בעשרת ימי תשובה אנחנו אומרים בתפילת "אבינו מלכנו": "כלה כל צר ומשטין מעלינו" ומיד אחרי זה אומרים: "אבינו מלכנו סתום פיות משטיננו ומקטרגנו".
הקשה החפץ-חיים בספרו 'חובת השמירה': אם כבר אמרנו "כלה כל צר ומשטין מעלינו" אז כל המקטרגים כבר מתו, אז מפני מה מבקשים סתום פיות? והלא הם מתו כבר?
ותירץ: פעמים שאין זכויותינו גדולות כל-כך, שיכלו את המשטינים לגמרי. אנו מבקשים שעל כל פנים, יסתום הקב"ה את פיהם, כדי שלא יוכלו לקטרג…
והנה ידוע, שהנהגת ה' יתברך, 'היא במידה כנגד מידה', אם האדם כובש את פיו בשעת מריבה, שלא לדבר – גם הקב"ה למעלה, סותם את פי המקטרגים, שלא להשטינו.
יוצא אם כן, שתלוי הדבר באדם עצמו: אם למטה האדם סותם את פיו, גם למעלה, הקב"ה סותם פיות המקטרגים.
וכן איתא במדרש שוחר טוב , על הפסוק (משלי יא, כז): "… וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ " – אם ראית אדם, שמדבר רע על חברו, אף מלאכי השרת מדברים עליו רעות. שנאמר (תהילים ז, יז): "יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ".
ולהפך, אם דרכו לדבר טוב על חברו, כמו שכתוב בפסוק אחר (משלי יא, כז): " שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן".
אם ראית אדם שמדבר טוב על חברו, אז מלאכי השרת, מדברים עליו זכות. הדא הוא דכתיב: "וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחוֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" כיוון שהקב"ה נותן חנינה, למי שמדבר טוב על בניו.
