יום ב' בסיון מכונה בשם "יום המיוחס", מחמת שביום זה התחדש יחוסם של בני ישראל, כאשר נאמר להם: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ…"
בגמרא מובא כי דברים אלו לא נאמרו לבני ישראל מיד עם בואם להר סיני בראש חודש סיון, מפני שהיו חלשים מהדרך.
יש שמבארים: היות והוא חל בין ראש חודש סיוון לשלושת ימי ההגבלה, אף לו יש חשיבות, כפי המובא במסכת תענית: "הואיל ומוטל בין שני ימים טובים – עשאוהו כיום טוב עצמו".
טעם נוסף מובא לשמו של יום זה, שביום בשבוע בו חל ב' סיון, יחול גם יום הכיפורים – עליו נאמר "יום מימים הוחס".
בספר "ישמח ישראל" כתב: ביום זה הגיע עם ישראל לתכלית ההתבטלות אחד בפני השני, שזו המעלה וסגוליות המיוחדת של עם ישראל, על כן נתייחסו ביום זה במעלתם המיוחדת. לפי שבראש חודש באו למדבר סיני שם נאמר: "ויחן שם ישראל נגד ההר", ודרשו חז"ל במכילתא: "כאיש אחד בלב אחד", דהיינו אחדות שלימה בתכלית ההתבטלות של איש לרעהו, על כן ביום המחרת היו יכולים להגיע לרום חשיבותם וייחוסם להיות לעם הנבחר כעם סגולה.
