אדם כי ימות באוהל: כך נראה השיעור האחרון של מרן זצוק"ל ממיטת חוליו

מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל בן ה-100 מסר את השיעור האחרון בגמרא בעיון ממיטת חוליו במחלקת טיפול נמרץ במרכז הרפואי 'מעיני הישועה' – יממה בדיוק לפני שנפטר, כאשר מרן זצוק"ל לא מפסיק את העברת התורה לדורנו, כפי שהתחיל לפני שמונים שנה.

בני ביתו גם מפרסמים את הפתק בו כתב את השיעור של יום שלישי בכוחותיו האחרונים, רגעים לפני שנפטר. "לא זכינו ועלה רבנו למרומים למסור את השיעור ליושבי מתיבתא דרקיעא", אומרים בני ביתו.

השיעור השתתפו מספר מצומצם של תלמידים, ושניים מהם, רבי ישעי' גינזבורג ורבי צבי הירש ליפקוביץ, שחזרו בשיחה המתפרסמת הבוקר בביטאון 'יתד נאמן', תוך שהם פורצים בבכי, את השיעורים האחרונים, במחלקת טיפול נמרץ:

השיעור נאמר באותה בהירות, צלילות ועומק העיון בו נאמרו השיעורים בשנים האחרונות. גם כששעון הגוף כבר תקתק בקצב שאין ממנו מנוס, הוא לא יכל למנוע את צלילות הראש לאורך הזמן האמיתי שבו אין לשום טרדה דריסת רגל. מרן שקע בעומק העיון, עם המפרשים, ראשונים ואחרונים, וכשהעקוב היה למישור, עלתה על פניו נהרה.

השיעור נמשך כרבע שעה, בסנהדרין דף ו' א' בדין דיין שטעה, שלמרות ש"דינו דין" ו"מה שעשה עשוי", אבל צריך לשלם – כיצד מסבירים את הסתירה הזו? מרן זצוק"ל דיבר בלהט שכבה אך מעט בשל הקול החלוש, הביא ראיות מב"ק בדין הפקיר שורו, ועיין עם שומעי לקחו בדין של "המוכר שטר לחבירו וחזר ומחלו, מחול". עוד האריך בזה לחדד את הסתירה כתקווה שביום המחרת סימן השאלה יהפך לסימן קריאה והפשט לאמיתה של תורה ימתיק את קשיי השעה.

ביום שני שוב נכנסנו בשעה 12.30. מרן ישב על הכורסה הרפואית, לבוש בבגדיו, וענוב בעניבה – כדרכו, לכבוד התורה לכבוד הגמרא הקדושה. כיון שהוראת הרופאים היתה שאפשר לשאול שאלות, לכן לא פחדנו לשאול. תוך כדי הלימוד, לא היה נראה שקשה לו, למרות שהגוף כבר לא קיים והנפש והרוח בלבד הם המדברים. הגנרטור הגשמי כבוי לחלוטין ורק בטריית הרוח היא שהתניעה את השעה הגדולה. מרן היה נראה שרוי בתכלית האושר כשהוא שוחה במעמקי העיון, בצלילות הדעת, בהיקף כל הסוגיות.

תוכן השיעור היה המשך. ומרן דן בעומק העיון האם הדיין שחייב, זה מצד מזיק או מהלכות דינא דגרמי, והביא את דברי התוספות בסנהדרין דף ל"ג והתוספות בבבא קמא דף ק' ועוד, והוכיח מדבריהם כי שיטת הרא"ש והתוספות, שניהם סבורים שהדיין חייב כמזיק גמור, ולעומת זאת, שיטת הרי"ף והרמב"ם שהוא חייב רק מצד דינא דגרמי, ואחרי שהרחיב אמר: "עד כאן הכנתי", והשיעור הסתיים.