הוא כבר היה נער בוגר כשהכיר את בוקרו. הרב נריה איסחקוב עשה את כל הדרך לחיי התורה והמצוות, מתוך אהבה גדולה שאהב את הבורא יתברך, ומתוך רצון לעשות את רצונו.
את ביתו הקים עם רעייתו, מלכה, גם היא עשתה כברת דרך ארוכה לא פחות, כדי לשמח את השם יתברך ולעשות את רצונו.
ביחד הם הקימו משפחה לתפארת. שמונה ילדים וילדות, זרע ברך ה'. הגדולה בת 16, והקטנה זה עתה נולדה… רק לפני שלושה חודשים.
לפרנסתו עבד כספר, הוא היה עובד במספרה שלו במשך חצי יום, ואת החצי השני של היום הקדיש ללימוד התורה: "חציו לה' וחציו לכם". חיוך תמידי האיר את פניו, ולא בכדי, משפחה יפה וטובה שכזאת, בהחלט צריכה לשמח את העומד בראש.
ידידי המשפחה מספרים שכשנריה חלה, הם כבר ציפו לילד השמיני. "הם לא היו בלחץ", הוא מתאר, "כל הרופאים שידברו איתם אמרו להם שזה משהו קטן, צריכים טיפולים אבל סיכויי ההחלמה גבוהים במיוחד ואין שום סיבה לדאגה…
"אבל הטיפולים לא עזרו. פשוט לא השפיעו עליו, ואם כבר כן השפיעו זה היה לרעה. המצב הלך והתדרדר במהירות, כעבור שנה הכל קרס, הוא כבר היה תקופה בטיפולי דיאליזה, הכליות לא תפקדו בכלל, וגם המערכות האחרות בגוף החלו לשדר אותות מצוקה חריפים במיוחד.
"במשך תקופה עברה המשפחה להתגורר בדירת גמ"ח ליד בית החולים תל השומר", הוא מספר, "פשוט לא היתה להם אפשרות אחרת, הוא כל הזמן היה מאושפז כי כל הזמן התגלו בעיות חדשות וניסו דרכי טיפול שונות. המשפחה פשוט באה להיות ליד, אבל באחרונה חזרו הביתה, כי כמה אפשר להיות בדירה זמנית".
כדי להשרות קצת אווירה שמחה בבית, החליטה מלכה, הרעיה הנאמנה, לצבוע את הבית. היא קנתה דלי צבע עם רולר, והחלה לצבוע לבדה את הקיר, כדי לתת לילדים קצת הרגשה של התחדשות. אבל אז, בעודה עומדת בתוך שלולית של צבע ובגדיה מוכתמים, הגיע הטלפון שבישר רעות.
"היא נשארה עם שמונה ילדים, כולל תינוקת בת שלושה חודשים שאבא שלה בקושי הספיק לראות אותה ושהיא בקושי הספיקה להרגיש מה זה חיבוק של אבא", מנגב החבר את הדמעות.
"איך מתאוששים מדבר כזה תגיד לי, איך? * "זה כמו פטיש במשקל טון שנופל על הראש! זה משהו שאי אפשר להתאושש ממנו, אני לא יודע מה יהיה עם המשפחה, חייבים לעזור להם, אבל דחוף דחוף, אחרת כל המשפחה תלך לאיבוד רחמנא ליצלן".
