“בשלושה ועשרים בו”: היום בו כותבים סופרי המלך על עם מדרכי

“וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים, וכו’ אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם, לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים, וּשְׁלָלָם לָבוֹז”. (מגילת אסתר ח,ט)

בספר ‘מקור חיים’ כתב כי ביום זה יש לזכור נס פורים ולהרבות בו שמחה.

בשב”ק כ”ג סיון תשמ”ג אמר כ”ק האדמו”ר מליובאוויטש זצוק”ל:” בכ”ג סיון מידי שנה בשנה נקראים סופרי המלך – מלכו של עולם, והם כותבים ככל אשר ציווה מרדכי, שהוא כל אחד ואחד מישראל, “עם מרדכי” שהוא נעשה המצווה מה לכתוב, היינו שכל אחד ואחד מישראל נעשה בעל- הבית על כללות הנהגת העולם כך שכל העניינים נעשים בהתאם לרצונו”.