השתפרה הטכנולוגיה הרפואה התקדמה, ולמרות שהוא רק בן שש, כבר אפשר לבצע את הניתוח. הם קבעו תור והחלו להיערך לניתוח, אבל גם אחרי שהמשפחה התגייסה לסייע, וגם אחרי שהציבור החל לתרום ולעזור להם, הכסף שהושג עדיין עומד על כמחצית מהסכום הנדרש.
"אנחנו פונים ללב של עם ישראל", אומרת אמא של מוטי בקול רועד, "תחשבו איך מרגיש ילד שחסרה לו אוזן כשהוא עולה לאוטובוס וכולם מסתכלים עליו. ההרגשה היא נוראה! לא פחות. זה סיוט אמיתי, חייבים לעזור לו לעבור את הניתוח, אנחנו לא יכולים לוותר על זה, וכל דחייה רק מעמיקה את הצלקת הנוראה שזה עושה לו בלב. תחשבו על ילד שיש לו סרט, במקום אוזן. על ילד שלא שומע אם מכשיר השמיעה מנותק. אני מבקשת בכל לשון של בקשה ותחינה, תעזור למוטי שלי, תרמו בבקשה לקרן המיוחדת, כדי שהילד שלנו יגדל בריא בנפשו ובגופו".
