האחים הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס הורוביץ בעל ה"הפלאה", באו אל רבם המגיד ממעזריטש, והקשו על דברי המשנה (ברכות ט, ה) "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה". שאלו האחים, כיצד ניתן להגיע לדרגה כזו, שיברך אדם על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה?
אמר להם המגיד כי תלמידו הרבי ר' זושא מאניפולי (נלב"ע ב' שבט תק"ס) יוכל לענות להם. הלכו התלמידים וחיפשו את רבי זושא. הם מצאו אותו גר בבית רעוע שהדלות זעקה ממנו. שאלו אותו התלמידים את שאלתם, ורבי זושא תמה מאוד. "איני יודע מדוע המגיד שלח אתכם אלי, מעולם לא היה לי רע בחיי, כל שאיני יכול לענות על שאלתכם"…
תשובה דומה הייתה לרבי זושא כשנשאל על עניין קבלת ייסורים בשמחה, והשיב: "מעולם לא היו לי ייסורים"…
נצטוינו : " סור מרע ועשה טוב" – יש רע בעולם.