משל המגיד מדובנא את משלו:
שר צבא שמע כי בארץ רחוקה המציאו משחה מיוחדת אשר כל המושח בה את גופו לא יוכל לפגוע בו חיצים. אם יירו לעברו חיצים, אלו יחליקו לארץ.
החליט השר להשיג את המשחה המופלאה, נסע אל אותה ארץ רחוקה וקנה את משחת הפלאים בממון רב. כשחזר לביתו פגש שודדים הללו ירדו לעברו חיצים אולם השר שהקדים ומשח את גופו במשחת הפלאים לא נפצע כלל.
כאשר ראו השודדים כי עומד מולם אדם שאינו נפגע מחיציהם נבהלו ופנו לברוח. קרא להם השר ואמר להם: "עמדו ואל תפחדו בואו ואכבד אתכם".
"מדוע אתה נוהג עמנו כך"? התפלאו השודדים "והרי עמדנו להרגך ובתמורה אתה גומל עמנו טובות"!?
"טובה גדולה עשיתם עימי" אמר השר, משום שמשחה נפלאה קניתי המסוגלת להגן על בעליה מפגיעה אולם כל הדרך ניקר בליבי החשש שמא רימוני? אולי המשחה אינה מועילה כלל אמנם יראתי לנסות אותם שמא באמת אינה מועילה ואפגע עכשיו שיריתם בי ולא נפגעתי בטוח אני ביעילותה של המשחה ואוכל להתייצב כנגד כל אויבי ללא פחד!…
כן הוא גם הנמשל: במשך כל השנים ידעו ישראל "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" הקסמים אינם שולטים בבני ישראל שהרי יעקב היה בבית לבן הארמי והיה לבן מתנכל ליעקב בקסמיו אולם לא היה יכול לו.
ידעו ישראל סגולה זו אך פחדו מלנסותה כי מי ירצה להכניס עצמו בסכנה?
והנה כאשר שלח בלק את בלעם לקלל ולהזיק לשיראל בקסמיו ולא הצליח, רואים ישראל כי טובה גדולה עשו עמהם. עכשיו הם יודעים כי מובטחים הם בפני קסמים ולחשים שלא יזיקום.
