יהודי הגיע אל המגיד הרה"ק רבי מרדכי מטשערנוביל (נלב"ע כ' אייר תקצ"ז) וקונן על מר גורלו, כי השקיע את כל כספו וטרחתו בזריעת שדהו, אבל הגשם מתבושש לבוא, וכל השקעתו יורדת לטמיון.
הוציא המגיד את החומש והחל לקרוא את הפסוקים: אם בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם, ונתתי גשמיכם בעתם וגו'.
יצא היהודי מחדרו של הרבי בלב דואב, לא זו בלבד שהרבי לא הושיע אותו, עוד האשים אותו במצבו.
תוך כדי שהוא מהרהר על מצבו, ראה יהודי זקן המבקש להיכנס אל חדר הרבי והגבאי עוצר אותו באמרו לו כי הרבי הלך לנוח קמעא. אך אז נפתחה דלת חדרו של הרבי והרבי אמר לו, הרי זקן הוא ואינו לפי כבודו לדחותו.
פנה הרבי אל הזקן ושאלו למקום מגורו. אמר לו הזקן שהוא דר בסאסוב. שאל אותו הרבי אם הכיר את הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זיע"א. ודאי – ענה הזקן – הרי הסתופפתי בצלו ונהניתי לאורו. ביקש ממנו הרבי שיאמר איזו אמרה טהורה מרבו. פתח הזקן ואמר: בפרשת המן נאמר "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא", פירש מורי ורבי מסאסוב : כך אמר להם הקב"ה לישראל: הנני נותן לכם את מזונכם דבר יום ביומו, למען אנסנו – כדי להגביה אתכם (מלשון נס להתנוסס), הילך בתורתי אם לא – בין אם ילך בתורתי ובין אם לא ילך, תמיד אתן לכם את פרנסתכם.
כששמע המגיד מטשערנוביל פירוש זה בשם הרה"ק מסאסוב, קרא אליו את היהודי שנכנס אליו ראשון ואמר לו: השמעת מה שפירש הרב מסאסוב? הקב"ה מפרנס גם את מי שאינו הולך בדרכי התורה. שוב אפוא לביתך וה' יושיעך.
את המעשה באר הרה"ג ר' שמעון שפיצר שליט"א, כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים. לאחר שהאדם בא להכרה שחוסר פרנסתו בא לו מחמת קלקול דרכיו, ומכניע את לבו בהבינו שעליו לחזור בתשובה, או אז הוא נעשה ראוי לקבל שפע מן השמים הגם שעדיין לא תיקן את דרכיו. תחילה על האדם לדעת את הנאמר בפרשת בחוקותי, ואז כשהוא כבר יודע את האמת והיא משתרשת בלבו, יאמרו לו כפירוש הרה"ק מסאסוב, שהקב"ה טוב ומטיב ומשפיע פרנסה גם למי שאינו ראוי לקבל.
